• 20 ספטמבר 2019

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

הכי טבעית: סימה לוי-דוכין על השער של ברנז'ה

היא נולדה וגדלה בבאר-שבע, הכל קורה לה בלי לרוץ מהר מדי, אין לה מרפקים של חיה טורפת, אבל יש לה כישרון אמיתי, יש בה מוסיקה-נטו, ואופטימיות מדבקת, יש לה שני ילדים וארקדי דוכין אחד, בעלה.

מוסיקה היא אהבת חייה (צילום: שלומי מויאל studio em)

את זמרת ויוצרת, למדת ב'רימון' ו'בבית צבי', את חיה עם ארקדי דוכין, המוסיקה היא אהבת חייך. אז למה את אומרת שזה נס שהוצאת אלבום?

"האלבום החדש שלי הוא סוג של נס מבחינתי, לא פחות. אני אומרת את זה כי אני עם המון מחסומים, אני ביישנית, לא אחת כזו  ש'עפה על עצמה', זה משהו באישיות שלי, חלק מהחינוך בבית גם – צניעות. זה משהו שמאפיין אותי עוד מהנעורים, הייתי קצת ילדה 'חנונית' כזו, 'ילדה טובה ירושלים'. אני לא מאלה ש'לקחו' את הבמה, אני פשוט הלכתי עם הלב שלי, נדלקתי על תאטרון ומוסיקה, שהיתה חלק מהיומיום בבית ובמשפחה, אבל אני לא עשויה מהחומרים של אלה שהולכים ל'כוכב נולד' ו'דה ווייס' וכאלה. גיליתי שהמוסיקה והתאטרון הם המקום שלי לביטוי אישי".

בעצם, המקצוע שלך הוא נגד האישיות שלך במשהו, במה מול צניעות וביישנות...את לא אחת שצועקת 'תראו אותי'.

"נכון, יש בי איזשהו חוסר ביטחון, היו שנים של 'לשים את זה בצד', ולכן אני קוראת לזה נס, כי פשוט החלטתי יום אחד, כשאני כבר בגיל ארבעים פלוס, לחזור אל החלום שלי ולא לוותר עליו ועל עצמי – לאסוף כוחות ואמונה ואת האנשים המקסימים שהולכים איתי שנים ומאמינים בי, עמית עמרמי ומתן גרטמן  וכמובן ארקדי, ולהוציא לאור את האלבום הזה, הנס הפרטי שלי – "חשופה', אלבום ראשון.

ספרי קצת על השנים שבהן החלומות ככה נובטים בך...על הנעורים בבאר-שבע

"באר שבע יקרה לי מכל, אני מאוד אוהבת אותה, נולדתי וגדלתי בה. אני גאה בבאר-שבעיות שלי ובזיכרונות שלי משם. גדלתי בשכונה ג' ברחוב 'גאולים', ימי בית-הספר היסודי 'דגניה' זכורים לי כתקופה נפלאה, הילדים בכיתה היו מקסימים, אהבתי לבוא לבית הספר, הייתי תלמידה סבבה. המורים שם 'סימנו' אותי כאחת שיודעת לשיר ודרבנו אותי להשתתף בתחרות שירה בבית הספר, שרתי את 'הביתה' של ירדנה ארזי וזכיתי במקום הראשון. אנחנו שישה אחים (שני בנים, ארבע בנות) אני זוכרת שאח שלי הביא הביתה את התקליט של גבי שושן עם השיר "שש עשרה מלאו לנער", זה היה בשבילי רגע מכונן כמו שאומרים. התקליט הזה אצלנו הושמע בלי סוף, רקדנו והשתוללנו איתו, זו היתה תקופה של להקת ה'ביגי'ס' וגם התעוררות-מחודשת של 'הביטלס'. דווקא שנות התיכון היו לא קלות, עברתי מהחממה של 'דגניה' למקיף א', פתאום יש עשר כיתות ט', מיליון בנות יפות, כולן מאופרות ו'מפותחות' כאלה. המעבר הזה למשהו חדש ומאיים, אתה מאבד את הכח שלך. חשוב לי שהיום ההורים יידעו שהמעבר לתיכון יכול להיות לא פשוט עבור הילד ושזה תהליך מורכב שצריך ללוות אותו בתמיכה וברגישות."

היום כל ילד שני חולם על 'להיות מפורסם', זמר, שחקן, 'סלב' בתקופת נעורייך זה לא היה כל-כך נפוץ...

"נכון. אפילו אני ככה התביישתי להגיד בקול רם שאני רוצה להיות שחקנית. אמא שלי אמנם תמכה בי ועודדה אותי, אבל זה לא היה משהו 'לצעוק' אותו בראש מורם. בכל מקרה, אחרי התיכון התגייסתי לשירות-צבאי ב'נחל', התגייסנו יחד כמה חברות, היה לי שלוש שנות שירות, טירונות קרבית חבל"ז. אחרי הצבא טסתי לטיול ענק בחו"ל משך שנתיים, ראיתי עולם (תאילנד,יפן,קוריאה,אוסטרליה ועוד) ואחר-כך השלמתי בגרויות ועברתי לתל-אביב. השנים הראשונות בעיר הגדולה היו קשות, עבדתי בכל מיני עבודות לפרנסתי, ורק אחרי תקופה ממש ארוכה נרשמי ללימודי תאטרון ב'בית צבי' וללימודי מוסיקה ב'רימון'.

איך הכרת את ארקדי?

"הכרנו עוד כשהייתי בצבא, אבל אז לא התפתח בינינו כלום. הוא הגיע עם 'החברים של נטשה' שהיו אז הצלחה גדולה להופעה בבסיס, ואני הייתי אחראית על קבלת הפנים של האמנים שהגיעו. לימים, אחרי הרבה שנים נפגשנו בתל-אביב, והתאהבנו. מאז אנחנו יחד כמעט 22 שנה".

ספרי על ה'נס' שקרה לך, על האלבום החדש. אני התרשמתי שיש בו אופטימיות, סלחנות ותקווה. השירים ממש 'מהחיים' וגם מאוד קליטים

"באלבום הזה ממש 'שחררתי'. השירים מתעסקים בעיקר בתקווה, באמונה-בחיים, באמונה-עצמית ובאהבה. גדלתי על להיטים ברדיו של שנות השמונים, אני מאוד אוהבת את יהודית רביץ, שלום חנוך, עופר לוי, זוהר ארגוב. בנעוריי אהבתי לשמוע את 'קווין' ולהקת 'אבבא' הטעם המוסיקלי שלי מאוד פתוח ומגוון. הצוות המקסים שלי ,שעובד איתי על העיבודים וההפקה מורכב מחברים של שנים, עמית, מתן וארקדי, שמאמינים בי ומכירים אותי לעומק, וחברותיי הטובות שתומכות בי ליאורה שוורץ ואורלי חגי. זו חוויה של נתינה לעצמי ולסביבה הקרובה שלי, ואני מאוד מקווה שזה ייצא 'החוצה' באותה עוצמה ובהצלחה".

'בקטנה':

דיאטה/רזון: "אני מתה על אוכל, אמנם לא רואים עלי, אבל אני אוהבת לאכול. אני לא אשתגע כמו פעם אם עליתי בקילו או שניים, אני לא היסטרית על זה. ברור שעם הגיל צריך לפתח איזו מודעות לשמירה מסוימת.

תל-אביב: "עיר של חופש, עיר מקבלת, תל-אביב בשבילי זה שמחה, חיים. תחושה שהכל פתוח ושהכל מקובל, גם 'השונה'. אני מאוד אוהבת לטייל בשדרות רוטשילד".

תכניות ריאליטי: "הציעו לי להשתתף ב'הישרדות', אבל סירבתי בנימוס. זה כל-כך לא אני, כל הדינמיקה הזו של 'ריאליטי', של קרבות כביכול בין אנשים, מריבות, הדחות. אני לא שם ואני לא מתחברת למה שקורה בריאלטי.

בואו להופעה ב'לולה' בבאר-שבע ב- 19/9 כניסה חופשית


הכתבה המלאה ב'ברנז'ה מגזין באר שבע והנגב'

תגובות

End of content

No more pages to load