• 16 ספטמבר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

בזעם ובעוצמה: יוצאי אתיופיה בב''ש חסמו צמתים לזכר 11 הקורבנות

הם עמדו בסדר מופתי, בכאב אדיר, ילדים, בוגרים, אימהות, סבים: יוצאי אתיופיה בב''ש חסמו צמתים מרכזיים בעיר ביום השני להפגנות הזעם בעקבות הריגתו של סולומון טקה ז''ל מירי שוטר

שדרות רגר נחסם לתנועה, צמיגים בערו (צילום: מתוך השידור החי / דני בלר)

באר שבע לא חוותה בתולדותיה הפגנות בהיקף הזה, בעוצמה הזו, בכאב ובאצילות של המשתתפים: מאות מיוצאי אתיופיה, לצד כאלה שלא, חסמו הערב, שלישי, צמתים מרכזיים בעיר ושיבשו את התנועה לשעות ארוכות. הנהגים, מצידם, גילו ברובם הבנה. ''לכם זה כמה דקות בפקק, לנו זה ילד מת. ילד שיצא לחופש גדול וחזר בארון מתים'', אמרה אחת המפגינות.

''אנחנו לא זורקים אבנים, לא מתעמתים עם נאצ'ים (לבנים), הולכים בצורה מסודרת, אוי למי שלא יהנג כך. אנחנו בנים של מלך. אנחנו מלכות. אנחנו ננתנהג ככאלה'' חזרה ואמרה אחת ממארגנות המחאה. בתחילת הערב, נחסם בצומת של קניון הנגב ולאחר מכן, ההפגנה התקדמה לאורך שדרות רגר, טוביהו וג'ו אלון. בתור מסודר, המפגינים הלכו לעיתים בשקט, לעתים תוך קריאות מחאה. היו הרבה ילדים, אבל גם הרבה נשים מבוגרות. ''אני מפחדת על הילדים שלי. אני מפחדת שהם ייצאו לרחוב לשחק. אני מפחדת משוטרים. אני בארץ משנת 1980 ועדיין מפחדת. למה זה ככה?'.

וידאו: ברנז'ה NEWS ליווה את המפגינים ביום השני לאירועי הזעם בשידור ישיר שנמשך 4 שעות (צילום: דני בלר)


''אני שירתתי בצבא, אני נולדתי פה, אבל אני שחור. בגלל זה מתייחסים אליי ככה. שוטר יבוא אליי, יעצור אותי על סתם, גם אם אני לוקח איתי פנקס מילואים'', אומר צעיר, לא לפני שהוא מוודא שהוא מדבר עם עתונאי. ''יש פה המון סמויים ואני לא מדבר איתם. תבין, אנחנו סובלים. בחורים שלנו מתאבדים בצבא בגלל המצוקה. למה מתייחסים אלינו ככה? למה היחס הזה גם אם אנחנו ישראלים. אימהות מפחדות על הילדים שלהם''.

''הערב לא הייתה כיכר של רוביק שלא חסמנו. ראו אותנו ושמעו אותנו'', אמרה צעירה.

בברנז'ה NEWS ליווי את היום השני של הפגנות הזעם של יוצאי אתיופיה בבאר שבע, קהילה ותיקה בעיר שראשוני בניה הגיעו כבר לפני 40 שנה. באר שבע זו עיר של קהילות, והדור הנוכחי אינו חי בתוך עצמו. אבל הקושי לא שם. בתוך קהילת יוצאי אתיופיה יש לא מעט מצליחנים, אבל גם אחרים החשים אפליה ובעיקר, בסוג של ''שיטור יתר''.

רשימת הקורבנות מבני העדה האתיופית במגע מול משטרה, שהוקראה הערב במספר הזדמנויות במהלך הצעידה (מתוך ''צדק חברתי - חדר מצב''). יהי זכרם ברוך!
​​​​​​​

צריך לציין: לפחות באירוע אחד, על שדרות טוביהו, מעט אחרי צומת סוקולוב, מפגינים יידו אבנים על ניידות. השוטרים יכלו להגיב באמצעים פיזור הפגנות, אבל בחרו לסגת לאחור. במהלך הערב  - ולא פעם, מפגינים, בעיקר אימהות, דיברו עם השוטרים, סיפרו את הכאב שלהן בדמעות. הקצינים האזינו, דיברו, הסבירו. היה ניכר, בחלק גדול מהמקרים, שהמפגינים רצו לדבר עם השוטרים ולא להתעמת איתם.

עוד דבר: במהלך הערב ליווה את המפגינים איש איחוד הצלה, ארגון וולונטרי העוסק בהצלת חיים 24/7. הוא ליווה את הצעירים רכוב על אופנוע, זמין לכל מקרה. החשש הכי גדול באירועים כאלה הוא מנהג דורס, שיפגע במפגינים. ואכן, על דרך ג'ו אלון מכונית האיצה לתוך המפגינים, שיידו עליה חפצים. גם אתמול, סמוך לפארק החייל האוסטרלי, שני נהגים, בהפרש דקות האיצו לעבר המפגינים. 

אחד ממעגלי ההפגנה (צילום: דני בלר)

ומה הלאה? במשטרה אומרים כי מה שהיה הוא לא מה שיהיה: ''במהלך היומיים האחרונים, משטרת ישראל איפשרה למפגינים את חופש המחאה והביטוי במספר מוקדים ברחבי הארץ תוך הכלה וגילוי איפוק רב מצדם של השוטרים. המשטרה ניהלה שיח רציף ונקטה במאמצי הידברות ממושכים במטרה למנוע אלימות מכל סוג שהיא, ובפרט פגיעה בשוטרים, אזרחים ורכוש.  לאור מעשי אלימות הקשים מצד מפגינים רבים, שהובילו לפציעתם של עשרות שוטרים במהלך היממה האחרונה ולפגיעה בסמלי שלטון, 
הנחה מ"מ מפכ"ל ניצב מוטי כהן,  לא לאפשר כל גילוי אלימות ולפעול בתקיפות כנגד מפירי הסדר ופורעי חוק''.

''בהתאם, המשטרה פועלת כעת  לפזר את המפגינים ולהפסיק את האלימות תוך שימוש בכוח ובמטרה למנוע המשך פגיעה בנפש, ברכוש ובכל משתמשי הדרך''.

נשיא המדינה פנה הערב אל קהילת יוצאי אתיופיה: ''אחיותי ואחיי אזרחי ישראל, ובתוכם אחינו ואחיותינו, בני קהילת יוצאי אתיופיה. אלה ימים קשים מאוד. סלמון טקה שאיבד את חייו נמצא במחשבות של כולנו, והשאלות קשות ומייסרות.
אנחנו מוכרחים לעצור, שוב, לעצור -ולחשוב יחד כיצד ממשיכים מכאן. אין לאיש מאיתנו דם סמיך יותר, ולעולם לא יהיו חיי אחינו ואחיותינו הפקר. עלינו למצות את חקירת מותו של סלמון - ועלינו למנוע את המוות הבא. את הפגיעה הבאה. את ההשפלה הבאה. כולנו מחויבים לכך.

אנשים אחים אנחנו. הגענו לכאן, כולם, למולדת שלנו, שהיא הבית שלנו, של כולנו, וכולנו שווים בו. נילחם על הערכים שלנו, נילחם כדי להבטיח עתיד בטוח, לכל ילד וילדה שגדלים כאן. לא נשלים עם מציאות שבה הורים מפחדים לאפשר לילדים שלהם להסתובב בחוץ מחשש שייפגעו בשל צבע עורם או מוצאם. זוהי לא מלחמת אחים - זוהי מלחמה משותפת של אחים ואחיות על הבית המשותף שלהם, ועל העתיד המשותף שלהם. אני משתאה מהמנהיגים והמנהיגות הצעירים והצעירות של הקהילה, שאני פוגש פעם אחר פעם, מיטב בנינו ובנותינו, ואני מבקש מכולנו - לפעול באחריות ומתינות. אני יודע שאתם עושים כל שביכולתם כדי להעביר את קול המחאה ולהנהיג שינוי שכולו תיקון ובניה של עתיד טוב יותר. אף אחד לא מבקש נקמה. סערת הנפש מגיעה מתוך שבר ותפילה גדולה לתיקון. וכולנו שותפים, כולנו מוכרחים להיות שותפים במהלך הזה לתיקון. אין לנו ברירה אחרת, אין לנו בית אחר.

אנחנו מוכרחים להיזהר מאוד מההסלמה של המחאה ומגלישה שלה לאלימות שאין לה מקום. אני קורא לכולנו, בתוך השבר, לשמור על האיפוק והמתינות. הזעם, אסור לו שיבוא לידי ביטוי באלימות. קומץ המוחים שבחר באלימות- איננו פני המחאה, ואסור שיהיה פני המחאה המובנת לכולנו מאוד. ביתי- ביתכם הוא. בואו נשב יחד עם כל הגופים האחראים לשלום אזרחי ישראל. רק כך, בשיח פתוח, ונוקב ככל שיהיה, נגיע לשינוי. נמשיך לעמוד יחד כחומה בצורה מפני האלימות, כל צורה של אלימות, וניאבק יחד על הבית המשותף שלנו, על העתיד של הילדים והילדות שלנו''.

​​​​​​​

תגובות

End of content

No more pages to load