• 20 ספטמבר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

הגברת עם הכובעים: פנינה ברקאי

פנינה ברקאי, 66, מלהבים, אמנית, ססגונית ורב תחומית, חשפה באחרונה את כישרונותיה ועבודותיה גם בפני קהל מחוץ לבאר שבע. פנינה המכונה 'הגברת עם הכובעים', בשל מגוון הכובעים המפוארים שהיא יוצרת לעצמה

פנינה ברקאי (קרדיט צילומים בכתבה: אלון ברקאי, יגאל יגל ונעמי הצלמת)

שלושה אמנים מכל הארץ מציגים במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח בבאר שבע, אחת מהן היא האמנית פנינה ברקאי מלהבים. התערוכה נקראת "בסוף מערב" והיא מייצגת את הגעגועים למורשת הענפה של תרבות צפון אפריקה המוסלמית והיהודית. חודש לפני כן, הציגה ברקאי במרכז העולמי למורשת יהדות צפון אפריקה בירושלים תערוכה תחת הכותרת "געגועים". בסך הכול, מאחוריה תערוכות רבות שמביאות לידי ביטוי את כישרונה הרב תחומי שהתגלה כבר כשהייתה ילדה, ומספיק להיכנס לביתה הנאה בלהבים כדי להתרשם משלל עבודותיה ולהרגיש שאתה מבקר בתערוכה מגוונת.

ברקאי, 66, ילידת מרוקו, הגיעה לארץ עם הוריה ועוד שבעה ילדים למעברת עפולה. מאוחר יותר נולדו לה עוד שלושה אחים והם עברו לירושלים, שם למדה בבית ספר דתי כשאר ילדי המשפחה, כיוון שההורים היו דתיים. לדבריה, כבר בכיתה ה' גילו שהיא מציירת בצורה יוצאת דופן ובכישרון מעורר השתאות. הוריה, שהתלהבו מעבודותיה של בתם הכישרונית, נהגו לתלות את ציוריה על הקיר, דבר שלא אפיין את אותם הימים. ברקאי מדברת בהערצה על אימא שלה שהייתה הדומיננטית בבית ולא הפסיקה לעודד אותה להמשיך לצייר, ובהמשך טיפחה גם כישרונות נוספים שהתגלו אצלה כמו נגינה על חליל, שירה, תפירה, מלאכת יד למיניה וריקודים.



"שיגעון הכובעים נולד כשהתחלתי לצייר נשים עם כובעים או אביזרי קישוט אחרים שעיטרו את ראשן. התערוכה הוצגה בגלריה של סמי שמעון"


ממי ירשת את שלל הכישרונות הללו?

"גם מאמי וגם מאבי. אמי נהגה לתפור לנו את כל הבגדים, כי לא היה נהוג לקנות בגדים, מה עוד שזה היה יקר, ואבי היה סוחר וגם רוקם, הוא גזר ותפר ג'לביות והיה מעטר אותן ברקמה. בנוסף היה רוקם עם חוטי זהב, פרוכות של ארון הקודש וכיסויים לספרי תורה. אימא שלי, שהייתה המנהיגה בבית, הייתה מסיידת את הבית לבד לקראת פסח והייתה תולה עבודות אותן עשתה מצלחות ללא גלזורה, לפעמים שבורות, אותן הייתה מאחדת ויוצרת דברים מעניינים.

"בתערוכה יש ציורים, אך, בין היתר, גם שני פריטי קרמיקה, קומקום ורימון, המזכירים שורשים ומסורת מבית ההורים. את הקומקום יצרתי בעקבות קומקום מיוחד שהעניקה לי אימא שלי ושהיה חלק מאוסף ענק של כלי נחושת שהיה להוריי, ואכן הקדשתי את היצירה לזכר אמי ויצרתי סביב זה מקרמיקה, את כל מה שקשור לתרבות שתיית התה והכנסת האורחים שהייתה נהוגה. אגב, גם את אבי ציירתי, אך בתערוכה אחרת שהוצגה בשדרות ושהנושא שלה היה תבלינים. את העבודות אפיינו צבעים חזקים וחמים שהתחברו לצבעוניות שלי".

פנינה היא אישה נאה וללא ספק מאוד צבעונית, אשר את בגדיה, לרוב, היא תופרת בעצמה. בגדיה הססגוניים מהווים חלק מהסמל המסחרי שלה וכן, גם כובעיה יוצאי הדופן. לדבריה, שיגעון הכובעים נולד כשהחלה לצייר נשים עם כובעים או אביזרי קישוט אחרים שעיטרו את ראשן. התערוכה הוצגה בגלריה של סמי שמעון ועם הנשים ששימשו מודל בציוריה; יונה בדש, אסתריקה נגיד, כותבת שורות אלה ועוד. "בתערוכה זו החלטתי להגיע עם כובע מיוחד שעיצבתי במו ידיי ושהתאים לשם התערוכה, הכובע זכה לקריאות התפעלות ורבים ביקשו להצטלם".

פנינה נשואה לדני, אגרונום וקיבוצניק לשעבר, ולהם שלושה ילדים אשר כל אחד אמן בתחומו: הבן, אלון, מוזיקאי ויוצר, הבת הקטנה, סיוון, הייתה עד לא מכבר רקדנית בלט בלהקת המחול המלכותית של מונאקו והבת הבכורה, שמרית, עוסקת בכוריאוגרפיה ובאיפור אמנותי. בנוסף, היא כבר סבתא לחמישה נכדים".



"הספקתי לצייר כבר את רות ויעל דיין ואת השחקנית, ליאה קניג, את נורית הירש, כרמלה מנשה, ח"כ גאולה כהן, ובקרוב אצייר גם את נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי ואת נאווה סמל ז"ל"


את מרגישה שאת ממצה את כישרונך?

"אני מרגישה שאני כן ממצה, אך עדיין לא הגעתי למה שאני רוצה להגיע. יש לי אין ספור רעיונות ואני רוצה ליצור עוד ועוד. אני חושבת שלא ביצעתי אפילו 10 אחוז משפע הרעיונות שיש לי".

את מקבלת את ההערכה המגיעה לך?

"מקבלת, אך לא מספיק במיוחד מהאמנים המקומיים. אני מרגישה חוסר פירגון".

אם לא היית אמנית, מה היית?

"אולי מעצבת פנים. בילדותי חלמתי להיות דוגמנית כמו טוויגי הרזונת".

יש משהו שאת מתחרטת או מצטערת עליו?

"לא, כי לכל תקופה יש את היופי והייחוד שלה. כיף לי בכל תקופה, למרות שהגיל לא לטובתי".

משהו שהשאיר עלייך רושם בזמן האחרון?

"ההצגה סוליקא של תיאטרון באר שבע. בכיתי כל ההצגה כי הסיפור של סוליקא זהה לסיפור של אחותה של אמי, שנישאה למוסלמי והתאסלמה בעקבות כך וגם נודתה על ידי המשפחה. סיפור עצוב".

פנינה שעבדה עד לא מכבר כמדריכת אומנות במרכז לבריאות ושימשה לפני כן כמורה לאומנות ומלאכת יד בבתי ספר אחרים יצאה לפנסיה מוקדמת, וכעת היא עובדת כמדריכה בבית העיוור, בנוסף, מאחוריה מספר פרויקטים מרשימים כמו פרויקט שעשתה בבית האומנים ובמשרדים הראשיים של מכתשים. זה שנתיים שהיא שוקדת על תערוכה גדולה, לרגל 70 שנה למדינה – נשים שהשפיעו על השיח התרבותי בארץ. "הספקתי לצייר כבר את רות ויעל דיין", היא אומרת וממשיכה: "ואת השחקנית ליאה קניג, את נורית הירש, כרמלה מנשה, ח"כ גאולה כהן ובקרוב אצייר גם את נשיאת האוניברסיטה, פרופ' רבקה כרמי ואת נאווה סמל ז"ל".

​​​​​​​


תגובות

End of content

No more pages to load