• 25 יוני 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

הפועל באר שבע צריכה לחזור למקורות

בן בודה בטור דעה על מצבה של הפועל באר שבע בעונה הנוכחית

לבוא למשחק של הפועל באר שבע, לא כי היא ההצגה הכי טובה בעיר, אלא כי היא משהו שהוא חלק בלתי נפרד ממך. לקבל בהבנה הפסדים, ולשמוח מניצחונות גדולים על קבוצות קטנות ומנצחונות קטנים על קבוצות גדולות (וגם מתוצאת תיקו מכובדת במגרש קשה. רק שלא נובס שוב). 

מישהו חכם וענק אמר פעם (לא חשוב שמות, אליניב ברדה), "ברגע שנאבד את הצניעות, נאבד גם את האליפות".

ואני שואל ברצינות, ובלי טיפת ציניות, האם אתם חושבים שנשארנו צנועים? בינינו, כמה שמחתם מהניצחון על מ.ס. אשדוד בטרנר? נכון שלא שברתם צלחות משמחה, למה? כי זו אשדוד שחייבים לנצח?

נכון, עשינו דברים עצומים בשנים האחרונות. ניצחנו קבוצות פאר בקנה מידה עולמי, מועדונים שרחוקים שנות אור מכל מה שאנחנו מכירים, ועשינו את זה בסטייל. נכון, שברנו שיאים וניפצנו מוסכמות, שאפנו למעלה עוד ועוד ועוד... אבל איפשהו, בזמן שכולנו ידענו שאנחנו חייבים להישאר צנועים, ניתקנו רגליים מהקרקע ולא הצלחנו לנחות. האליפות הראשונה הייתה מרגשת, עשרות אלפים באו לחגוג. השנייה, למרות שהייתה גדולה בפני עצמה, לא הזכירה את האנרגיות שהיו רק שנה לפני כן, ובשלישית? דווקא אותה, עם כל הקושי שבהשגתה, אנשים לקחו כמובן מאליה. 

עלה לנו, לכולנו. מהצמרת הניהולית, השחקנים ועד אחרון האוהדים. התרגלנו לשליטה הבלעדית בכדורגל הישראלי, התרגלנו לכך שאנחנו מסוגלים להשיג הכל, ובדרך כלל גם בקלות. והנה, העונה זה הולך לנו הכי קשה שאפשר. המזל לא איתנו, גם השטף שבמשחק והשיטה שתמיד עובדת כבר לא תמיד עובדת, החיבוק והדחיפה של הקהל שהביאו התוצאות הטובות כבר מזמן נראים כחלום רחוק. והעוצמות של טרנר, ה-מבצר הכי ביתי בארץ? גם הן קצת דעכו. 

היו לי כמה שיחות עם האוהדים הותיקים של הקבוצה, אלה שהיו כאן בתקופות קשות. נסעתי איתם למשחקים הראשונים באירופה, וגם אז, כשהקבוצה הייתה בשיא שלה (אחרי האליפות הראשונה), הגישה שלהם הייתה, "אנחנו נהנים מהרגע. אנחנו לא יודעים מתי הפועל באר שבע תשחק שוב ברמות ובמעמדים האלה, אם בכלל".
את הרגעים המדהימים שעברנו יחד עם הקבוצה הכנסנו לספר הזיכרונות, כשידענו שיהיה קשה לשחזר את אותם רגעים, למה? כי היינו צנועים. אנחנו הפועל באר שבע. מי יודע מתי ניהיה שם שוב?
זו הגישה שהייתה לנו, והולכת לאיבוד. בכדי להצליח, הפועל באר שבע צריכה להילחם. כי אם זה לא קשה זו לא הפועל באר שבע. כבר הבנו את זה יותר מפעם אחת. 

גם בתקופה הכי טובה שלנו חיכו לנו בפינה, אחרי השנה של ה'מאמי הלאומית' כבר רצו להוריד אותנו. ועכשיו זה בדיוק הרגע שלו כולם חיכו.

** הם מחפשים את הבלגן ****

הכותרות חוגגות ("העלובה", אתר בושה), הלחץ מתחיל לתת את אותותיו והאוהדים מתחילים לשתף פעולה עם מי שמחפש רעתנו, ונותנים בכמה מהלכים שלמדו בקורס הפרו של ההתאחדות לכדורגל ומכון ויינגייט.
פתאום שחקן x לא צריך לפתוח, בכר לא מבין, הממטרות בטרנר לא משפריצות כמו שצריך, ואבי צור לא החליף קופסת נס כבר שנתיים. אז בואו נעשה סדר.

ברק בכר צריך להישאר בהפועל באר שבע גם בעשר השנים הבאות לפחות. מה שהוא עשה כאן ברוורס, מאמנים אחרים יתקשו לעשות בהילוך חמישי. ברק בכר הוכיח שהוא יודע להוביל קבוצה למקומות מדהימים, וגם הוכיח שהוא יכול להצליח מבלי להתייעץ איתכם/איתנו על ההרכב. הרי זה לא שהיה לכם מה לומר על ההרכב שהוא פתח מול אינטר או סאות'המפטון, כי כשמנצחים או עושים תיקו הרואי והעפלה אין מה להוסיף, אבל כשמפסידים? הכי קל למצוא אשמים. 

ככה זה בספורט, פעם אתה למעלה ופעם למטה. לאחר שלוש שנים של אליפויות היה צפוי שמתישהו זה ייעצר. אבל אנחנו? שהתרגלנו לטוב מידיי וקיבלנו הרבה ממנו, מתקשים לקבל את הטוב פחות ויש שיאמרו רע. אז זה המצב.

הפועל באר שבע לא תזכה העונה באליפות, גם על אירופה נצטרך להילחם, והגביע זו המטרה. כלום לא יילך בקלות.

אז מה הלאה?
1. להבין שהעונה אנחנו לא קרובים להזכיר את הפועל באר שבע הגדולה והעצומה של השנים האחרונות ואין אף משחק שהוא "ניצחון קליל". הכל קשה. מסר לשחקנים - להבין שצריך להזיע בשביל להצליח, לא להיות רכים מידיי ולהראות מחויבות על כר הדשא. מי שחושב על עצמו לפני הצלחת הקבוצה יכול פשוט ללכת, בלי טיפת כעס, בלי טענות על כלום. הפועל באר שבע המצליחה עשתה את זה בזכות מקשה אחת כשכולם תרמו למען ההצלחה הקבוצתית ושמו את ההצלחה האישית בצד - זה המתכון. תקרעו את עצמכם בכדי להביא לנו ניצחון, בכל משחק מחדש, גם אחרי 87 דקות של חימום, וגם  אם נשאר לכם דקה וחצי לשחק אחרי שנכנסתם בתוספת הזמן. 

2. לחזור לצניעות שאפיינה אותנו בשנים האחרונות, לחזור למועדון המשפחתי, החם המחבק והאוהב, משהו שקצת דועך לו וחייב לחזור להוביל אותנו. אנחנו המשפחה הכי חזקה בליגה בפער. 

3. הכי, בדגש עצום על ה- **הכי** חשוב עכשיו זה לתת שקט למערכת. בזמן שכולם מחפשים את הרעש, הצילצולים והבלגן, לפחות אנחנו, כאוהדים, צריכים להבין עד כמה שקט ודחיפה זה דבר כל כך קריטי להצלחת מועדון. מה יעזור אם תעלו עוד פוסט כזה או האחר על כמה ההוא שחקן ****, לשני אין מקום בגולסטאר, והשלישי לא מבין עניין. שתחררו. קחו נשימה עמוקה ותבינו שדווקא כשקשה הכוח שלכם משמעותי הרבה יותר. הכוח הזה יכול לעשות פלאים. תאמינו לי שמי שצריך מודע בדיוק לבעיות. 

4. מכבי חיפה מגיעה לטרנר. על הנייר, שתי קבוצות שוות ברמתן, שנמצאות במצב דומה, אחת בשנה השביעית שלה באותו מצב ואנחנו שרק עכשיו נחשפים לזה.

יש משהו שצריך לשים לב אליו. תסתכלו מה קורה במכבי חיפה בשנים האחרונות, האוהדים נגד ההנהלה, שחר לא מספיק טוב להם, האנרגיות ברצפה והם מתקשים להתרומם. שם אנחנו רוצים להיות? לא. 

יש לנו אחלה בעלים, יש לנו מערכת חזקה של אנשים שרק רוצים לעשות טוב ולהצליח עם המועדון, ויש אותנו, שרוצים להצליח יותר מכולם ולפעמים לא יודעים איך לבטא את זה.

אז איך מבטאים אהבה לקבוצה ומובילים להצלחה? באים לדחוף את המועדון דווקא כשזה לא סקסי, דווקא עכשיו. למה עכשיו? כי צריך. אף לוחם לא ינטוש את החבר שלו בשדה הקרב בגלל שהוא קצת נחלש ותשוש, להיפך, הוא ירים אותו, יטריף אותו, יכניס בו אדרנלין ויסתער איתו לניצחון.

כאלה אנחנו, באים להסתער למרות הכל.
הפועל באר שבע זו הקבוצה שלנו, גם בליגה הלאומית. הפועל באר שבע מרגשת אותנו יותר מהכל, ואנחנו תמיד ניהיה שם בשבילה.


​​​​​​​

תגובות

End of content

No more pages to load