• 29 ספטמבר 2020

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

האם וועדה בכנסת תשבור את קשר השתיקה סביב הלומי הקרב?

יש מי שהמלחמה נשארת אתו לכל החיים, יום ולילה והמדינה לא מכירה בהם. וועדה בכנסת תנסה לקדם את עניינם של הלומי הקרב. אורי בינדר, שבנו גיל ז''ל נפגע בלבנון, מקווה שהוועדה תעלה את המודעות לנושא

צילום המחשה. המצולמים אינם קשורים לכתבה (קרדיט: דו''צ בטוויטר)

מאת: משה פריאל, כתבנו בכנסת

ועדת העבודה,הרווחה והבריאות של הכנסת בראשות  ח"כ חיים כץ  אישרה היום(ב) את הקמת ועדת המשנה המיוחדת לנושא טיפול המדינה בהלומי קרב ובראשה יעמוד ,ח"כ אופיר סופר,המתמודד בעצמו עם השפעות  פוסט טראומטיות כתוצאה,מישרותו הצבאי.
מאבקם של הלומי הקרב בא לידי ביטוי לאורך שנים בדיוני הוועדה,כשבראשם הדרישות להכרה ברורה ומקיפה יותר מצד משרד הביטחון  ולמענים המתאימים לצרכיהם  של מתמודדים הפוסט טראומתים ולבני משפחותיהם.

הוועדה תקדם מענים מידיים וארוכי טווח לקיצור ולשיפור הליך ההכרה בנפגעי הפוסט-טראומטים לשיפור השירותים האישיים המשפחתיים והתעסוקתיים ,שניתנים להם וכן תקדם הקמת מנגנון לסיוע במימוש זכויותיהם .

ח"כ חיים כץ: "הנושא הזה ראוי להיות מטופל בצורה ממצה וממוקדת  ולכן בחרנו להקים את ועדת המשנה ,אני מאחל לחברי ח"כ אופיר סופר, עבודה פוריה מדובר בעבודה לא קלה שתעזור למצוקותיהם של רבים ואנחנו ניתן סיוע ככל שיידרש".

ח"כ אופיר סופר: "אני מתרגש מאוד לקחת את האחריות על הנושא הזה. בשבועות האחרונים אני מקבל פניות נוספות רבות ורק מבין את עומק הבור ונחשף לעוד ועוד צרכים,עד היום שמענו ,עכשיו אנחנו מגיעים לשלב שבו צרכים לתת תוצאות ונעשה מה שצריך."

יו''ר הוועדה, ח''כ סופר (צילום: עדינה ולמן / דוברות הכנסת)​​​​​​​

קשר השתיקה סביב הלומי הקרב: ''רובם כלל אינם פונים להליך של טיפול והכרה של משרד הביטחון והופכים למנותקים ממשפחותיהם ומהחברה הישראלית. גם לאלה אין כל תיעוד''


אורי בינדר תושב להבים , יועץ תקשורת ובעבר ראש מערכת מעריב בדרום, שבנו נפגע בפעילות מבצעית בדרום לבנון בהלם קרב קשה סיפר לברנז'ה NEWS עד כמה חשובה ונחוצה הועדה. 

''מאז קום המדינה לא ניתן לקבל נתונים על מספר הלומי הקרב, שנפטרו במהלך אשפוז, או בנסיבות אחרות. גם הלומי קרב, שהוזנחו על- ידי צה"ל או בני משפחותיהם, לא זכו לטיפול או לתיעוד. אחרי כל מלחמה נגרעים מיחידותיהם הלומי קרב, כאשר חלקם מוכרים, ורובם כלל אינם פונים להליך של טיפול והכרה של משרד הביטחון והופכים למנותקים ממשפחותיהם ומהחברה הישראלית. גם לאלה אין כל תיעוד'', אומר אורי בינדר.

''בשנת 1992 היה הבן הבכור שלנו, גיל בינדר ז"ל, לוחם בפלוגה מבצעית של חטיבה 401. הפלוגה שלו פעלה נגד מחבלים בדרום לבנון . במהלך הפעילות המבצעית הזו נפגע גיל בהלם קרב, ופונה במצב קשה לתוך ישראל, כשהוא מורדם. למשפחה לא נמסרה כל הודעה מהצבא, ורק אחרי פינוי נוסף מבית החולים בצפת למרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל, התקשרה רופאה תורנית למשפחה ומסרה הודעה עמומה. הצבא שתק'', סיפר בינדר.

סמ''ר גיל בינדר ז''ל (צילום: מתוך אלבום משפחתי)

''הבן הבכור שלנו, שהיה אהוב במשפחה ובחברה, הפך למקרה קשה. העברנו אותו למרכז לבריאות הנפש בבאר- שבע, ואחרי 16 שנים של טיפולים ואשפוזים, טופל לא נכון ונפטר בשנת 2008. הבן המוכשר שלנו הצליח למרות מצבו הנפשי המורכב לסיים באוניברסיטת בן גוריון בנגב תואר ראשון, תואר שני וחצי דוקטורט במחלקה ללימודי המזרח התיכון''.

''בשנת 2008 אושפז גיל בפעם החמישית מאז פונה מלבנון במצב קשה. במהלך האשפוז הזה, הוא נפטר והוכר כחלל מערכות ישראל''.

''רק בודדים ידעו את הסיפור הקשה של בננו הבכור, שנפשו נשארה בלבנון עד יום מותו. אחרי הכרות כל - כך קשה עם תופעת הלם הקרב בקרב חיילים בסדיר ובמילואים, תרמה המשפחה לא מעט לתמיכה בהלומי קרב ובבני משפחותיהם. אולי הבשורה מהכנסת, בנוסף לפעולות רבות אחרות של גורמים וארגונים, תביא להגברת המודעות והטיפול  בנושא הכואב והשכיח הזה, וסוף סוף יקבל את המקום הראוי לו בחברה הישראלית''.

תגובות

End of content

No more pages to load