• 26 מאי 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

''לא נחזור להתגורר ברחוב בו נרצחה בת משפחתי''

''אני מוכנה למות מאשר שהילדים שלי ואני נזרק לרחוב'': סנדי קורסיה, אם ל-5 מב''ש, פלשה לדירה מחוסר ברירה. היא עומדת בפני פינוי, אחרי שלא הסכימה לקבל דירה ברחוב בו נרצחו הדודים שלה

סנדי בביתה. חרדה מכל צלצול בדלת (צילום: דני בלר)

סנדי קורסיה, אם חד הורית לחמישה, חיה בחרדה מתמדת מכל צילצול בטלפון ומכל דפיקה בדלת. היא מתגוררת בדירת עמידר ברח' אברהם אבינו, אליה אמנם פלשה, אבל היא מכירה היטב. בדירה הזו היא עברה שנות ילדותה. זה היה הבית של דודתה, שנפטרה ואוכלס לאחר מכן על ידי בן משפחה, שנפטר בנסיבות טרגיות.

בשבוע שעבר סנדי קיבלה הודעה כי תפונה מהבית. החלופה שהוצעה לה נוראית עבורה: להתגורר בבלוק בו נרצחה דודתה האהובה, מקום בו לא הייתה מסוגלת אפילו לבקר. מכיוון שסרבה, היא עומדת בפני סילוק מהבית. ''אין לי לאן ללכת. אני מוכנה למות מאשר שהילדים שלי ואני ניזרק לרחוב''. 

החיים של סנדי לא היו קלים ורק היום, בדירה בה היא מתגוררת, היא מוצאת מעט נחת ושקט עם הילדים שלה, למרות קשיי הפרנסה וחוסר הוודאות. כשפלשה לדירה, היא הייתה במצב נוראי, אחרי שארעה בה שריפה. היא הצליחה לשפץ אותו מתרומות שאספה וחברים עזרו לה לשלם את חשובונות החשמל. ''אני זכאית לדירת ארבע חדרים והבית הזה הוא בסביבה שמתאימה לי. הציעו לי דירה אחרת והסביבה שלה נוראית - בבלוק גרים משת''פים ונרקומנים, אך זו לא הבעיה היחידה: הדירה שהוצעה לי היא במקום בו אני לא מסוגלת אפילו לבקר וקשה לי לדבר על המקרה: דודתי האהובה נרצחה שם, כשהייתי בת ארבע. זוהי טראומה שמלווה אותי כל החיים. אין בבאר שבע אדם שלא מכיר את הסיפור הנורא''.

רצח הדודה שלה - טראומה שמלווה אותה כל החיים

דודתה של סנדי הייתה אדית דדון ז''ל. אדית נרחצה בביתה, ביום שלישי ה-8 באוקטובר, 1985, לעיני בנותיה, אז ילדות קטנות. גופתו הירויה של בעלה, מישל דדון ז''ל, נמצאה כעבור יומיים בשדה נטוש של מה שכיום שטח בנוי בשכונה י''א. הרוצח לא נמצא מעולם והמשפחה נותרה ללא תשובות. הרצח זיעזע את באר שבע, שלא הייתה רגילה לאכזריות ברמות כאלה, של רצח אימא לעיניי ילדיה. מישל ז''ל היה מוכר היטב לבאר שבעים: הוא היה בעלי חנות ''נעלי במבינו'' בפסג' שרול, שמכרה נעלי ילדים.

כשנתגלתה גופתה של אדית ז''ל, בזירת הרצח, בדירה ברחוב הסנהדרין בשכונה ד',  השכנים פרצו בזעקות שבר והמשטרה הגיעה למקום תוך דקות מעטות.  בדירה היו שלוש הילדות הקטנות של בני הזוג, שלא ידעו לספר מה קרה.

אלפים ליוו אז את בני הזוג בדרכם האחרונה. עד לשעות הלילה המאוחרות ישבו חבריהם של בני הזוג בבית העלמין ומיררו בבכי. הפרשה העסיקה את המשטרה שנים רבות, אך הרוצח לא נתפס ומסתובב או הסתובב חופשי. אצל המשפחה נותר פצע פתוח שלא הגליד עד היום.

הטראומה בעקבות המקרה מלווה את  סנדי כל חייה והיא לא מסוגלת אפילו לבקר בסביבה.  ''משפחתי ידעה הרבה כאב וטראומות, אשר השפיעו על כולנו. אני מגדלת את ילדיי לבדי. אני לא יכולה לחזור להתגורר במקום בו חוויתי טראומה נוראית. הדירה הנוכחית היא הכי נכונה עבורי, פה שקט, יש לנו שכנים טובים, הילדים גדלים במקום בטוח ומוגן עבורם''.

ההחלטה לפלוש לבית לא הייתה קלה, אבל סנדי עשתה זאת מחוסר ברירה. היא מפרנסת יחידה ואין לה אפשרות כלכלית לשכור בית בשוק החופשי בבאר שבע, לא מבחינת מחיר וגם, כי יש בעלי נכסים בבאר שבע לרוב בוררים לקוחות ומעדיפים ''שוכרים איכותיים''. על קניית בית אין מה לדבר, בטח לא במחירים של היום. היא זכאית דיור ציבורי וממתינה בתור לפתרון, אך זה לא מגיע.

מבחינתה של סנדי קורסיה, מדובר במאבק על החיים עצמם: היא לא יכולה להיזרק לרחוב עם חמישה ילדים, בטח לא בנסיבות החיים שלה ועם הטראומות הקשות שחוותה לאורך השנים, הנותנות ביטוי במצב בריאותה היום. הרשויות גם לא יכולות להתעלם מהמצב שלה, לא יכולות להקשות את ליבן ולנהוג רק ''על פי הספר''.  היא לא יכולה לגדל את הילדים בבלוק שהוצע לה, בסביבה קשה בה מתגוררים נרקומנים, במרחק רב מהמסגרות בהם לומדים ילדיה. אין לה רכב והיא מלווה ואוספת את הילדים רגלית מדי יום. 

ממשרד השיכון נמסר בתגובה: ''משרד הבינוי והשיכון מעניק לגברת קורסיה סיוע מוגדל בשכ"ד, בסך של 3,325 ש״ח בכל חודש מזה כשנתיים. לאחרונה, פלשה בניגוד לחוק  לדירת עמידר אשר יועדה למשפחה אחרת הנמצאת לפניה בתור. בשנה האחרונה המשרד רכש כ- 2,200  דירות והגדיל משמעותית את המלאי לטובת הזכאים הממתינים. נמשיך לסייע בידי גברת קורסיה  במציאת דירה לשכירות מעבר והן בדירות קבע לכשיתפנו בתורה''.

תגובות

End of content

No more pages to load