• 25 מאי 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

בלוני אר.פי.ג'י? רקטות? אבטלה? - הנגב לא בשיח של הבחירות האלה

חודש לפני הבחירות, אחרי עוד סוף שבוע אלים ומסוכן בעוטף, הבעיות של באר שבע והנגב עדיין כאן, רק לא בשיח של הפוליטיקאים שמבקשים את קולות התושבים

צילומים: רנדום / CC BY SA 2.5, דוד שי @ וויקיפדיה עברית

בעוד חודש בדיוק מהיום, ישראל – והנגב בתוכה – תקום כשהיא יודעת פחות או יותר מי ירכיב את הממשלה הבאה, באחת ממערכות הבחירות המוזרות שהיו כאן. היו בחירות על כלכלה, על שלום ועל מלחמה, על גיוס, על שבת, אבל על גושים, זה עוד לא היה לנו. 
אנחנו יודעים מה ואת מי המועמדים לא רוצים לראות בכנסת. הפעם, אנחנו לא יודעים מה הם כן רוצים. הם לא מדברים ברור, ממעטים להתראיין ומיעוטם פרסם סוג של מצע, לא כל שכן משהו הנוגע לנגב. הם רוצים כוח, שנגדיל להם את הגוש, שנלך להצביע כדי שהצד השני לא יעלה, כולם פחות או יותר רואים בתקשורת אויב חתרני, אבל אף אחד לא בא עם פתרונות, במיוחד כשזה נוגע למצבו העגום של הנגב. הם באים לפה להצטלם, לדבר בכנסים, אבל ממש בלי ראיונות לתקשורת. הם מצייצים ומעלים סטורי'ס. ואוי למי שמבקר פוליטיקאי ולא משנה מאיזה צד.

עד היום, הנגב, כאלקטורט, לא הצליח ליצור אחדות שורות שתהפוך למנוף לחץ. הניסיונות להקים ''מפלגת נגב'' לא הבשילו ורובם התמוססו בשלב מלחמות האגו והאינטרסים. מכיוון שהנגב לא יודע לדאוג לעצמו, הוא היום המקום ההוא שסופג רקטות, בלוני תבערה, אך כולם באים להצטלם בו בפוטו-אופ סגור לתקשורת, בו הם מעמידים פני מודאגים לנוכח המצב. סוף השבוע האחרון לימד עד כמה לא סופרים את הנגב: יישובי העוטף נמצאים מזה כמה שבועות בשיגרה של בלוני חבלה, תקריות חמורות על הגדר, חדירות מחבלים וירי רקטות. מדי לילה נשמעים ביישובי העוטף קולות נפץ – של המטענים ושל הפצצות צה''ל את הדיונות של חמאס. עוד שבועיים יחזור הקיץ, האדמה תתייבש ובלוני התבערה יחזרו לשטח.

הפצצות בדרום? בלוני חבלה? הפוליטיקאים רוצים שקט עד הבחירות

חברות הקואליציה מבקשות כרגע לעבור בשקט את החודש שעד הבחירות ועל פי דיווחים, הממשלה החליטה לאפשר העברתם של עשרות מיליוני דולארים כסף קטארי, לחמאס בעזה ולנקוט בשורה של הקלות – העיקר שיהיה שקט. אחד הסיוטים של הממשלה הוא יום בחירות תחת שיגרת אזעקות. המצב בדרום נמצא כחוט השערה מעימות נרחב. חמאס הוא זה ששולט על גובה הלהבות וגם מקבל כמה פרוטקשן שהוא רוצה. נסו לדמיין מה היה קורה לו תושבי תל אביב היו יוצאים בשבת לטייל בפארק הירקון ונתקלים שם במטען של RPG צמוד לבלון חבלה, או שדיירי פלורנטין היו מקבלים הוראה להסתגר בבתים עד שיאותרו המחבלים. הרי אז הממשלה הייתה מגיבה אחרת. אם זה קורה בנגב, אפשר להכיל.

המצב מול עזה הוא רק אחת הבעיות של הנגב. הנגב מהווה 60 אחוזים של מדינת ישראל. הנגב, ברובו, ריק. ישראל מתכנסת בין גדרה לחדרה, כי מה לעשות, יש שם עבודה. הנגב, במדדים רבים, סובל מפערים בלתי נסבלים. לשתי הערים הגדולות במרחב – באר שבע, בה מתגוררים כ-208,000 תושבים ורהט, בה כמעט 80,000 תושבים – בעיות משלהן. הבעיות לא חדשות, הן רק מחמירות. באר שבע היא בירת המחוז. היא אמורה לשרת כחצי מיליון תושבים החיים במרחב הגדול. באר שבע צריכה לתת תשובות במגוון תחומים: מנהלה, רפואה, תעסוקה ואיכות חיים, בין היתר.

סייבר? צה''ל? אקדמיה? בבאר שבע רוצים פרנסה נאותה

עיר מחוז היא לכאורה מתכון לחוזק: כל השירותים מרוכזים בה, היא מחזיקה את רוב המסחר ומהווה מרכז תחבורתי. יש בה תנועה גדולה של אנשים, שאמורה לפרנס מסחר שוקק. אבל בניגוד לגוש דן, שם יש רצף טריטוריאלי, בנגב היישובים מרוחקים אחד מהשני. יש באר שבע ויש עומר, יש להבים ומיתר, יש אופקים ונתיבות, יש שדרות, יש קיבוצים ומושבים, יש עיר בדואית גדולה ויש ישובים קטנים יותר, מוכרים ולא מוכרים. יש עיר בה''דים. יש אוניברסיטה ויש פארק היי טק. כל אחד מהמרכיבים במרחב מתנהל כיחידה בפני עצמה. האוניברסיטה ופארק ההייטק מחוברים בגשרים לתחנת הרכבת. עיר הבה''דים מחוברת למרכז במערכת היסעים. אופקים ונתיבות מחוברות למרחב הכפרי.

הנגב נשאר בבחינת פריפריה. נכון, בנו בבאר שבע מגדלים וקניונים, הביאו סייבר והיי טק, אח''מים מכל העולם מוזמנים לגזור בה סרטים. זה לא ממש עוזר לתושבים, כל הטוב הזה.  השכר בבאר שבע, למשל, נמוך משמעותית מזה המשולם במרכז. האופק הקידומי של העובדים בנגב, האפשרות שלהם להתקדם הלאה בתפקיד, נמוך משמעותית מזה במרכז. הם יכולים להיתקע שנים באותו תפקיד ובאותו שכר, בניגוד לעמיתיהם במרכז. ומילא לא להתקדם, לפחות יש פרנסה. אבל אם חלילה הם ידזקקו לשירותי בריאות, לרופא מומחה, לאשפוז, המצב שלהם יהיה פחות טוב מעמיתיהם במרכז. בית חולים גדול אחד משרת 60 אחוזים משטח מדינת ישראל. ולא דיברנו על חינוך, על תחבורה, על ביטחון אישי.

הבעיות האמיתיות של באר שבע חמורות, אך מי שמעלה אותן לסדר היום נתפס כ''עוין''

באר שבע מובילה, מבין הערים הגדולות, בהיקף העסקים בסכנת סגירה, מה שלא מפריע לה להקים עוד ועוד שטחי מסחר. באחד הקניונים המרכזיים בבאר שבע חנויות שנסגרו לפני חודשים אינן מאוכלסות על ידי אחרות. בבירת הנגב כולה יש למעלה מ-300 עסקים סגורים, מחציתם בעיר העתיקה. מסחר ושירותים מהווים ענפי פנרסה גדולים בעיר. בהיעדר אפשרויות אחרות, עיקר הפתרון לתעסוקה הוא ''לפתוח עסק'', שיתחרה על כיסים לא מלאים במיוחד. חלק קונים באשראי וחלק מהעסקים שורדים על אשראי, לרוב אשראי בנקאי יקר, שגם מגיע רגע בו הוא נגמר ואז מתחילים הקשיים.

בבחירות האלה כמעט ולא דנו בבעיות הנגב ובאר שבע. כנראה שזה לא מעניין את המועמדים או התשובה תנוע בין ''תקשורת עויינת'' לבין ''משועממים'', או אפילו בדרישה להוריד את המאמר ''המגמתי, שכן בניגוד לנטען בנאמר, העיר באר שבע פורחת''.

במחוז הגדול במדינה יש למעלה מחצי מיליון תושבים שמבקשים תשובות ומעשים: לבטחון, על מנת לחיות במציאות בה לא צריך לקפוץ מכל רעש קטן. שאפשר יהיה לצאת לפיקניק בלי לחשוש מכל בלון ובלי למדוד את הסביבה לא על פי יופיה, אלא על פי המרחק למרחב המוגן. מציאות בה אנשים שעובדים קשה יקבלו שכר הולם לכישוריהם ולא תירוץ ''זה השכר פה''. שלא יצטרכו לחכות חצי שנה לתור לרופא או לחילופין, שלא יצטרכו לעמוד בתור הארוך והכואב בשירות התעסוקה.

חוקי הנגב, אלה שבזמנו הביאו לפריחה גדולה בבאר שבע, בוטלו לפני שנים, אך היו יישובים בנגב שידעו להיאבק עליהן, אפילו יישובים מבוססים. באר שבע הפסידה ושתקה, כפי שקרה לה עם המון דברים אחרים. 

מה יהיה יום אחרי הבחירות?  אותו הדבר

מה יהיה ב-10 באפריל, כשפחות או יותר יגמרו לספור את הקולות? אותו הדבר.  דפוסי ההצבעה בבאר שבע מוכרים. בבחירות האחרונות הליכוד קיבל רוב מוחץ (כ-37 אחוזים) ואחריו, במידה שווה, ישראל ביתנו והמחנה הציוני (מעט יותר מ-12 אחוזים כל אחת, עם יתרון קל למחנה הציוני). כולנו, יש עתיד, הבית היהודי וש''ס היו הרבה מתחת לדו-ספרתי.

לא צריך להתאמץ, כי לבאר שבע ולנגב אין מנוף לחץ. אין לה לובי. בבאר שבע יכולים לצעוק עד מחר, בסופו של דבר, את המועמדים מעניינים דברים אחרים. גושים, שליטה, לסלק אלה את אלה, להוציא אלה את אלה מחוץ לחוק, הכל חוץ מהשטח המהווה את המחוז הגדול במדינה. אם ביום של הפצצה בדרום מה שמעניין את הפוליטיקאים זה מה אמרה אשת הטלוויזיה רותם סלע, מה עוד נותר להגיד.

תגובות

End of content

No more pages to load