• 17 נובמבר 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

שיטת דפי: המטפלת שמתגברת על פוסט טראומה אישי דרך טיפול באחרים

המטפלת המומחית דפי נאור קסיו ממושב ניר עקיבא עברה שתי תאונות דרכים קשות, האחת בילדותה והשנייה עם כל משפחתה, והחליטה לתעל את האסונות שעברה לטובת טיפול בזולת

דפי נאור קסיו (צילום: יניב בן אדיבה)

הדבר הראשון שעולה בראשי לנוכח מראה החיצוני של דפי, היא האם היא האמא של ילדיה, או שמא אחת מהאחים והאחיות, ספק ברצינות ספק ברצינות רבה יותר.

דפי נאור קסיו נולדה בירושלים בשנת 1971. בגיל שנתיים עברה משפחתה לקריות ושם גדלה.

"אמי חגגה בימים אלה 70, גמלאית של ארגון המורים במשרד החינוך כמורה לאנגלית בתיכון כ-40 שנה.

"בגיל 12 חוויתי תאונת דרכים בדרך לבית הספר, כהולכת רגל. נהגת הפילה אותי תוך כדי הליכה. הייתי ללא הכרה יום שלם, וסבלתי מפגיעת ראש. שנים רבות סבלתי מכאבי ראש חמורים מאוד. למדתי סוציולוגיה לבגרות (תעודה מלאה).

"גדלתי במשפחה נורמטיבית לגמרי, אמא מורה לאנגלית בתיכון ואבא עובד בתנובה, בקריית ביאליק, שם התגוררתי עד הצבא.

"התגייסתי צעירה מאוד, בת 17 וחצי, לגרעין 'קרבה' של הנח"ל בקיבוץ אייל הסמוך לכפר סבא.

שם הכרתי את בן זוגי היקר, מריאנו קסיו, מתנדב מארגנטינה. אהבתי אותו מאוד אך זו הייתה בתחילה אהבה נכזבת, כי הייתי נערה צעירה והוא בן 20. כשהשתחררתי מהצבא ניצתה מחדש האהבה, עת הוא חזר מסיבוב ברחבי העולם והגיע למסקנה שאף אחת בעולם לא תאהב אותו כמוני.

הוא עובד כמעצב תאורה כ-20 שנים, ושמו ידוע לטובה בשוק כאיש מקצוע.

"בתי הבכורה סאן בת 20, חיילת תומכת לחימה בצנחנים. ענבר תלמידת י"ב בתיכון מבואות הנגב בקיבוץ שובל. היא מדריכה בצופים שנים רבות ושחקנית תיאטרון מוכשרת. הבן זוהר תלמיד כתה י' באותו תיכון. הוא מאוד אוהב לטייל ברחבי הארץ, משתתף בחוגי סיירות קשוחים וגם נגן עילוי בגיטרה חשמלית. הוא מנגן רק שנה אך לדברי מורו, נכון לו עתיד מבטיח בתחום.

מאסטר בשיאצו. טיפול קבוצתי בקליניקה

"בזמנו נהגו להסתיר פגיעות מעין אספרגר, ואילו סביבת המגורים והמשפחה המורחבת קיבלו אותו ועזרו לו כי כך התעקשו הוריי להתנהג"

"יש לי שלוש אחיות, איה (44) מטפלת באמנות במשרד החינוך; עומר (41) אוטיסט עם תסמונת אספרגר. הוא חי בכפר 'כישורים' לאנשים בעלי צרכים מיוחדים. זהו מקום מדהים במימונו של סטף ורטהיימר, הדומה לקיבוץ ושם הוא מקבל מענה לכל צרכיו.

"היותי אחות גדולה לאח עם צרכים מיוחדים, פיתח בי רגישות מסוימת למוחלשים בחברה, שדחף אותי למקצועות הטיפוליים. תמיד הרגשתי צורך לגונן עליו ולשמור עליו מהסביבה.

האחות הקטנה ענבל (34) עובדת סוציאלית בבית הספר לקציני ים בעכו.

"בזמנו נהגו להסתיר פגיעות מעין אלה, ואילו סביבת המגורים והמשפחה המורחבת קיבלו אותו ועזרו לו כי כך התעקשו הוריי להתנהג. היה לנו מוטו לעזור לאוכלוסיות מוחלשות, ואנחנו החזקים נעזור לו.

כל האחיות בחרו להשאיר את השם נאור כמחווה להורים, כשהיה ברור שאחי עומר לא יתחתן וימשיך את השושלת.

"כל האחיות אף החליטו ללכת למקצועות טיפוליים, מן הסתם אולי בגלל הרצון לטפל באח עם צרכים מיוחדים.

"החלום שלי היה ללמוד עבודה סוציאלית, אך בדיוק אז פרצה השביתה הגדולה בקרבם, משום שהרוויחו מעט באותו זמן. היה לי ברור שאהיה מטפלת, וכך הגעתי ללימודי רפואה סינית, משולבים עם מגע (מאסטר בשיאצו), בקולג' הישראלי לרפואה טבעית בתל אביב.

"כבר בשנה השנייה ללימודים התחלתי לטפל באנשים, במסגרתם הכנסתי גם דמיון מודרך, שגיליתי שהוא כלי נפלא להשקטת המחשבות והרגעת הנפש. אט אט פיתחתי עוד ועוד את הכלי הזה.

"במהלך הלימודים התחתנו ונולדה סאן הבכורה. אז התקבלתי לעבוד במלון ספא 'יערות הכרמל' כמטפלת בכירה ועברנו לגור במושב עופר בחוף הכרמל. שם נולדו שני הילדים ה"קטנים".

שם עבדתי כמטפלת שכירה במגע, ועשיתי את הסטאז' שלי וטיפלתי בין היתר באנשים חשובים מאוד. עם הרזומה הטוב כמטפלת, פרשתי לדרך עצמאית ולפני 12 שנה עברנו למושב ניר עקיבא בצפון הנגב. מריאנו הוא איש המדבר, והוא מאוד משך לכיוון. ואני זרמתי איתו למרות שאני אוהבת ים ואת הירוק של הצפון.

על הסוס. ''דרך הסוסים גיליתי את הטבע הקסום והפראי בצפון הנגב''

"הסוסים עזרו לי להתחבר לאזור, שכן באמצעותם גיליתי את הטבע הקסום והפראי שיש כאן"

"בתחילה התקשיתי מאוד להשתלב במושב, השנה הראשונה הייתה עבורי סיוט, ולו רק בגלל אזור חוף הכרמל שאהבתי מאוד. לאחר כשנה, קיבלתי במתנה סוס, שזה היה חלום הילדות שלי. כל החיים חלמתי על חוג סוסים אך מכיוון שכל הכסף המשפחתי נועד לטיפול באח האוטיסט, ויתרתי על החלום עד גיל מאוחר.

"הסוסים עזרו לי להתחבר לאזור, שכן באמצעותם גיליתי את הטבע הקסום והפראי שיש כאן.

ובאופן כללי, אני מאמינה שההשפעה של הטבע על אנשים פוסט טראומתיים היא חיובית ומשמעותית מאוד".

חלק מהנתינה האינסופית של דפי, מתבטא לא רק ביחס לבני אדם אלא גם אימוץ וטיפול בבעלי חיים: בחצר הבית הענקית אפשר למצוא את הסוס דיוס והסוסה סופי, את כלב הלברדור השחור הענק רנג'ו ואת החתול פיסטוק והחתולה פטל. "הם מרחיבים לי את הלב וזוהי אהבה ללא תנאים, והם מתחברים אל האהבה ממנה אני באה".

"החיבור בין הגוף לנפש היה אצלי תמיד מאוד חזק, הקשר בין המצב הרגשי למצב הפיזי, שיש ביניהם קשר הדוק. אני מטפלת בגוף דרך המגע ובנפש דרך הדמיון המודרך.

"על הדרך למדתי להיות מאמנת אישית וקבוצתית, במקביל נולדו שאר ילדיי, והפכתי להיות מאמנת.

אימון קבוצתי עובד על שיקופים של עצמך ודינמיקה קבוצתית, מפה יצאתי להנחות סדרה של סדנאות לצוותי עובדים, שעסקו בתקשורת דרך תנועה ומגע, אימון (קואוצ'ינג) וכמו כן סדנאות המיועדות רק לנשים (וגם מעגלי נשים) שעסקו בהעצמה אישית ונשית.

"על אף שלמדתי גם אימון אישי, ההעדפה שלי היא לאמן בקבוצה, כי הפרט בתוך קבוצה לא חייב להיחשף כדי לעבור אימון, אלא יכול לעבור דרך שיקופים שהוא רואה אצל מטופלים אחרים בקבוצה".

10בסוף הוא הבין שאף אחת לא תאהב אותו כמוני. מריאנו ודפי

"מחקרים הוכיחו שתינוקות שלא קיבלו מגע, סבלו מחסך סביבתי, חברתי ואף מפיגור. פעמים רבות המגע הוא צורך נפשי מאשר צורך פיזי"

"למדתי את האימון במכון 'כישורים' ברחובות. הגיעו אלי מכל קצוות האוכלוסייה, אם כי במהלך השנים הנטייה שלי הייתה לעבוד עם נשים. רוב המטופלים הגיעו מפה לאוזן, כך גם בטיפולים במגע, פרסמתי מעט בפייסבוק.

"אמנם למדתי אימון, רפואה סינית וטיפולים במגע, אך בסופו של דבר השתמשתי בכלים הסובייקטיביים שפיתחתי ועבדו עבורי. אני מאמינה שהצורך במגע הוא קיומי ובסיסי, וכתבתי על כך מספר מאמרים במרשתת. מחקרים הוכיחו שתינוקות שלא קיבלו מגע, סבלו מחסך סביבתי, חברתי ואף מפיגור. פעמים רבות המגע הוא צורך נפשי מאשר צורך פיזי, ופעמים רבות אנשים מבלבלים בין מגע טהור מהלב למגע מיני, שבעצם פעמים רבות אנו מחפשים את המגע שבא מהלב. אנו כבני אדם מתנחמים לעתים במגע מיני כשבעצם הצורך העמוק הוא כמיהה למגע של אהבה אמיתית, חיבוק, הכרה, אמפתיה".

ואז הגיע היום שהפך עלייך את עולמך

"בשנת 2011 עברה משפחתי תאונת דרכים מאוד קשה בדרך לחופשה בחוף הבונים. אני ישבתי ליד הנהג וראיתי את ההתנגשות מול עיניי ולא יכולתי לעשות כלום. זוהי תחושת חוסר אונים מוחלטת, איבוד שליטה וברגע ההתנגשות פחד תהומי ושקט מוחלט ברכב. זו הייתה הדקה הארוכה בחיי. פשוט חשבתי שהילדים אינם בין החיים ואז מריאנו החל לצעוק ואני התחלתי לתפקד היטב על אוטומט, הוצאנו את הילדים מהאוטו עד שהאמבולנס הגיע. הילדים יצאו בשריטות קלות בלבד. אני נפגעתי באופן הפיזי (סדקים בצלעות) והנפשי (שהתבררה רק מאוחר יותר, כפוסט טראומה).  

"כעבור מספר חודשים החלו לחזור אלי בחלומות תמונות מהתאונה, הייתי מתעוררת מזיעה, עם התקפי חרדה, קושי להירדם, התעוררויות מספר פעמים בבעתה ובחוסר נשימה, חוסר שקט לאורך כל היום, התקפי זמן, חוסר יכולת לווסת את הרגשות, התקפות בכי בלתי נשלטות, חרדות באופן כללי שנבעו מהחרדות של התאונה. זוהי הפוסט טראומה. זוהי תגובה נורמלית של אדם לאירוע לא נורמלי. לקח לי שנים רבות להבין שאני אדם נורמלי.

"עם השנים הוצעו לי הרבה תרופות פסיכיאטריות בגלל המצב הנפשי אך היה בי פחד גדול ולא הסכמתי ליטול אותן. מה גם ששמעתי שהן לא ממש יעילות למקרים של פוסט טראומה. לימדתי את עצמי דרך הכלים שהיו ברשותי (הרי המוני מטופלים נרגעו אצלי בקליניקה אז למה לא אנסה את זה על עצמי?).

"התחלתי למלט את עצמי ממצבי חרדה קיצוניים, לנשום רגע לפני שאני מתפרצת בזעם. הדבר היחיד שלא הצלחתי זה לשלוט בבכי. כיום אני גאה לומר שבאמת אני משקמת את עצמי כל יום מחדש, מוציאה עצמי ממצבים שאנשים אחרים היו נופלים שם.

"ההבנה הזו שיש לי כלי שעוזר לי באינספור מצבים ויכול לעזור גם לאחרים, הוציאה אותי מהסיפור הזה החוצה. שנים רבות הייתי עסוקה בלהסתיר, שלא יידעו, ירגישו, ירחמו עלי. לאורך אנשים אני רואה אנשים באזור הדרום המגיעים אלי לקליניקה הסובלים מחרדות, ואני מבינה שיש בי כלי שאני יכולה לעזור מבלי להסתיר או להתבייש, מתוך ההבנה שפוסט טראומה היא תגובה נורמלית של אדם למצב לא נורמלי אז יותר קל לי לחשוף את עצמי. זהו שירות עבור אנשים שחיים בהסתרה. פוסט טראומה זו לא מחלת נפש אלא תלוי אירוע שקרה, לא גנטי ולא מדבק, לא יודעת אם אפשר לצאת מזה לחלוטין אי פעם, אבל אפשר להקל עליהם ולשפר את איכות החיים באופן גורף".

מטפלת בעצמה דרך הטיפול באחרים, ולהיפך. דפי (צילום: יניב בן אדיבה)

"אני מבינה שהמקרה שלי יכול לגעת באנשים אחרים לעזור להם לצאת מסיפורים קשים ולכן אני מוכנה להיחשף"

"בתקופה האחרונה יש לי הזכות ללמד את הכלים שעוזרים לי מאוד ללמד אנשים אחרים את הטכניקה שעוזרת לי לצאת ממצבים רגשיים קיצוניים, היא פשוטה מאוד וישימה, שכל אדם שיוכל להשתמש בה ולתרגל אותה, יוכל לשפר את איכות חייו. אני מגיעה בעיקר לצוותים טיפוליים (אנשים שעושים בעצמם בנתינה ומוכנה להגיע לסלון לכל מי שיזמין אותי). למדתי שאסור לי להסתיר את הסיפור שלי אלא לחשוף אותו ולאפשר לקהל הרחב את הכלים בהם אני משתמשת. למה שאחביא אותו?.

"אני מבינה שהמקרה שלי יכול לגעת באנשים אחרים לעזור להם לצאת מסיפורים קשים ולכן אני מוכנה להיחשף. עד לפני מספר חודשים לא הסתרתי את היותי פוסט טראומתית, עד רגע מסוים שהבנתי שהכלים שלי עצמי יכולים להציל אנשים אחרים. עשיתי מיקס של מה שנכון לי ומכיוון שהם כה ישימים ויעילים אני רוצה להעביר אותם הלאה. או אז התחלתי לעשות סדנאות לקהל הרחב (בעיקר צוותים טיפוליים / סיעודיים אך לא פוסלת שום קהל אחר הרוצה ללמוד את הטכניקה) ומבינה שזו שליחות ודרך זה הריפוי שלי עצמי, להעביר את הכלי הלאה.

"מאחר ואני אדם יצירתי ואוהב לגוון, לפני שלוש שנים הוספתי לארגז הכלים שלי שיטת הכנה ללידה – היפנוברת'ינג -  שמתחברת אלי במלוא מובן המילה. מדובר בהכנה ללידה רגועה, מחוברת מאוד לגוף, כשהיולדת לוקחת אחריות על הלידה ולא מעבירה את האחריות עליה לצוות הרפואי. הגישה מתייחסת ללידה כאירוע טבעי ולא כרפואי. אני מדברת על ללדת בלי פחד, שהוא האויב הכי גדול בלידה (מבחינה הורמונאלית, כשאנו פוחדים אנחנו מאוד מכווצים). בשיטה זו אני משלבת בין הכלים השונים שרכשתי: דמיון מודרך על מנת להרגיע את היולדת ולאמן את המוח לחשיבה חיובית על הלידה ואף לשחרור פחדים הקשורים ללידה; אימון (כי למוח יש השפעה גדולה מאוד על איכות החיים שלנו. למשל, אישה שתאמין שתהיה לה לידה קשה אכן תחווה לידה קשה); הדבר השלישי הוא טכניקת הנשימות המסוימת, שעובדת על האמגדלה, שזהו החלק במוח שקשור לויסות רגשי ומסייעת בייצור אנדורפינים.

"טכניקת הנשימה עובדת היטב עד כי היא במקרים רבים מחליפה את האפידורל. בשיטה זו היולדת נראית לעיני הסביבה כאילו היא ישנה, עוברת תהליך פנימי עמוק מאוד. מאחר והיא רגועה ונושמת, תעלת הלידה רפויה וחווית הלידה מתקדמת הרבה יותר טובה, רכה ועוצמתית גם עבור האמא וגם עבור התינוק.

"זוהי שיטה הנהוגה בעולם זה שנים רבות. מייסדת השיטה, מארי מונגן, גדלה וחיה בחווה בארצות הברית ונכחה בהמלטות רבות של בעלי חיים והופתעה מהפער שבין הקלות שהחיה ממליטה, לבין סיפורי הלידה שמתרוצצים על לידות של נשים. באותה תקופה בכלל היו יולדים בהרדמה מלאה וממש חותכים את התינוק בעזרת ואקום, ללא מעורבות של היולדת בלידה בכלל.

"הקורס הראשון שנפתח בארץ ב-2015 התחבר לי כמו כפפה ליד (כולל חוויות טראומתיות מהלידות האישיות שלי) והלכתי ללמוד בו במושב בשרון. הגישה מתייחסת ללידה כאל אירוע טבעי ולא רפואי, וכל זמן שאין סיבוך אין צורך להתערב אלא לתת לאישה ללדת בשקט. היא יוצאת מנקודת הנחה שהיולדת יודעת ללדת והתינוק יודע להיוולד. גוף האישה נברא כדי ללדת וגוף התינוק להיוולד, ואם אין סיבוך רפואי לא נוגעים. הרפואה נכנסת לתמונה בשיטה שלי רק כשיש סיבוך!"

פעם לידה הייתה כרוכה בהרדמה מלאה. מדריכה אישה בהריון​​​​​​​

"אני מרגישה שצריך להציף את הנושא ולהיות שגרירה של אלה שמסתירים וחוששים להיחשף. אתם לא אשמים!!!"

דפי לא תודה בכך, אך שיטת הריפוי שפיתחה היא ייחודית ובלעדית בארץ. בתור פוסט טראומטית הסובלת מנכות רגשית המוגדרת ב-35%, בשורה התחתונה היא מנהלת חיים שלמים ושמחים יחד עם הקשיים, מנהלת קליניקה וקריירה ועלתה על המסלול לשפר את איכות החיים הנוראית של התקפי זעם.

"אני מרגישה שצריך להציף את הנושא ולהיות שגרירה של אלה שמסתירים וחוששים להיחשף. אתם לא אשמים!!!

מה מעניק לך נחת?

"לראות אנשים נכנסים למצב אחד ויוצאים במצב אחר, נינוחים ורגועים. לראות נשים שיולדות כפי שהן רוצות, ברכות, ברוגע. לראות עצמי שכיום אני מצליחה לצאת מהתקף חרדה הרבה יותר מהירה ושלמה מאשר לפני מספר שנים, לקבל פידבקים ומכתבי תודה ממטופלים, אנשים שלקחו את הכלים שלימדתי אותם ומשתמשים בחיים שלהם ומשפרים את איכות חייהם. כן, וגם העיסוקים הייחודיים של ילדיי הפרטיים במוזיקה ובכלל".

מה דעתך על הנשים העצמאיות בעלות עסקים באזור הדרום?

"באופן כללי, אני מאמינה שנשים צריכות להגשים את חלומותיהן, ללכת אחר הלב שלהן, ואם עסק עצמאי זו הקריאה הפנימית שלהן – אני הכי בעד. לי עצמי יש עסק עצמאי קטן, ולכן ברור שאפרגן להן".

מה מפחיד אותך?

"הרבה דברים! כל מה שקשור בנהיגה, ועדיין אני נושמת ונכנסת לרכב ונוהגת, למדתי לנהל את הפחד ולא הוא מלמד אותי. בתור פוסט טראומתית יש לי אינספור פחדים, רובם מן הסתם קשורים בנהיגה וביציאה לכביש".

מה תעשי בעוד 10 שנים?

"אני מניחה שאגיע לעוד הרבה אנשים שישתמשו בכלים שלי כדי לצאת ממצבים רגשיים קיצוניים. אני רוצה להאמין שההיחשפות שלי תגרום לאחרים לצאת ולדבר על זה, כי יש המון חשיבות להוציא הדברים החוצה ולא להסתיר. נותנת הרצאות על הסיפור האישי שלי".

חלום?

"שאנשים לא יתייבשו וירגישו צורך לשים קץ לחייהם. שהמדינה תקצה תקציבים לאנשים עם פוסט טראומה כי יש רבים כאלה, גלויים ונסתרים, במיוחד כאן באזור הדרום.

"אני רוצה להעביר מסר של תקווה, לאנשים שחווים התקפות חרדה ומרגישים במקום נמוך מאוד – תדעו שיש כלים ויש דרך לצאת, בפירוש להפוך את הלימון ללימונדה. זאת אומרת שהלימון כבר חמוץ וקשה, אבל אני יכולה לבחור איך להמתיק אותו בעזרת כל הטכניקות שפיתחתי".

הדרך להגיע לדפי:
פייסבוק- Daffy Naor Kasio
נייד: 054-4695389

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load