• 09 יולי 2020

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

''אולי החרם על הבנות פסק, אבל הטראומה נשארה''

ס', אם חד הורית ל-3, מבקשת לפתוח דף חדש בעיר אחרת, בעקבות חרם קשה שבנותיה עברו בבית הספר: ''גם אם העניין טופל משמעתית, הטראומה נשארה''. בדקנו גם מה קורה עם משפחות אחרות, שממתינות לפתרון למצוקת הדיור

הבת מסתגרת בחדרה, לא רוצה לצאת (צילום הדמיה, המצולמת לא קשורה לכתבה: PXHERE / CC0)

''אני אומרת די. אני רוצה לעזוב את באר שבע. לפתוח דף חדש בעיר אחרת, להעניק לבנות שלי חיים טובים יותר. הבנות עברו חרם בבית הספר וגם אם התלמידים האחראים נענשו, הכאב והטראומה נשארו'', אומרת ס' (שמה המלא ושמות הבנות שמורים במערכת), אם חד הורית ל-3 בנות, תושבת שכונה ותיקה בבאר שבע וזכאית הדיור הציבורי.

בתה הגדולה משרתת כיום בצבא, אך הבת האמצעית מעדיפה להסתגר בחדרה. ''תלמידים בכיתה שלה פתחו נגדה קבוצת וואצאפ, השפילו אותה, כתבו עליה דברים נוראיים. כאשר נודע לי, עירבתי את כל הגורמים. פניתי לאם הילדה שיזמה את הסיפור, עירבתי את המורים, הצלחנו להפסיק את זה. אם הילדה אפילו ביקשה להודיע לה במיידית אם הדברים חוזרים, אבל הטראומה נשארה''. 

חיי המשפחה לא היו קלים. אבי המשפחה נפרד מהאם כאשר הילדות היו קטנות. האם נותרה להתמודד לבדה עם הקשיים. לפני כ-4 שנים, הבת האמצעית עברה משבר גדול, על רקע קשיים בלימודים ובמשפחה. האם והילדות עברו להתגורר בדירה של הדיור הציבורי בבאר שבע, באחת השכונות הותיקות. 

וידאו: עדותה על האם (צילום: דני בלר)
​​​​​​​


''אחרי כל מה שעברנו כאן, אני רוצה לפתוח דף חדש בעיר אחרת. הילדות יתחילו ללמוד בבתי ספר חדשים ויש לי הבטחה לעבודה חדשה. פה אני כבר לא רוצה. פה הגענו למצב שבגלל החרם, דברים כמעט ונגמרו בתוצאה קשה עבור הילדה. אז טיפלו במקרה בבית הספר, הילדות הפסיקו עם זה, אבל את הטראומה אף אחד לא מצליח להוציא מהבת שלי. היא חוזרת מבית הספר ומסתגרת בחדר שלה.  מה שהיא עברה... היא הייתה חוששת, לוקחת את הסנדוויץ' והולכת לאכול בשירותים. בפעם אחת זה כמעט נגמר לא טוב והצלחנו למנוע את זה ברגע האחרון''.

''הבת האמצעית  לא רוצה לדבר עם אף אחד. אני חייבת להוציא אותה מפה. גם הבת הצעירה עוברת קטעים לא קלים בבית ספר'', מספרת ס'. ''החלטתי שאני לא רוצה להמשיך ככה. אני מאמינה שאם נעבור למקום אחר, אני אוכל גם למצוא עבודה וגם הבנות ירגישו טוב יותר. יש לי הצעת עבודה, בעיר אליה אני רוצה לעבור. הכל בינתיים מוקפא. נכון, לו הייתה לי אפשרות כלכלית, לא הייתי שואלת אף אחד והייתי עוברת מיד. פה אני תלויה בהקצאת דיור ציבורי ובעובדה שאני מתפרנסת מקצבה''.

''אני שומרת על הבנות שלי כמו לביאה. קורים הרבה מקרים, אני לא רוצה שאטחד המקרים האלה יהיה הבת שלי, פשוט כך'', אומרת ס'.

הבת הצעירה מספרת כי ''בנות יכולות להטיל חרם בכיתה רק כי אני ''לא באה להם בטוב בעין'' ולא בגלל סיבה אחרת. קרה לי לא מעט פעמים, אני צריכה להתמודד עם זה. אני ממש לא יודעת למה היחס הזה''.

במשרד השיכון אומרים בתגובה, כי מעבר זכאי הדיור הציבורי לדירה אחרת מאושר רק במקרה שישנה בעיה ממשית בדירה, שאינו המקרה בדירה של ס'. לדברי משרד השיכון, קיימת אפשרות להגיש בקשה לסיוע בשכר דירה ואז, ס' יכולה לבדוק אפשרות לעבור לעיר אחרת. על פי המשרד, בעיר אשדוד כמעט ולא קיימות דירות בדיור הציבורי. 



מעקב: מה קורה עם משפחות סוליימן וסעדון?

משפחת סוליימן, בת 10 נפשות, המתגוררת בשכונה ד'. 
המשפחה ממתינה עדיין שיוצעו לה דירות חלופיות בהליך של סיוע בשכר דירה. אבי המשפחה מספר כי הוא מנסה ליצור קשר עם האחראים, עד כה ללא הצלחה. ''אם יראו לנו דירות במסלול הזה, מחר בבוקר אנחנו עוברים, אבל למרות מה ששמשרד השיכון אמר - עד עכשיו אף אחד לא יצר איתנו קשר. 

משפחת סוליימן (צילום: דני בלר)

משפחת סעדון מחכה אף היא להחלטה.
המשפחה בת ה-7 נפשות, מתגוררת בדירה קטנה בנחל עשן, הבנויה עץ. אם המשפחה מרותקת לכיסא גלגלים והדירה אינה מתאימה כלל לצורכי המשפחה. הילדים נדחסים בחדרים, האם נאלצת לישון על מיטה בסלון. המשפחה זומנה לוועדה, אך עד כה לא התקבלה שום החלטה בעניינה.

מורן סעדון (צילום: דני בלר)

תגובות

End of content

No more pages to load