• 23 מאי 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

מרטין לות'ר סמיט

ריאיון עם מרטין סמיט, האיש שעומד מאחורי מגמת אדריכלות ועיצוב פנים במכללה הטכנולוגית בבאר שבע

מרטין סמיט מתמחה בדהייה (צילום: אייל מנקיטה)

הוא הגיע מהולנד לסטאז' בישראל, מיד התאהב בה ובדרום, ובסופו של דבר החליט להתגייר ולהישאר כאן. מאז ד"ר מרטין סמיט, חי על קו ישראל הולנד. סמיט, הוא בין האדריכלים הבודדים שמחזיקים בתואר ד"ר, והוא האיש שעומד מאחורי מגמת אדריכלות ועיצוב פנים במכללה הטכנולוגית בבאר שבע.

"הגעתי במקרה לארץ ישראל", הוא מספר "כמה חברים הגיעו לעשות כאן סטאז', ואני חיפשתי מקום לעשות בו את הסטאז' שלי, הם המליצו לי להגיע לישראל".

"בשנת 82' שלחתי שקופיות כתיק עבודות (אז לא היו מחשבים), לאחד משלושת המשרדים הגדולים בארץ. עוד באותו יום קיבלתי טלפון, והוזמנתי להגיע לסטאז' בתל אביב. הגעתי לישראל עם תיק ושק שינה, לא הכרתי כאן כלום. תכננתי להגיע רק לכמה חודשים, אבל התאהבתי בישראל מהרגע הראשון והחלטתי להישאר כאן. כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, כל הסטאז'רים שהיו בישראל חזרו חזרה למדינות שלהם, אבל אני בחרתי להישאר".

ד"ר מרטין סמיט, הכיר את אשתו לשעבר אביבה, במהלך השהות שלו בסטאז' בתל אביב. ולהם שלושה ילדים משותפים, אלעד הבכור בן 32 וטרינר, עינב בת 28 עובדת סוציאלית, ואחינועם בת 25 עובדת באינטל.

על ההיכרות עם אשתו הוא מספר, "עשיתי שעות נוספות בעבודה, ויצאתי לשבת בספסל כיכר דיזנגוף. הייתה שם בחורה ששאלה אותי מה השעה, ומהר מאוד היא הפכה להיות אשתי". סמיט מספר תוך כדי שהוא צוחק, שהבת שלו תמיד אומרת: "אבא אם מישהי שואלת אותך מה השעה אל תענה אתה כבר יודע מה יצא מזה".

סמיט התאהב במדינת ישראל מהרגע הראשון (צילום: אייל מנקיטה)

סמיט הבין שאם הוא לא יהודי, הוא לא יכול להישאר בישראל זמן רב, והוא החליט לעבור תהליך של גיור.  "החלטתי לעבור תהליך של גיור, ובו הייתי חצי שנה בקיבוץ כפר צין בשנת 84'. הייתי עם כיפה סרוגה על הראש, וככה קיבלתי את היהדות ולמדתי להכיר אותה" מספר מרטין.

איך המשפחה שלך קיבלו את העובדת שבחרת להתגייר?

"לא הייתה אמונה מסוימת במשפחה שלי, כל אחד בפני עצמו. אימא שלי גדלה בשכונת מעורבת עם יהודים, ועברה מלחמת עולם השנייה בתור ילדה. בהולנד היחסים מאוזנים עם היהודים אז הם קיבלו את זה בסדר גמור".

מרטין התגורר עם משפחתו בערד והתחיל לעבוד בב"ש. "בשנת 1997 אני ואביבה התגרשנו" הוא מספר,  "החלטתי לעשות הפסקה, ורציתי לנסוע לשנה להולנד, לבסוף נשארתי שם 14 שנה".

בשנת 2012 הוא חזר לישראל ומאז הוא מתגורר בב"ש, "תמיד אמרתי שזה אסון לגור בב"ש, ועכשיו אני מאוד נהנה פה. ב"ש זה מקום נחמד, אומנם הפקקים כאן זה אסון, אבל יש פה הכל. העיר יפה ומאוד נוחה והתשתית מאוד טובה , ובאר שבע נמצאת בסה"כ שעה מתל אביב".

מרטין, מה הוביל אותך לעולם האדריכלות והעיצוב?

"שנאתי ללמוד, הייתי תלמיד גרוע ובזמנו לא היה תואר ראשון בהולנד, כך שהיינו צריכים ללמוד במשך חמש שנים תואר ראשון ושני יחד. מגיל 17 התחביב שלי הוא דאייה בדאון, ורציתי להיות טייס אבל לא הצלחתי להתקבל לצבא בגלל בעיות רפואיות, אז החלטתי ללמוד הנדסת מטוסים. למדתי המון אבל זה החזיק רק שנתיים וחצי, והייתי צריך למצוא כיוון אחר. האופציות היו גיאולוגיה או אדריכלות, לא רציתי לחפור באבנים, אז ניסיתי את מזלי בעולם האדריכלות  "

איך הצלחת להתחבר למקצוע?

"התחברתי להכל מהתחלה, אבל הייתי יותר טכני מאשר יצירתי. למדתי בבית הספר בהולנד, שזה אחד מהמקומות הראשונים בעולם בתחום, ושם צריך לדעת לאזן בין החלק הטכני ובין העיצוב".

מדוע פנית להוראה, ולא עבדת באופן פרטי?

"נושא ההוראה התחיל אצלי עוד כשהייתי סטודנט, לא היה לי כסף לטיסות מהולנד לישראל, אז שימשתי כמדריך דאייה. היה לי משרד גדול בהולנד אבל בישראל פניתי להוראה. אני מתכנן בתים, מסיים וילה ובונה עוד אחת רק כדי לשמוע על הקרבה למקצוע שאני מלמד, בנוסף אני מתכנן ריהוט אבל יותר לתערוכות. זה קשה גם ללמד וגם לעבוד באופן פרטי. אני אוהב את המכללות כי יש שם אוכלוסייה מעורבת, והוראה עבורי זה סיפוק אדיר".

זה לא אופייני לשאת את התואר ד"ר במקצוע שלך?

"זה לא אופייני להיות ד"ר במקצוע, בזמן הלימודים שלי בהולנד חייבו אותנו לעשות תואר ראשון ושני יחד, ולאחר מכן, המשכתי את הלימודים. לפי דעתי יש אולי עשרה ארכיטקטים עם תואר ד"ר, אבל חייב להבין שכדי למדוד תפוקה בתור מדען, זה רק דרך מאמרים. אני משתדל לשמור על זיקה לאדריכלות כי בישראל לעיתים מלמדים אנשים שלא מתעסקים במקצוע, וזה יוצר בעיתיות בעיניי".

מה התפקיד שלך במסגרת המכללה הטכנולוגית, ומה האג'נדה שלך?

"אני מרכז מגמת אדריכלות ועיצוב פנים. היה לי חשוב להפוך את הדברים, כי אני לא מלמד את הסטודנט רק לשרטט, אני רוצה להעניק הם את מקסימום הידע והכלים כדי לעבוד במשרדים בעתיד וגם להרוויח כמו שצריך. לא פעם קורה שהם יושבים עם מישהו מבצלאל והטכניון והם אלו שמתקבלים. אני מחנך אותם כמה שזה נשמע מוזר, פעם מישהו אמר לי "מה אתה מנסה לחנך אותם?", אני עונה שאני מחנך אותם לעמוד בזמנים , להגיש עבודות , ושהרעיון שעולה להם בראש לא מספיק, אלא העבודה הקשה מסביב".

יש מספיק פרקטיקה, או שהתכנים עיוניים בלבד?

"הפרקטיקה מאוד חשובה, אני מלמד אותם איך להציג עבודה לא רק לעשות אותה. "אנחנו לא מדריכים של תיירים" (הוא צוחק). חשוב לא להראות את כל מה שיש לך כדי לשמור על עניין , ואני מקבל פידבקים ממשרדים על התלמידים שלנו. הם תמיד אומרים לי  "לא יצא לי טוב" , אני תמיד מתקן אותם זה לא שלא יצא לכם טוב, לא הגדרתם נכון את העבודה".

לכן, היה לי חשוב לקחת את כל העבודות שלי, ולנתח מה טוב ומה לא טוב. כתוצאה מכך, פיתחתי מנגנון איך לתכנן דברים אותו אני מעביר לסטודנטים".

מרטין סמיט שואף להפוך את בית הספר לאחד הטובים בארץ (צילום:אייל מנקיטה)

אז זו באמת האג'נדה שלך שאליה אתה מכוון אותם?

"כן אני מאמין בלקיחת אחריות, שידעו לחלק את הזמנים שלהם בצורה נכונה זה המפתח להצלחה. הדוגמא הקלאסית היא "סטודנט תכנן במכונית את המאפרה הכי יפה שיש , אבל שכח לשים גלגלים" חשוב לזכור איפה אתה משקיע את המאמצים שלך, אני חושב שלאט לאט הרמה של הסטודנטים עולה במכללה. לא כל מי שרוצה ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים מתקבל, וגם אם כן לעיתים נושרים במהלך הלימודים, צריך הרבה אופי כדי להחזיק בלימודים האלו".

איזה קווי אופי צריכים להיות לאדריכל ומעצב לעתיד?

" זה כמעט אותו דבר כמו בכל מקצוע יצירתי, להעז לעשות דברים ולהעז לחלום, לחשוב מה אנחנו רוצים ולנסות להגשים את זה"

מאיפה אתה שואב את ההשראות שלך?

"אני שואב השראות מאנשים בעצמם שמזמינים ממני עבודות, אני נפגש איתם והם מספרים לי מה החלום שלהם. היה זוג שרצו בית שכולו יהיה במפלס אחד, ושיהיה מוביל לטבע, ואף ליצור בו שביל לכיסא גלגלים כי הם כבר לא צעירים. הכל מתוכנן לפי הצרכים שלהם, ומתוך החוויות העתידיות שלהם. אני מתכנן הכל, החל מהחלק הטכני וגם את העיצוב, את התקרה, התאורה אפילו פתחי מיזוג אוויר, זה מותאם לפרטים הקטנים כמו חליפה שנתפרה ללקוח".

אתה עושה פרויקטים מסחריים?

"בארץ רק בתים פרטיים כדי לשמור על זיקה למקצוע. בהולנד עשיתי פרויקטים של קמעונאות , בנקים ובתי ספר. היום אני מלמד וכתוצאה מכך שאני שומר על קרבה לעולם האדריכלות אני יודע איך לסנכרן בין הדברים".

איך מתוכנן ומעוצב הבית שלך?

"הסנדלר הולך יחף, לכל בנאדם יש את הדברים המיוחדים שלו, ואני מתכנן לאנשים את החלום שלהם פחות את שלי.  אני גר כרגע בב"ש, ואם אני אקנה בית בעתיד זה רק בערד בגלל האקלים שם, ואז אוכל לתכנן את בית החלומות שלי".

מתוך כל הסטודנטים שיוצאים מהמכללה, כמה באמת מצליחים?

"בשנתיים האחרונות יש לנו מאה אחוזי הצלחה, הם מצליחים להתברג ולהשתלב בעולם האדריכלות ועיצוב הפנים. אני תמיד ממליץ לסטודנטים להתמיד ולסיים, גם אם הם לא יעסקו בזה בעתיד. אבל בשנים האחרונות כולם מוצאים עבודה, אפילו במרכז הארץ במשרדים גדולים ומוכרים. גם האסיסטנט שלי היה תלמיד במכללה, בימים פתוחים אנחנו לוקחים סטודנטים שאוהבים את המקצוע וכאלה פחות, כדי להציג לדור העתיד של המכללה את כל הצדדים של המקצוע. אם הוא בכל זאת נרשם סימן שזה באמת המקצוע שלו".

אתה נותן יחס אישי לסטודנטים?

"יש שעות קבלה, אבל אף פעם לא באים בשעות קבלה. הדלת שלי תמיד פתוחה, והסטודנטים יודעים את זה שהם תמיד יכולים לבוא ולדבר איתי".

היו נקודות קושי בקריירה?

"אני חי בשתי ארצות למעשה, השנה הייתי חודשיים בהולנד וזה לא פשוט כי אני רחוק מהילדים, אבל התרגלתי לנסיעות ולפעמים יש לזה יתרון. יש לי בית בהולנד ואני משכיר בית כאן בישראל, אבל למרות הקושי מהמרחק, יש לי את אותה תחושת שייכות בשתי הארצות.

מה התחביבים שלך חוץ מהמקצוע?

"התחביב שלי זה דאייה, זה עולם במקביל עבורי. הייתי מדריך בהולנד, חזרתי לזה ואני מלמד בהולנד קורסים. רוב החברים שלי טייסים, זה המקום שאנחנו נפגשים, והעולם המקביל הזה מאזן אותי כי הוא שונה ממה שאני עושה ביום יום. אני טס רק בהולנד ולא בישראל כי פה אמרו לי להתחיל מחדש, בהולנד הספקתי כבר לצבור 800 שעות של דאייה שזה לא מעט, אבל הרישיון לא לפי התקן הישראלי. צריך לדעת בחיים איפה להילחם ואיפה לא, אז אני מתמחה בדאייה בביקורים שלי בהולנד".

מה השאיפות שלך לעתיד?

"אני רוצה לפתוח מגמות חדשות, ולהפוך את בית הספר לאדריכלות ועיצוב לאחד מהמובילים בארץ. חשוב לי גם ליצור עבור הסטודנטים יותר אפשרויות לעבודה, ולתת להם מקום לשאוף אליו".




תגובות

End of content

No more pages to load