• 20 יוני 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

האישה שמחברת בין טיפול להפרעות אכילה ולא מאמינה בדיאטות

ד"ר אפרת כהן נוימן, היא מטפלת, מרצה וחוקרת הפרעות אכילה, היא שילבה בין תזונה ומדעי הרפואה עם דוקטורט בעבודה סוציאלית ומסבירה מדוע היא דוגלת באקטיביזם פמיניסטי ומדוע לא מומלץ לעשות דיאטה

"ימה לאכול זו לא הבעיה, אלא הדרך והקשר הרגשי אל האוכל" צילום: אדוה שלהבת ברזילי

אפרת נולדה בתל אביב בשנת 1976, כאחות בכורה למשפחה בת חמש נפשות קשת יום אשר הפרוטה לא הייתה בכיסה.למרבה האבסורד, ד"ר אפרת כהן-נוימן השלימה בקושי 12 שנות לימוד וסיימה את לימודיה בתיכון עירוני ה' בת"א ללא תעודת בגרות, ולזה עוד נגיע בהמשך.

אפרת נשואה למוטי, סגן אלוף בקבע, שלאחר פרישתו עשה הסבה להוראת אנגלית וכיום מלמד בבית ספר תיכון "מבואות הנגב" בקיבוץ שובל. את מוטי הכירה במהלך שירותה הצבאי בבה"ד 16 של פיקוד העורף, שם שירתה כקצינת חילוץ והצלה וגם כקצינת אב"כ. לאחר נישואיהם ביפו בשנת 2000, נולדו לתפארת איתי, בן 14.5, נגן סקסופון בתזמורת הנוער הלאומית וכן נגן גיטרה חשמלית ובס, ועלמה, בת 12.5, מנגנת בחליל צד בתזמורת מבועים.

בתום שירותה הצבאי, השלימה תעודת בגרות הומאנית במכינה הקדם-אקדמאית בצפת, שם למד מוטי לתואר ראשון בקרימינולוגיה וסוציולוגיה. לאחר שרכשה תעודת בגרות מלאה, פנתה ללימודי תזונה בפקולטה ברחובות של האוניברסיטה העברית. על מנת לממן את לימודיה, עבדה אפרת כעוזרת מחקר במעבדה עם שם בינלאומי לחקר הסרטן במכון וייצמן, שם ספגה את אהבתה למחקר.

משלבת בין טיפול להפרעות אכילה, ולא מאמינה בדיאטות צילום: אדוה שלהבת ברזילי

כבר בתחילת לימודיה ידעה אפרת שמקצוע התזונה עצמו לא שובה את ליבה: "לא ראיתי עצמי רושמת תפריטים לאנשים או מחשבת ערכים תזונתיים למטופלים באשר הם. ידעתי שמה לאכול זו לא הבעיה, אלא הדרך והקשר הרגשי אל האוכל".

לאחר שהשלימה תואר ראשון במדעי התזונה, בחרה שלא לעשות סטאז' אלא מיד החלה בלימודי תואר שני במדעי הרפואה באוניברסיטת ת"א, שם חקרה את השפעתה של תרופה על סרטן המעי הגס ואף פרסמה מאמרים בנושא התזה שלה. מכאן הדרך הייתה סלולה ללימודי דוקטורט בביולוגיה וחקר הסרטן, אלא שאז נולד הבן הבכור איתי ואפרת החליטה לקחת פסק זמן מהקריירה האקדמאית.

עוד במהלך לימודי התואר השני, עברו אפרת ומוטי להתגורר בישוב הקהילתי הכפרי מבועים אשר בנגב הצפוני, בעקבות היכרות עם חברים תושבי הישוב. לאחר שהמשפחה כולה התבססה במבועים, אפרת החלה לבדוק אפשרויות תעסוקה ומחקר באזור.

בשנת 2006 החלה לעבוד כרכזת מדידה והערכה של תוכניות חינוכיות בעיריית אופקים ולאחר כשנתיים שימשה כמנהלת אדמיניסטרטיבית בפנימיית "עדן" בקיבוץ כרמיה.

"או אז הבנתי שמה שמעניין אותי הוא העולם הטיפולי והרגשי, לצד זה המחקרי. בתוך כך הגעתי למסקנה שעולם הפרעות האכילה ממנו כל כך התרחקתי בלימודי התזונה הוא הוא התחום שבו אני רוצה לעסוק בעתיד".

אפרת לא תעיד על עצמה, אך מדובר בחיבור חסר תקדים בעולם האקדמאי והטיפולי בין לימודי תזונה ודוקטורט בעבודה סוציאלית.

כיצד התגלגלת לתחום העבודה הסוציאלית?

"במשך השנים, הכרתי עובדות סוציאליות רבות, שכנותיי בישוב שגם הפכו לחברות בנפש וממש למשפחה והן היו בשבילי השראה לעשות פניית פרסה מהעולם הביולוגי לעולם הטיפולי.

"כך שבשנת 2010 מצאתי עצמי לומדת בתוכנית הסבת אקדמאים לעבודה סוציאלית במכללת אשקלון, שם סיימתי בהצטיינות תואר ראשון בעבודה סוציאלית.

מיד אחר כך התקבלתי ללימודי דוקטורט במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב, בהנחייתה של פרופ' ג'ולי צוויקל. בעבודת הדוקטורט חקרתי את השפעת הקשר אם-בת ומסרים חברתיים ומגדריים מהמדיה והחברה על התנהגויות אכילה ודימוי גוף בקרב נערות (בגילאי 16-12) ומתוך גישה פמיניסטית. במילים פשוטות, "אידיאל היופי" שקיים כל כך הרבה שנים בחברה בה אנו חיים ותפישת הגוף הרזה כדבר שצריך להשיג אותו בכל מחיר, כפי שאפשר לראות על דוגמניות, הוא דבר פוגעני ומסוכן, למרבה הצער, ומשפיע על נשים ונערות וכיום גם על גברים ונערים".

מה המסקנות אליהן הגעת בתום חמש שנות מחקר?

"במחקר מצאתי שלאמצעי המדיה והתקשורת יש השפעה הרסנית וקשה על דימוי הגוף והתנהגויות האכילה של נערות. יחד עם זאת, גיליתי שהנערות עליהן נערך המחקר ושחוו קשר חם וטוב עם אימותיהן היו עם דימוי גוף חיובי יותר והפגינו פחות התנהגויות אכילה בעייתיות".

הסבירי את הקשר בין המחקר לפמיניזם?

"הייחוד במחקרי הוא הראייה הכוללת והרחבה של הרבה גורמים ביחד. 'אידיאל היופי' משפיע על הנערות אבל גם על האימהות שלהן, וכולנו חיים בעולם שדוחף אותנו להיות יותר רזים. אמא שרוצה שהבת שלה תרד במשקל כי היא סובלת מדחייה חברתית על רקע המשקל שלה, עושה את זה מתוך רצון טוב וכנה לעזור לבת שלה. חשוב היה לי לראות את האימהות בתוך ההקשר הזה ולא להאשים אותן.   

"יותר מכל אני מזדהה עם תפיסת העולם הפמיניסטית בה אני דוגלת: אני מאמינה שלכל אחת ואחד יש את הזכות לחיות חיים חופשיים עם מקסימום בחירה. בעולם שלנו, הלחצים על נשים ונערות להיראות ולהתנהג באופן מסוים הם מאד גדולים וגובים מחיר נפשי, בריאותי וכלכלי".  


האם הקדשת את כל הקריירה רק למחקר או שרואים תוצאות בשטח?

"אני עובדת סוציאלית, ולכן מאמינה מאד בעבודת שטח. החלום שלי היה לשלב בין מחקר, עבודה קלינית בשטח והוראה. הצלחתי לעשות את זה למשך תקופה. במקביל ללימודי עבדתי ביחידה לטיפול בהפרעות אכילה בנוער ב'סורוקה'. אני מרצה בבתי הספר לעבודה סוציאלית במכללות האקדמיות ספיר ואשקלון שם פתחתי קורס ייחודי בנושא הפרעות אכילה, עובדת במרפאה להפרעות אכילה במרכז לבריאות הנפש ומדריכה של הצוות בבית השיקומי להפרעות אכילה בב"ש.

"במסגרת העבודה שלי אני עושה הרצאות לאנשי חינוך וצוותים פרא-רפואיים (קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק, פיזיותרפיסטיות ועוד) איתן אני מדברת על הנושא הזה, שנוגע ביום יום של כולנו".

כיום, לאחר שנים של התמחות בטיפול, הוראה ומחקר בתחום, ד"ר אפרת כהן-נוימן מטפלת באופן פרטי בבאר שבע בנשים שסובלות מהפרעות אכילה וממצבים שכיחים נלווים כמו טראומה מינית, דיכאון, חרדה וכו'.

מהן שיטות הטיפול המנחות את עבודתך?

"הנשים שמגיעות אליי סובלות ממצוקה גדולה ואני רואה שליחות בטיפול משולב. מצד אחד, אני פרקטית ועוזרת להן להתמודד עם קשיים יומיומיים ומצד שני, חשוב לי לאפשר להן לדבר ולשתף בנושאים שמעסיקים אותן. למשל, גישת ה-DBT (טיפול דיאלקטי התנהגותי) אותה למדתי, משמעה להקנות מיומנויות חדשות ויעילות לצד קבלה והכלה. אני מאמינה גדולה גם בגישה ההתייחסותית שרואה את האדם בתוך הקשר כולל ולא נשארת רק בטיפול בחדר. וכפמיניסטית, אני גם זוכרת שאותם לחצים שפועלים על נשים, פועלים גם עלי וכשמגיעה אלי מישהי ששואלת אם גם אני רוצה להיות רזה יותר, אני בהחלט יכולה להבין את המקום ממנו היא באה, ולא רק מתוך ההפרעה".

מה את קודם כל: אשת מחקר, קלינאית או מרצה?

"שאלה טובה מאד! הייתי רוצה לענות שאני הכל באופן שווה אבל מהניסיון אני יודעת שזה לא אפשרי. לפני זמן מה הבנתי שאני צריכה לוותר על המחקר הקלאסי כי משאת נפשי היא לא תקן אקדמי. הבנתי שאני קודם כל מטפלת ושיש לי יכולת מצוינת לשלב גם הוראה וגם מחקר אבל הדגש הוא טיפול".

אז מה הן בעצם הפרעות אכילה?

"הפרעות אכילה, באופן כללי, הן עיסוק מוגבר בגוף ומשקל עד כדי פגיעה ממשית בתפקוד ובגוף. המוכרות ביותר הן אנורקסיה נרבוזה בה יש צמצום אכילה חמור, בולימיה נרבוזה בה יש מעגלים של צומות, התקפי אכילה ופעולות כמו הקאות יזומות ואכילה התקפית, בה יש התקפי אכילה מעוררי בושה ואשמה. זה נכון שכמעט כל האוכלוסייה מתעסקת בדיאטות, דבר שלדעתי אינו יעיל וכדאי לוותר עליהן, אבל רק מיעוט מתוכה תפתח הפרעות אכילה ממשיות".  

אז רגע, את ממליצה שלא לעשות דיאטה?

"חד משמעית! דיאטות נידונו לכישלון ועוד לא נמצאה הדרך לרדת במשקל ולשמור על זה לאורך זמן. הייתי רוצה לחיות בחברה שמקבלת את המגוון האנושי, כולל זה שקשור במשקל. יש מספיק מחקרים שמראים כי אין קשר בין תחלואה ותמותה לעודף משקל וכי ניסיונות לרדת במשקל עושים ההפך, ומעלים אותנו במשקל עם הזמן. לכולם כדאי לאמץ הרגלי חיים טובים, לאכול מאוזן ולעשות פעילות גופנית, לא משנה המשקל".

משאלת לב?

"הייתי רוצה שיוקם מרכז טיפול ציבורי כוללני בדרום הארץ עבור נשים שמתמודדות עם הפרעות אכילה ופוסט טראומה ושיכיל אפשרות לאשפוז, אשפוז יום, מרפאה ומכרז שיקומי. זו תהיה בשורה גדולה כי חסרים מענים לנשים בארץ, והחסר קריטי באזורנו".

לפרטים:

ד"ר אפרת כהן-נוימן

efratcn@gmail.com

נייד: 050-5687291



תגובות

End of content

No more pages to load