• 20 ספטמבר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

האמנות שעלתה מהמחתרת

אוצר אבי טל, המוכר בכינוי SPINE, תושב באר שבע ואחד האמנים המובילים בז'אנר בישראל. דווקא הסתבכות שלו עם המשטרה היא זו שפתחה בפניו את הדלתות והיום, הוא גם מנסה לשבור שיא גינס, בציור הגרפיטי הגדול בעולם

מתוך תערוכה ''יד חופשית'' (צילום: משה גליקמן)

אמנות הגרפיטי מזמן אינה נתפסת בעולם כקשקושים על קירות. היא כלי לביטוי פוליטי, חברתי, יש בה אפקט של הבאת מחאה, לרוב נגד הממסד, המשטר, רשויות החוק, חברות גדולות ובכלל, כל מי שגורם עוול. גרפיטי נעשה הרבה פעמים במחתרת, תוך כדי סכנה, עם עין אחת על הציור והשנייה שומרת שלא תתקרב ניידת. היום יש חנויות מתמחות לתרסיסי צבעים, בשנות החמישים והשישים היום גם כאלה שיצאו עם פחית צבע שחור ומברשת. צעירים באביב של 1968 בצרפת, סרבני גיוס שהתנגדו למלחמת ויאטנם בארצות הברית, מתנגדי הדיקטטורות באמריקה הלטינית ואפילו בישראל, אנשים צבעו על קיר את מה שכאב להם.

עבודה בשטח. אבי טל בציור קיר ענק (צילום: Mr. Yoshi)
הגרפיטי (מאיטלקית: גרפיאטו – לשרוט) עתיק יומין. באסיה ובמזרח התיכון חיילים רומיים כתבו על קירות מקדשים ובתים על אהבות נכזבות. בפומפיי, אלמוני רשם קריקטורה של פוליטיקאי מקומי. ביוון העתיקה גרפיטי רמז על מיקומם של בתי בושת. בסוף שנות השבעים, תחילת השמונים, גרפיטי שימש תנועות מחאה ולהקות אנרכיסטיות, כמו CRASS, לפרסם את עצמם ברחובות לונדון. הגרפיטי התפתח לאמנות, בדרך כלל של אלמונים, כמו האיש האגדי הידוע בשם באנסקי, שציוריו מקשטים את לונדון.

במרכז הצעירים בבאר שבע מוצגת בימים אלה התערוכה "יד חופשית", תערוכת גרפיטי בתוך אולם. אוצר התערוכה (תואר ממסדי במושגי התרבות הזו, אבל גם תואר של כבוד על העשייה) הוא אבי טל (Spine), אמן גרפיטי באר שבעי, שנחשב לאחד החשובים בישראל. עבודות שלו מקשטות מפעלים, חברות ובימים אלה הוא מנסה לשבור שיא גינס עם ציור הגרפיטי הגדול בעולם, שתקיף את האצטדיון בדימונה. ציור בשטח 4000 מ"ר. "הציור הזה מחייב אותי לנהל אורח חיים מסודר. אני קם כל בוקר בשעה חמש. אלמלא הציור, הייתי מתעורר מאוחר בבוקר".עבודה בתערוכה. חגיגה של צורות וצבעים (צילום: לירז בנז'ו יח

אבי טל, בן 30, נולד בבאר שבע, למד בעיר ("אוריין, מקיף ג', אקסטרני") ושירת בתותחנים. בשנת 2009 הוא נסע ללמוד אמנות בהולנד, אבל הישיבה בכיתה נמאסה עליו מהר מאוד: "העדפתי לעבוד, לצייר ובאיזה שהוא שלב הגעגועים לארץ היו גדולים". הרומן שלו עם הגרפיטי התחיל בשנת 2004: "ציירתי גרפיטי באיזור של בתי המשפט בבאר שבע, המקום בו מתכנסים כל הסקייטרים. עשיתי טעות ואחרי ששתיתי כמה בירות, סיפרתי על זה למישהו. אחרי שמונה חודשים, באו בלשי משטרה לבושים על אזרחית ועצרו אותי. חקרו אותי משך כמה שעות והאשימו אותי בציור צלבי קרס בבתי קברות, מה שלא היה ולא נברא. ביליתי לילה במעצר. אולי אני שובב, אבל לא עושה דברים כאלה, צלבי קרס. אני אוהב את העיר שלי ואת המדינה בה אני גר, אז צלבי קרס בטח שזה לא אני. הודיתי בציור בבית המשפט ובסוף נגזרו עליי 250 שעות עבודות לטובת הציבור, אותן הייתי צריך להעביר במקיף ג', בתיקונים של כסאות וספסלים. סיפרתי למנהלת שאני אמן ומה אני עושה וביקשתי ממנה הזדמנות לנסות להציג את האמנות שלי. הם כל כך התלהבו שנתנו לי לעצב להם קיר בבית הספר".


היום אתה כבר לא מצייר באישון לילה על קירות של בתי המשפט...

"לא. היום אני עובד עם גופים גדולים, עושה עבודות בהיקף גדול. כך נולד שיתוף הפעולה עם המועצה האקו-תעשייתית רמת חובב, שראשה, אנדריי אוזן, קרה לי להציע לו עבודות לעטר את המקום. וכמובן, התערוכה המוצגת במרכז הצעירים בבאר שבע, שהיא תערוכה ייחודית


הזמן ומזג האוויר הקשה בישראל הם האויבים הגדולים של הגרפיטי ויש עוד מגבלה: בניגוד לצבעי שמן, אקריליק או גואש, לא ניתן לערבב שני צבעים על מנת ליצור גוון שלישי. בגלל זה, יש מגוון מאוד גדול של תרסיסי צבע, שאינם התרסיסים הרגילים שנמכרים לשימוש בבית: "יש חברה אחת, בשם מונטנה, שאני מאוד אוהב ובישראל, יש רק חנות אחת שמוכרת צבעי גרפיטי, "קאפ-זולה" בתל אביב. כמובן, שכאשר אני עובד, אני מצויד במסכה ובה שני מסננים ואם אני עובד בחלל סגור, אז אני לובש חליפת מגן, שלא לבוא במגע עם האדים. עם זאת, היום כבר מייצרים צבעים בריח וניל, לעשות את העבודה ליותר נעימה".

אבל בניגוד לציור קלאסי, גרפיטי דוהה עם הזמן. במיוחד אלה ברחוב.

"אורך החיים של ציור גרפיטי הוא כעשור, אבל אפשר לשמר וכמובן, אם עושים עבודה מסודרת, להשתמש בשכבת יסוד ובצבעים איכותיים וכעבור כמה שנים, לבוא לתחזק את הציור, אם יש צורך".

היום אתה כבר לא מצייר באישון לילה על קירות של בתי המשפט...

"לא. היום אני עובד עם גופים גדולים, עושה עבודות בהיקף גדול. כך נולד שיתוף הפעולה עם המועצה האקו-תעשייתית רמת חובב, שראשה, אנדריי אוזן, קרה לי להציע לו עבודות לעטר את המקום. וכמובן, התערוכה המוצגת במרכז הצעירים בבאר שבע, שהיא תערוכה ייחודית".

מרכז הצעירים מציג בימים אלה את "יד חופשית", תערוכה העוסקת באמנות הגרפיטי. בתערוכה מוצגות קומפוזיציות מורכבות, צבעוניות, סיסמאות ועוד אשר מדגישות את אמנות הרחוב שנעשית בהיחבא ומחוץ לחוק, אך הפעם על קירות גלריית מרכז הצעירים שבבאר שבע. על היצירות המציגות בתערוכה עבד אוצר התערוכה אבי טל (Spine) יחד עם עוד ארבעה אמני גרפיטי ידועים בהם Remo, Sliz, Dope ועורק. האמנים עבדו במשך יותר מארבעים שעות וריססו את תכולתן של עשרות פחיות צבע אשר כיסו את קירות הגלריה באמנות גרפיטי אותנטית. כל המיצגים נוצרו במיוחד לרגל התערוכה.

אבי טל. הסתבך עם החוק, אבל מצא קריירה חדש (צילום: Mr. Yoshi)

דודו חמד, מפיק התערוכה והמנהל האמנותי במרכז הצעירים: "אנחנו, במרכז הצעירים, מאמינים באמנות עצמאית ובחיזוק הקשר עם אמנים ויוצרים מהדרום. לאורך כל השנה, מציע המרכז לאמנים, ליווי מקצועי, פרויקטים לקידום ומרחב לביטוי אישי ואמנותי. התערוכה "יד חופשית" היא תערוכת גרפיטי אשר עוסקת בחיבור בין הממסד לאנטי ממסד, בין החוץ לפנים ובין השטח האורבאני לבין הקירות הפנימיים של מבנה ציבורי".

נוריאל שבת, מנהל מרכז הצעירים: "אנו גאים להמשיך ולחדש לקהל שלנו עם תערוכות מעניינות שמספקות הצצה לעולמם המרתק של היוצרים הדרומיים. התערוכה "יד חופשית" מציגה אמנות שאנו רגילים לפגוש במרחב האורבאני. כחלק מפעילותנו לקידום אמנות עצמאית, החלטנו לארח אמני גרפיטי ולהציע להם את קירות גלריית מרכז הצעירים. התוצאה מרהיבה, כולם מוזמנים לבוא ולראות".

תגובות

End of content

No more pages to load