• 27 מאי 2020

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

זיו מטושקה ונטלי בר הובאו למנוחות, תעלומת מותם נשארה בלתי פתורה

גם מי שפגש אותם יום לפני שהחליטו לשים קץ לחייהם, לא חש שמשהו לא כשורה. זוג האמנים הכישרוני מבאר שבע הובא למנוחות והותיר אחריו סימן שאלה וחלל ענקי

זיו מטושקה ונטלי בר ז''ל (צילומים: מתוך עמודי הפייסבוק האישיים)

אתמול, שני, הובאו למנוחות בבית העלמין מסילה, שבעמק חפר, זוג האמנים מבאר שבע זיו מטושקה ונטלי בר זיכרונם לברכה, אשר נמצאו בחמישי האחרון ללא רוח חיים בביתם בשכונת רמות. 

חברים ובני משפחה מנסים להבין מה הוביל למעשה האובדני ולהבין בדיעבד, אם היו לכך סימנים מוקדמים. ככל שחולף הזמן, הם מבינים כי בני הזוג מדרו אפילו את הקרובים להם ביותר וייתכן כי הסיבה בגללה החליטו לשים קץ לחייהם לא תתברר לעולם.

עם זאת, אתמול היו מי שהעריכו כי מאחורי החלטתם הנוראית עמדה מצוקה כלכלית קשה אליה נקלעו. דברים ברוח זו פורסמו ברשתות ובמאמר של ג'ודי ניר מוזס שלום ב-YNET. הדברים גם נאמרו במוצאי שבת על ידי יו''ר תא אופק בבן גוריון, נועה חסידוב, במהלך הפגנת הארגונים החברתיים. השניים לא הותירו אחריהם מכתב או רמז. מותם בא בהפתעה גמורה לכולם. לא נערכת חקירה, מאחר ולא קיים חשש למעשה פלילי. 

נטלי בר ז''ל (צילום: מתוך הפייסבוק האישי)

אמנים ויוצרים עוברים תקופה נוראית: הם לא יכולים להופיע, אין להם היכן להציג את יצירתם, ממדי האבטלה המבהילים בישראל שלחו מיליון איש לאבטלה והסכנה כי עסקים רבים יקרסו בחודשים הקרובים שינו את כל סדר העדיפויות: קונים מה שהכרחי בלבד. מוזיקה הפכה ללוקסוס. אין מועדונים וגם האירועים שנערכים הם תחת מגבלות חמורות. אפילו תל אביב השתנתה. העיר של היוצרים, המוזיקאים, הסימנטק, המועדונים, מלקקת את פצעיה, בדיוק כמו באר שבע. אלא שבניגוד לבירת הנגב, בשביל לחיות בתל אביב צריך כיסים עמוקים, אך מדובר בעניין של סיכון מול סיכוי.  המציאות היא שכדי לפרוץ, להתקדם, במיוחד בתחום בן עסקו נטלי וזיו, הקהל והכלים, חנויות התקליטים ואולמי ההופעות שנותים אפשרות לתרבות אחרת להופיע, נמצאים בתל אביב. כך היה וכך נשאר.

וידאו: עשרים קמ''ש / איגי וקסמן, הפקה של זיו מטושקה


מחוג החברים המקורי בבאר שבע של מטושקה, רק מעטים נשארו בעיר. בשנות השמונים והתשעים ואפילו היום, בעשור השני של המאה ה-21, קשה עד בלתי אפשרי לעשות הדברים הנפלאים שמטושקה ובר עשו בבאר שבע, כי אין איפה ולמי להופיע איתם. מצד שני, זיו מעולם לא הסתיר ואפילו ציין בגאווה, כי הוא גדל ומצח בבירת הנגב. אלא שהמציאות אכזרית וגם היום, יש מי שרואים בתל אביב את המכה של היוצרים.

''הוא מעולם לא התעשר וחי על הקשקש'', מספר חבר קרוב. ''אבל מכאן ועד המעשה יש מרחק רב. אם רק היה מרמז, פונה באופן דיסקרטי אפילו, היו עוזרים לו''. חודשי הקורונה היו קשים מאוד לבני הזוג, שהתמודדו עם תשלום שכר הדירה בבאר שבע, אחרי שעזבו את תל אביב. אלא שהמעשה שלהם הופך להיות עוד יותר בלתי מפוענח על רקע העובדה שזיו היה אמור לחזור בימים הקרובים לעבודתו ועם המתווה של משרד התרבות, בני הזוג יכלו לחזור להופיע במהלך החודש הבא.

זיו מטושקה ז''ל (צילום: מתוך הפייסבוק האישי)

לפני 30 שנה ויותר זיו מטושקה התגלה ככישרון אדיר. בסוף שנות השמונים הייתה בבאר שבע תחייה קצרה של היצירה המוזיקלית. להקות קמו, מקומות להופעות נפתחו במקלטים, הקהל, בעיקר הקהל הצעיר, הגיע. הוא היה צמא למה שתל אביב כבר עשתה שנים לפני וגם כי זה חסך ממנו לנסוע בתחבורה הציבורית ולשוטט ברחובות עד לחידוש התחבורה הציבורית בחמש בבוקר. בהרכבים אז היו המון כישרונות, המון יוצרים טובים, שלא היה להם לאן להתפתח. במהלך שנות התשעים החלה הנטישה הגדולה, מי לתל אביב, מי ללונדון ומי לניו יורק. השמרנות בבאר שבע ניצחה וגם מי שניסה לעודד את הסצינה המקומית מצא עצמו מושתק או מובטל. 

מטושקה תרם מהכישרון האדיר שלו לאלבומי מופת – של אביתר בנאי, של ערן צור, של איגי וקסמן, של אסף אמדורסקי. מצד שני, הוא היה ביישן, צנוע וביתו היה מבצרו. רק מעטים זכו להיכנס אליו. הוא שמר בקנאות את הסודות המקצועיים שלו, אך מצד שני, היה נדיב: עם חבריו קיבלו ממונ תקליטים ודיסקים ששמע, אהב ומיצה. 

כתב עליו ערן צור: ''אהבתי את זיו מטושקה. את הנגיעה המדוייקת הגאונית ומלאת המעוף שהיתה לו במוסיקה. את האדם היקר המתוק והעדין שהיה. את ההונגריות שלו שהיתה לפעמים סרקסטית ומצחיקה. אהבתי גם את נטלי ואי אפשר היה שלא לראות כמה הקשר שלהם חזק ואכן גם במותם לא נפרדו''. 

''זיו ונטלי חיו את החלום שלהם. הם עשו מה שחלמו תמיד. המצב הכלכלי בגלל הקורונה כנראה שבר אותם, אבל הם גם לא ביקשו עזרה. אף אחד לא ידע, אף אחד לא שמע, הם לא דיברו. הרי ברור שהיינו עוזרים להם, אבל הם מידרו את כל העולם מהחיים הפרטיים שלהם'', סיפר חבר קרוב. ''אף פעם לא נדע מה קרה. למה ומתי החליטו. גם מי שפגש אותם יום לפני לא ראה, לא ניחש''.

''זיו היה אדם שהיה מוכן ללכת לרחוק עם האמת שלו, להקריב הכל בשביל לעשות את מה שהוא אוהב באמת'', סיפר אחד מחבריו. עם זאת, גם לו אין הסבר למה שקרה. ''לפני למעלה מ-20 שנה טסנו ביחד לארצות הברית, זיו, חברתו דאז ואני'', סיפר לברנז'ה NEWS חבר נערות של מטושקה. ''החיים לא היו קלים בהתחלה. עבדנו בהובלות, הצטופפנו בדירה קטנה, אבל התמודדנו עם הקשיים. זיו לא היה בחור ותרן. הוא לא פחד מקשיים ולהתחיל את החיים בניו יורק זו חתיכת אתגר''.

''הידיעה המרה, הנוראה, חלחלה רק אחרי יממה. לא רציתי להאמין. אבל היום כבר חיים עם העצב הנוראי'', הוא מספר. 

מטושקה וזוגתו לחיים, המוזיקאית נטלי בר ז''ל, הרבו לנסוע בקו הרכבת באר שבע תל אביב. בעיר הגדולה הם עסקו ביצירה ובעריכת מיקסים לקטעים. חברים אותם פגש ברכבת לא שמעו ממנו תלונה. מי שהכירו אותו בבאר שבע הופתעו מחזרתו לעיר, אך מצד שני, קיבלו אותו ואת נטלי בשמחה. 

בסיפור הזה יש חלל, של השבועות האחרונים. ''אם היו במצוקה כלכלית, למה לא פנו לעזרה? הרי הם הכירו אנשים ועוד בבאר שבע, שזאת עיר עם מסורת של עזרה. הם יכלו לפנות לעזרה למישהו בבאר שבע. זיו היה איש הגיוני, איש של מחשבים, בן אדם שקול. אם היה במצוקה, למה הוא לא שיתף? כל הסיפור לא מסתדר לי'', אומר חבר ילדות.

בטקס הלוויה השתתפו עשרות בלבד, בשל מגבלות הקורונה, האוסרות על התכנסויות. 

הם נטמנו בבית העלמין מסילה, בעמק חפר, אחד משני בתי העלמין היחידים בישראל בהם נערכת קבורה חילונית. בית העלמין השני נמצא בבאר שבע. 

השאלות, ככל הנראה, ישארו פתוחות לעד.

וידאו: Re-Arbeiten - Konvolver​​​​​​​ / זיו מטושקה ונטלי בר


אחרית דבר

אחייניתו, קיקי הורוביץ, כתבה הבוקר:

''יא אללה!
איזה שיט השארת לי!
תמיד הסכמנו שאתה דפוק, אבל משום מה אהבנו את זה''.

''בדיוק לפני 3 חודשים עמדנו בבית העלמין בלויה של סבא, אחרי תקופה לא פשוטה שהתעסקנו בו.
בלויה שלו לא הורדתי ממך את העיניים, הבנתי שמשהו קורה לך וידעתי שזה לא ביטוי שלך לאבל, אלא יותר מזה.

מאותו היום חשבתי עליך בלי הפסקה, גם בלילות וגם בימים אבל לא אמרתי כלום.

על חלק מהשאלות שהיו לי ידעתי לענות לעצמי, אבל על חלקן פחות, אולי נדע בהמשך ואולי לעולם לא.

בשנים האחרונות, היינו בשלט רחוק, לא היה הרבה קשר.
אתה בחרת בחיים אוונגרדיים ואני בחיי משפחה בורגניים.
עזרתי לך לחזור לבאר שבע, ידעתי בלי שתגיד שאתה רוצה התחלה חדשה.
הבית הזה עשה לך ולנטלי הרבה טוב ואני יודעת את זה, לא הפסקתם להודות על כך, אבל כניראה שלאחרונה זה עשה לכם הרבה פחות.

כבר בגיל 5 היו לי אוזניות ענק על האוזניים, כולם ידעו שהקשר שלנו היה מיוחד ואחר, ילדה עם פוסטרים של להקות גרמניות מחתרתיות קישטו את הקירות אצלי בחדר, קסטות תקליטים ודיסקים נהרו אליי בכמויות אחרי שמיצית אותם - תוך יום יומיים.
הסינטי הראשון שקיבלת, הסאונד שקישט את החדר באבק צלילים, אני הייתי שם, עדה, גאה ומעריצה.

כבר כמה ימים שהלב שלי מתפוצץ מכאב ועצב, המצוקה שלך מהדהדת לי ולא נותחת לי מנוח, רגשות מעורבים של כעס, אכזבה, אהבה וסליחה שלא יכולתי לעזור.

הלב שלי מתמלא בימים האחרונים לאט לאט, עם כל הסיפורים, והאיזכורים, זה מרגש ומנחם אותי לדעת שהיית כל כך משמעותי בחיים של כל כך הרבה אנשים.
הלוא אתה איש הרוח ולא החומר.

אז תשמע מה אומרים:
שהיית אמן גאון, אגדה, נדיר, מנטור ופאקינג מוכשר,
רק חבל שלא חיכית עוד קצת כדי להישאר כאן - כדי לחיות את זה,
בחרת למות ולא לדעת.

נטלי, הכרתי אותך מעט, חבל שלא היה לנו עוד קצת זמן יחד,
כואב לי על מה שעוללתם לעצמכם, יודעת כמה האהבה שלכם היתה גדולה בחולי בבריאות, בחיים ובמוות, בדיוק כמו שסבא אהב את סבתא – עד כלות הנשימה.

מבקשת סליחה על שלא הייתי שותפה לזעקה השקטה שלכם
ועל שאתם לא ממשיכים לחיות עוד כמה שנים טובות וליישם את כל התוכניות והחלומות הצנועים שלכם.
מודה לך על כל הדרך שעשית למען זיו, המשפחה והאהבה.
מרכינה ראש עם משפחתך, ומשתתפת בצערכם מעומק ליבי.

ולסיום אני גאה לומר:
שדם מטושקה זורם לי בורידים!
ומבקשת ממך לתת לי השראה משם למטה, עמוק באדמה,
בטח יש שם סאונד שעוד לא שמעת,
תציץ אליי מידי פעם, תספר לי משהו מהעתיד.

*** תודה לכולם על שחלקתם כבוד אחרון במסע של זיו, הוא הפסיד חברים טובים''.


תגובות

End of content

No more pages to load