• 28 מאי 2020

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

''במשך הזמן הרגשתי ש'הבית היהודי' אינו ביתי''

''משהו קרה בשנים האחרונות במחנה הציוני-דתי... ישנה הקצנה בציבור הדתי לאומי'', אומרת ד''ר רות פרנקל, חברת מועצת העיר ב''ש, שעזבה את הבית היהודי לטובת הליכוד. ישבנו איתה לשיחה על חינוך ופוליטיקה

ד''ר רות פרנקל (צילום: משה פריאל)

מאת: משה פריאל, כתבנו הפוליטי

קריירה ומשפחה הם שני  מושגים שטבעי הדבר שינועו במסלול התנגשות זה מול זה, בעיקר כשמדובר בנשים. לא כך אצל ד"ר רותי פרנקל חברת מועצת העיר באר שבע אם לתשעה ילדים ומעל ל-30 נכדים שהשקיעה את חייה המקצועיים בעשייה החינוכית בשלל תפקידים חשובים ובכירים מסיכון -לסיכוי . ה''אני מאמין'' שלה הוא ''אהבה, אמונה וחמלה'' כמפתח לתפיסתה החינוכית. בראיון אישי ופתוח היא מספרת על ילדותה בבית מ"פדלניק ברוח בורג וזבולון המר לעומת החרדליו"ת וההקצנה הקיימת כיום במחנה הציוני דתי.

מה הביא אותה להחליף את מפלגת הבית היהודי ולהצטרף לתנועת הליכוד ועל העשייה החינוכית הענפה במשך שנים רבות. דבר שזיכה אותה באות הצטיינות ו"כאשה פורצת דרך" מטעם משרד ראש הממשלה והשלטון המקומי בתפקודה כמנהלת תחום החינוך בעיריית באר שבע. את הראיון קיימנו יום למחרת הגשת הרשימות לכנסת .

שר התיירות יריב לוין (ליכוד) אמר הבוקר לתקשורת כי קיים משבר קשה וארוך במפלגות הימין הדתי.
"אומר בכנות: גדלתי בפתח תקווה בבית מפד''לניק. אבי ז"ל, פנחס גולדמן, ניהל את בנק הפועל המזרחי, שנים היה חבר בהסתדרות הפועל המזרחי והיה מאבני הדרך. אמי אלזה הקימה את מערכת החינוך הדתית בפתח תקווה ומאוחר יותר בשאר המקומות בארץ. ספגתי בבית ערכים ציוניים-דתיים ברוח תנועת בני עקיבא וברוח תורה ועבודה. זרם זה היה בו משהו נקי טהור ורוחני. לא זכור לי שאי פעם אמרו וכפו עלי שמצווה זו או אחרת חייבים לקיים''.

''ברוח זו למדתי בבית ספר היסודי דתי-ממלכתי, בתיכון ומאוחר יותר באוניברסיטת בר אילן, שם עשיתי שלושה תארים. זו הייתה האווירה בבית ילדותי ובגרותי. גם מאוחר יותר, עם נשואיי וכשעברנו לבאר שבע, אותה רוח מפד''לניקית המשיכה לפעם בתוך הבית ומחוצה לה בשכונות שהתגוררנו''.

וידאו: ד''ר רות פרנקל (צילום: משה פריאל)
​​​​​​​


''התחלתי את עבודתי החינוכית בישיבת בני עקיבא. הייתי כולי צעירה בת 21, עם שתי צמות שמגיעה לישיבה רכובה על טוסטוס ללמד את מקצוע הלשון והספרות. מאוחר יותר ניהלתי את מקיף ה' אמי''ת. תשעת ילדי למדו -  הבנות באולפנה של בני עקיבא והבנים בישיבה במצפה רמון. לאורך כל אותן שנים זה אורח החיים שקיימנו, אורח חיים דתי מתון ולא קיצון''.

''משהו קרה בשנים האחרונות במחנה הציוני-דתי. אני לא פוסלת איש, כנאמר 'איש באמונתו יחיה', אולם ישנה הקצנה בציבור הדתי לאומי. לפני כשש שנים ביקשו ממני לחבור למפלגת הבית היהודי בבאר שבע וכך עשיתי במשך הזמן הרגשתי שזה כבר לא הבית היהודי שלי. יש משהו מוקצן בסגנון שאני לא מרגישה בו טוב ובאיזו שהיא נקודה אמרתי לעצמי 'רותי את חייבת להיות שלמה עם עצמך' ועזבתי את המפלגה  ומאוחר יותר עברתי לליכוד בעקבות הצעתו ובקשתו  של היו"ר שמעון בוקר''.

''לא אחת אני שואלת את עצמי איפה היהדות הדתית של פעם והאם בשל מציאות חדשה של התחרדלות, יש בכלל מקום לקיומה של מפלגה ציונית דתית. כאשה דתית הגעתי למערכת חינוך חילונית ותמיד הנתינה הייתה לכולם במידה שווה  וכשהציעו לי להצטרף לליכוד הצטרפתי מהמקום שאני יכולה לשמור על אמונתי ואורח חיי הדתי גם במפלגה לא דתית''.

בבאר שבע את מוכרת כד"ר רותי פרנקל חברת מועצת העיר אשת חינוך ויש אף מוסיפים אשה פורצת דרך שעוסקת כל העת בפרויקטים  חינוכים חשובים מהם?
"נתחיל מזה  ששום דבר אני לא עושה לבד בפרט לא במערכת החינוך. אני שמחה שהייתה לי ההזדמנות לעבוד במערכות שהיו פתוחות. בעת שניהלתי את מקיף ה' (אמי''ת) קרוב ל-25 שנים תפיסתי הייתה וכך ניסיתי ליישם, שיהיה פלורליזם, מוסד שיכיל את כולם. הייתה שם הטרוגניות, תלמידים יוצאי חבר העמים, בני העדה האתיופית ,הקווקזית הגרוזינית, יוצאי משפחות וותיקות בארץ, דתיים יותר ודתיים פחות וכשאתה מנהל מקום כזה אתה חייב להיות בן אדם הרואה את האחר כבן אדם. אתה לא שואל מה הזהות שלו. כולם היו שווים בעיניי, אין חזק ואין חלש, אין מוצלח ופחות מוצלח, כל אחד מהמקום שממנו הוא מגיע''.

''אחד היעדים שהצבתי לעצמי היה "היעד התורני". הקמנו מסלול תורני שלימים הפך לישיבת בני עקיבא. הייתה קבוצת תלמידים יוצאי חבר העמים שהגיעו ממשפחות די רחוקות מהדת להתפלל במניין משלהם בשעה שמונה בבוקר בה בעת שהתפילה לכל התלמידים הייתה ב-7:15''.

''אפשרנו מתוך כל מיקבץ התלמידות והתלמידים הגדול לממש לכל תלמיד את תפיסתו התורנית. הייתה הפרדה בין בנים ובנות אולם לא בכל בית הספר .היו כיתות תורניות לבנים וגם לבנות''.

''נושא שני שהיה חשוב לי הוא השגת תעודת בגרות לכל תלמיד. פתחנו פרויקט שנקרא "יכולות" או "אומץ" התחלנו עם כיתה י"ב-2 כיתה שכל מפת הציונים שלהם הייתה 0. עשינו תהליך של השלמת בגרויות מפורים ועד החופש הגדול. מתוך 19 בנים שובבים יצאנו עם 13 תעודות בגרות. זה היה פרויקט מדהים: התלמידים פשוט קרעו את עצמם יום ולילה ועשו את הבלתי אפשרי יחד עם ניסים כהן בחור שלווה אותם וזה הפך להיות מודל הנקרא "תפנית" ומצוי בכל מקום בארץ ומרים את הילדים שממש לא בנויים לזה, ספוגי הכשלונות, להגיע כן ליעד ולתעודת בגרות שבעיני זו לא רק תעודה זו הרגשה שאני יכול ואני מאמין בעצמי ומסוגל לזה."



''לא אחת אני שואלת את עצמי איפה היהדות הדתית של פעם והאם בשל מציאות חדשה של התחרדלות, יש בכלל מקום לקיומה של מפלגה ציונית דתית. כאשה דתית הגעתי למערכת חינוך חילונית ותמיד הנתינה הייתה לכולם במידה שווה  וכשהציעו לי להצטרף לליכוד הצטרפתי מהמקום שאני יכולה לשמור על אמונתי ואורח חיי הדתי גם במפלגה לא דתית''




עסקת גם בנושא מניעת עבריינות לא?
"אכן כן. נושא נוער בסיכון קרוב לליבי אני חושבת שמהר מדי ילדים נופלים להגדרה של נערים שעברו עבירה פלילית וחסרים פרויקטים לשמר אותם במצב הביניים שגם אם נער ביצע שוד שזה לא בסדר גם אם הוא נהג באלימות שזה לא בסדר או השתמש בסמים אני לא באה להקל. אבל עדיין חסרים פרויקטים שישקמו אותם והם נשלחים מהר מדי על ידי בית המשפט לנוער למאסר. כשמונים אחוז מנערי כלא אופק בית, הסוהר לנוער הם ילדי העדה האתיופית. זה נושא שצריך להדיר שינה מעיניינו''.

''הקמתי פרויקט שנקרא 'חוויה': לקחנו  15 בני נוער שעברו תהליך טיפול  של 4 חודשים ובסיום קצין המבחן לנוער ממליץ על סגירת התיק הפלילי. התחלנו בפרויקט לפני 17 שנה. כיום הפרויקט עובד בכל הארץ ונטלו בו חלק כ-25.000 בני נוער. מי שדחף את התוכנית היה המפכ"ל לשעבר יוחנן דנינו. כיום בכל תחנת משטרה בארץ התוכנית מופעלת ונמדדת על זה''.

''פרויקט נוסף הם בוגרי תוכנית 'מילה'. נערים שעברו תהליך טיפול, התיקים הפלילים נסגרו להם, אבל ישנה סכנה שהם עלולים לחזור למעגל העברייני על כן צריך לתחזק אותם. למשטרת ישראל יש פרויקט שנקרא "שחקים" והוא מטפל בבני נוער מצטיינים שהמשטרה אף הקימה להם תנועת נוער. החלום שלי שמסיימי 'מילה' שלנו בבאר שבע ישתלבו ב'שחקים' בחברת המצטיינים ובכדי שיגשימו זאת הקמנו עבורם 'מכינת שחקים' כאשר חונכים אותם חברי ומדריכי מכינות קדם צבאיות''.

כחברת מועצת העיר, את יו"ר של הוועדה לזכויות הילד. במה היא עוסקת?
"הוועדה היא סטטורית, חייבת להתקיים מטעם הרשות המקומית. בקדנציה הזאת קבלתי על עצמי להיות יושבת הראש יחד אתי ישנה נציגת הרווחה והוועדה בוחרת לעצמה נושאים שהיא רוצה לטפל ויש להם ממשק לנושא זכויות הילד. ביחד עם חברי הוועדה לקחנו על עצמנו לטפל בקידום הנושא של האוכלוסייה האתיופית בבאר שבע".

באיזו דרך?
"בכללותם, יוצאי העדה הם מאוד ערכיים וממשפחות טובות אבל ברגע שהם מסיימים את התיכון לעיתים עם תעודת בגרות הם לא ממשיכים ברכישת השכלה גבוהה. פרויקט של הנגשת ההשכלה הגבוהה פונה לאוכלוסיית נשים מבוגרות, בנות 40 ויותר, יוצאי העדה ומטרתו לשדל אותן ללמוד לימודים גבוהים ולעשות תואר ראשון בחינוך''.

''בשלב זה התקבצה קבוצה של כעשר נשים שחלקן לומדות במכללה הטכנולוגית בספיר וחלקן במכללת קי במסלול "שבילים"שמקנה תעודת הוראה וגם תואר ראשון . לא קל להן, לרובן אין תעודת בגרות אולם משום שעברו את גיל ה-30 הם מחויבים לעבור רק מכינה אנו מסייעים להם בעלות הלימודים והם התחילו בלימודיהם''.

''לא קל להן אולם הן נחושות. בנוסף, לכל אחת ישנה חונכת המסייעת לה להתמודד עם נושא המחשב. צריך לזכור שנשים אלה מעולם לא נגעו בתכנים האלה אבל כשהם יסיימו ויעמדו ויגידו לילדיהם 'עשינו את זה. בגיל 48 אני זוכה בתואר ראשון עם תעודת הוראה' השמים יבכו מרוב התרגשות".

"תוכנית דומה אנחנו מנגישים ליוצאי צבא בני העדה האתיופית . פניתי לצבא ובקשתי רשימות של חיילים תושבי באר שבע שהשתחררו בחמש שנים האחרונות. קבלתי רשימה המכילה 550 יוצאי צבא בימים אלה אנחנו עוסקים במיון  והכרות עם חלק מהם''. 

תגובות

End of content

No more pages to load