• 15 נובמבר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

[מסע סימיוני] אם תרצו אין זו אגדה!

בן בודה, מי שיזם את הבאתו של לאנדרו סימיוני לביקור באיצטדיון 'טרנר', וליווה אותו מקרוב במהלך השהות בישראל, חושף את כל הסיפור מאחורי המסע המופלא בטור אישי

למעלה מ-48 שעות עברו מאז שלאנדרו ודניאלה סימיוני נופפו לשלום לאחר שסיימו את הבידוק הביטחוני בנתב"ג, ועלו על הטיסה בחזרה לסאו פאולו שבברזיל. 48 שעות עברו, אבל עדיין לא התאוששתי מהביקור העוצמתי של שחקן עבר ואישיות גדולה, שריגש מדינה שלמה.

סימיוני עזב את הפועל באר שבע בשנת 2009 ומאז הספיק לעבור מספר אירועים קשים בברזיל, באירוע הקשה ביותר לאנדרו עבר תאונה קשה שהותירה אותו משותק בפלג גופו התחתון והפכה אותו לאדם נכה.

הכל החל אי שם בחודש ספטמבר, לאחר הניצחון על אינטר בסן סירו.

במהלך דפדוף רגיל בפיד הפייסבוק אני שם לב שלאנדרו סימיוני משתף פרסום שעלה בדף הפייסבוק של וסרמיליה. לאחר מספר פעמים שבהן ראיתי שהברזילאי משתף ומגיב על הסרטונים של וסרמיליה ומתלהב מהקהל האדום, החלטתי שפעם הזו, בחודש ינואר, בשיתוף האחרון שלו, אני פונה אליו.

בשיחה הראשונה שלנו הבנתי מהר מאוד עד כמה לאנדרו סימיוני מחובר למועדון, למרות כל הדברים הקשים שהוא עבר, סימיוני נשאר אוהד 'שרוף' של הפועל באר שבע, הקפיד לצפות במשחקי הקבוצה כשמידי שבוע היה מחפש קישורים לצפייה, והיה צורך כל מידע חדשותי שקשור למועדון.

באותה שיחה אמרתי לו: "אולי תבוא לישראל?"

בנקודה הזו הוצת הניצוץ הראשון בדרך להגשמת החלום.

סימיוני שיתף אותי במצב הכלכלי שלו בברזיל, שלא מאפשר לו לשלם על שני כרטיסי טיסה ושהות בישראל. הוא אמר בפירוש שהחלום הגדול שלו הוא להגיע לבקר באיצטדיון 'טרנר' ולחוות את העוצמה של הקהל מקרוב. "זה משהו שאני מתכנן בעתיד, כרגע המצב לא מאפשר", אמר. בתשובה אינסטינקטיבית אמרתי לו שהמימון יהיה עלינו, האוהדים שכל כך אוהבים אותו. "באמת?", שאל. התשובה הגיעה חודשיים לאחר מכן.

מזכרת שנשלחה לסימיוני, הוא בטוח לא ישכח

מיד בסיום השיחה עם סימיוני שלחתי בקבוצת הוואטסאפ של וסרמיליה הודעה: "אנחנו מביאים את סימיוני", חלק הסכימו אבל לא האמינו, ואחרים כתבו: "בודה, עזוב. אל תחפש הרפתקאות, רד מזה, שחרר", לא רק שלא שחררתי, הגברתי את הקצב. מכאן החלו חודשיים קדחתניים, חודשיים שבהם הפלאפון היה חברי הקרוב ביותר. במהלך החודשיים הללו פניתי לבעלי עסקים, בדקתי אפשרויות ועלויות ו'שיגעתי' לא מעט אנשים. בסופו של דבר, לאחר לחץ מכיוון הקהל הוחלט ללכת על פרויקט מימון המונים, פרויקט שהצלחתו הייתה תלויה באוהדי הקבוצה בלבד. לקחנו סיכון, אבל זה השתלם.

תחילת חודש פברואר הפרויקט "מגשימים לסימיוני חלום!" יוצא לדרך, פרויקט שפורסם לראשונה באתר ברנז'ה news. סיום הפרויקט נקבע לסוף החודש כשהמטרה הייתה ברורה, להשיג את הכסף כמה שיותר מהר ולדאוג לכך שסימיוני יגיע למשחק ענק, משחק שכולם מצפים לו. השבוע הראשון של הפרויקט התחיל בצליעה, 5,000 שקלים הושגו, זה רבע מסכום היעד. החששות החלו לצוף, האם לקחתי הימור גדול מידיי?

•נקודת מפנה

רדיו דרום, ספורט 5 ו-one שמים לב למשהו לא רגיל שמתבשל אצל הקהל הדרומי. הכתבים שואלים שאלות ומקבלים מידע, ואז גם מגיעים הפרסומים באתרים השונים. הפרויקט מקבל דחיפה אדירה וכשבוע לאחר מכן מגיע ליעדו. אוהדי הפועל באר שבע הגיעו ליעד ועשו את הבלתי ייאמן, משהו שלא קרה במקומות אחרים בעולם, מחווה מרגשת שלא רואים בכל יום.

מיד כשקיבלתי את ההודעה בדבר הצלחת הפרויקט, מיהרתי לעדכן את סימיוני והעברתי לו את ההודעה: "הכסף הושג, אתה מגיע לישראל". סימיוני, שהופתע מההודעה, לא האמין שזה יקרה, הוא לא חשב שאוהבים אותו עד כדי כך. הוא ראה את הפרויקט אבל לא ממש האמין שהוא יצליח.

מכאן קבענו את מועד הביקור, סידורי הטיסות והמלונות וקביעת הטקס יחד עם הנהלת המועדון. מהרגע הראשון ידעתי שבכדי להביא לו רגעי אושר ולגרום לו להתרגש, אין משחק טוב יותר להביאו לארץ, מאשר משחק העונה מול מכבי ת"א באצטדיון טרנר. לאחר שבוע של סידורים, הכל נסגר בצורה הטובה ביותר, ובתחילת חודש מרץ סימיוני כבר ידע מתי ולאן הוא מגיע. "אני לא יודע אם הלב שלי יעמוד בזה, אני מתרגש ולא מאמין שזה קורה לי", כך אמר רגע לאחר שהכל נסגר.

שלושת השבועות שלפני הגעתו של סימיוני הפכו לארוכים במיוחד. הציפייה הייתה גדולה, מהכיוון שלנו ובעיקר מכיוונו. במהלך כל הזמן הזה שמרנו על קשר רציף, ידענו שזה משהו גדול שעומד להיות, אבל לא ידענו עד כמה.

30.03 השעה 15:00, מיניבוס שלם מתמלא באוהדים שנוסעים לקבל את פניהם של לאנדרו ודניאלה. איך מתכוננים לדבר כזה? לאף אחד אין באמת תשובה.

16:30, עברנו את הפקקים בדרך לשדה התעופה ואנחנו מגיעים באיחור של 10 דק' מזמן הנחיתה שקיבלנו. גבריאל היידו מספורט 5 מקבל את פנינו: "הם עדיין לא יצאו", הוא מרגיע. אנחנו ממתינים שעה נוספת ובודקים מדוע הם מתעכבים, אין ממש תשובות, אבל לאחר כשעה וחצי זה סוף סוף קורה, הם יוצאים. הלב מתרחב בשנייה, אני מתקשה לעכל את הסיטואציה ובחיבוק הראשון שלנו, כשאני מניח על צווארו של סימיוני את צעיף הקבוצה, הוא לוחש בעברית: "תודה רבה אח שלי".

סימיוני נשמה (צילום מסך ספורט 5)

חמשת הימים המרגשים בחיי יוצאים לדרך, אני לא זוכר הרבה מהם, אבל אני זוכר בעיקר את התחושות, כאלה שלא זכורות לי באף סיטואציה אחרת, משהו שלא ניתן להסביר במילים. עד כדי כך שהתקשיתי להגיב לסביבה.

לאחר קבלת הפנים המרגשת של השניים, אנחנו עולים למיניבוס ויוצאים לכיוון באר שבע. בכניסה לעיר סימיוני מבחין באצטדיון 'טרנר' מבצבץ, "נהג אנחנו יכולים לבקר שם?", הוא שואל. כמובן שנסענו. כשהגענו הבנו שבאותה העת נערכת מסיבת העיתונאים לקראת המשחק, וגם שחקני הקבוצה נמצאים שם. זה לא היה מכוון, כאילו מישהו מלמעלה רצה שזה יקרה. סימיוני יורד מהמיניבוס וניגש לפגוש חברים, בתחילה זה פנחס אוחנה שנשאר עם דמעות בעיניים, ואז הוא נכנס לחדר ההלבשה וגם אסי רחמים, אביתר אילוז ומאור מליקסון מתפרקים. אף אחד לא האמין שזה מה שהוא רואה, סימיוני בישראל לאחר שבע שנים שבהן עברו כל כך הרבה דברים. הם זוכרים אותו כחלוץ עם משחק ראש יוצא דופן, גבוה, עושה סלטות לאחר כיבוש שערים ובעיקר מצחיק, ומקבלים אותו על כיסא גלגלים. מראה לא קל שלא משאיר אף עין יבשה.

כחצי שעה לוקח לנו לשלוף את סימיוני מחדר ההלבשה, הוא בחלום. במהלך הזמן שהוא נמצא באיצטדיון, בספורט 5 כבר העלו ידיעה ואוהדים רבים הגיעו בכדי לפגוש אותו. ביציאה מהאיצטדיון ניגש אלינו בחור מבוגר שמבקש שנישאר שם ולא נלך, הוא מוריד את אשתו מהרכב וכבר מרחוק לאנדרו קולט את שולה, דמעות זלגו מעיניו. שולה לא מחוברת לכדורגל, היא הייתה שכנה שלו שדאגה לבנותיו ואצלה נהגו לאכול ארוחות שישי. סימיוני הוצף בכל הזיכרונות ופשוט התפרק.

אם חשבתי שהוא היה אהוב בעיר, לא העלתי בדעתי עד כמה זה עוצמתי. מהרגע שהבינו שסימיוני בבאר שבע, הקיפו אותו אנשים בכל מקום. מדהים היה לראות את החיבור שלו, בשנתיים שלו כאן הוא הצליח להתחבר לעיר ברמה ששחקני בית לא מצליחים.

הביקור לווה במכרים שהגיעו מכל רחבי הארץ בכדי לפגוש את סימיוני, כולם זוכרים אותו והוא זוכר את כולם. גם עבור אשתו דניאלה, הביקור היה הכרחי. השניים רצו לנצל את הגיחה עד תום ולפגוש כל זיכרון קטן מהתקופה שהגדירו כ'יפה בחייהם'.

מהאיצטדיון נסענו לבצע צ'ק איו במלון לאונרדו, שם סימיוני פגש את אבי צור אוהד מסור ואת אנשי המלון שקיבלו אותו בצורה מדהימה ודאגו לכל פרט. עוד לפני שהספיקו להתמקם, יצאנו להגשים לדניאלה חלום ולקחנו אותה לאכול חומוס ועוד המון מטעמים ב'שופן' שדאגו לאורחים לארוחה כיד המלך.

את ארוחות השישי סימיוני העביר אצל אביתר אילוז ומשפחתו, משם סתיו אלימלך 'חטף' אותו, ובשבת הוא נע בין בתיהם של חבריו בשכונת רמות, משם הגיע לאיצטדיון 'וסרמיל', העלה זיכרונות ונרגע לפני הדבר האמיתי.


•סימיוני מגיע ל'טרנר'

מוצ"ש, 19:30. סימיוני מגיע לחניית האצטדיון, שוטר חוסם את חניית הנכים אבל מיד כשהוא מזהה את סימיוני ברכב הוא מפנה את המקום. כולם פה מקבלים אותו באהבה, כולם נותנים כבוד. 30 שניות עברו מהרגע שלאנדרו יצא מהרכב ועד שהוקף בעשרות אוהדים שהתרגשו, עודד ובכו ביחד איתו. אליהו ברגמן הגדול, רונן כהן ואוהדים נוספים שהגיעו ברגע הזה, זוכרים אותו מהתקופה שבה חורר רשתות. הם עודדו אותו אז, אבל עכשיו הם מעודדים פי כמה.

הברזילאי נכנס ליציע הכבוד, שם הוא פוגש את אלונה ברקת וזוכה לחום ואהבה גם משאר יושבי היציע, אבל משהו לא מתחבר לו שם והוא מבקש לבדוק אפשרות לשבת עם האוהדים במהלך המשחק, הוא רוצה לחוות את החוויה מקרוב. בסופו של דבר זה לא התאפשר והוא מתמקם ב'בוקס' של זוהר חוגג, חברו לקבוצה דאז.

כעשרים דקות לפני שריקת הפתיחה קורה הדבר שצימרר אותי באופן אישי, לאנדרו סימיוני עולה לכר הדשא ומיד כשיושבי הדרומי וחברי האולטרסאוט קולטים אותו הם פותחים בשירת 'סימיוני אולה' ו-'סימיוני נשמה'. לאנדרו פורץ בבכי של אושר ושמחה, לוקח את המיקרופון של ג'ונאם וצועק: "אני אוהב אותך!". באותם רגעים לא הבנתי עד כמה זה גדול, הרגשתי את קריאות העידוד מכל יושבי טרנר, כולל יציעי מכבי תל אביב וצמרמורת עברה בכל גופי.

זה הרגע הכי גדול בהיסטוריה של הפועל באר שבע, רגע אנושי שכל כך מאפיין את המועדון שלנו. יש דברים שאי אפשר להמציא, ואחד מהם זה הלב של האוהדים שלנו, ושל האנשים שנמצאים במועדון שלנו.

''אני אוהב אתכם'' - סמיוני ב'טרנר' (צילום מסך ספורט 5)

באחת השיחות שלי עם סימיוני הוא סיכם את הדבר העצום הזה בסיפור. לפני מספר שנים לאנדרו קיבל טלפון מאמא שלו שבישרה לו על פטירת סבו. סימיוני שתמיד שומר על פאסון, הבטיח לעצמו שהוא לא יבכה. הוא הצליח להתאפק עד הרגע שראה את הארון של סבא שלו, ברגע הזה הוא התפרק ובכה כמו תינוק.

"זה בכי מעצב שלא אשכח כל ימי חיי", סימיוני אמר, והוסיף לסיפור: "גם כשעליתי למטוס בדרכי לישראל, הבטחתי לעצמי שלא אבכה בעלייה לכר הדשא באיצטדיון 'טרנר', אבל ברגע שעליתי ושמעתי את קריאות העידוד ושכולם צועקים בשמי, בכיתי כמו ילד, לא יכולתי לעצור את הדמעות.

זה בכי של אושר שלא אשכח כל ימי חיי. אלה שני רגעים שחקוקים לי בזיכרון".

הטקס הרשמי שלפני שריקת הפתיחה היה הרגע שבו החלום התממש, הצלחנו להפוך חלום למציאות. 

ייקח לי בוודאי זמן לעכל את כל מה שקרה כאן בשבוע שעבר, אבל דבר אחד אני יודע. אין כמו הקהל של הפועל באר שבע.

אוהדי הפועל באר שבע לקחו בן אדם שעבר דברים איומים, הביאו אותו לישראל, גרמו לו להרגיש בבית מהרגע הראשון והפכו אותו לאדם המאושר בעולם. בין המלחמות על האליפות והלחץ של היישורת האחרומה בליגה, שחקני הקבוצה ואלפי האוהדים מצאו זמן לעצור ולכבד מישהו שהיה כאן בשבילנו, מישהו שכמעט נשכח וחזר לתודעה בענק.

הטקס הרשמי לפני שריקת הפתיחה. הגשמת חלום

ביום ראשון, יום לאחר המשחק לאנדרו ודניאלה זכו לקבל עשרות מתנות מאוהדים ומכרים, ממכונת קפה ממותגת הפועל באר שבע ועד שמן מרוקאי, מתמונות ומזכרות ועד חולצות סימיוני ממותגות. ארבע מזוודות מלאות ועוד שתיים שעלו למטוס, בסה"כ 100 קילוגרמים של מתנות עשו דרכם לברזיל ביחד עם משפחת סימיוני. כאלה הם אוהדי הפועל באר שבע, עושים את הכל עד הסוף.

שני בערב, ערב הפרידה מסימיוני מתקיים בבר הבוקה בביג, כ-200 אוהדים הגיעו בכדי להיפרד מ'הסימיונים', להצטלם ולקבל חתימות. סימיוני הוא 'הסלב' בערב הזה, ערב שכולו מוקדש רק לו. הדמעות בעינייה של דניאלה מבצבצות, היא מתקשה להשלים עם הפרידה. בימים הללו הפכנו למשפחה, הרגשתי חלק מהם, והם הרגישו חלק מאיתנו. עד 2 לפנות בוקר היינו ביחד, ניצלנו כל דקה.

בבוקה בר, כ-200 אוהדים הגיעו להפרד

בבוקר הטיסה אביתר אילוז הגיע להיפרד, לאנדרו ניצל את הדקות האחרונות לחתום על חולצותיהם של האוהדים שתרמו, ולא ויתר על אף חולצה. ביום הזה דניאלה כבר הייתה שבירה יותר, גם לנו זה ניהיה קשה.

בנתב"ג כבר נפרדנו בדמעות, אבל הבטחנו שניפגש בברזיל

זה סיפור על שחקן זר שהגיע להפועל באר שבע, שחקן שעזב לפני 7 שנים ועדיין מרגיש כאן בבית. זה נשמע כמו סיפור אגדה, אבל זו המציאות שלנו. כתבנו ביחד פרק נוסף בסיפור המיוחד על הפועל באר שבע, פרק שלא נכתב בשום ספר בעולם.

כתבנו ביחד פרק בסיפור הפועל באר שבע

תגובות

End of content

No more pages to load