• 25 אפריל 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

ציונות מודל 2018: פרופ' יצחק אביטל

הוא נולד בבאר שבע לפני 53 שנה, עזב אותה בעקבות אהבה וחלום לפני 30 שנה והפך למומחה בעל שם עולמי בטיפול במחלת הסרטן. עכשיו הוא שב אליה להוביל את מרכז הסרטן שמוקם בבית החולים סורוקה

פרופ' יצחק אביטל (צילום: עידן אסלן)

אין דרך קלה לדבר על מחלת הסרטן, בעיקר משום מורכבותה. בבאר שבע אנשים מתקשים לבטא את שמה המפורש וקוראים לה "המחלה''. זו המחלה שאחראית למרבית מקרי המוות בישראל. לא זו בלבד, תחלואת הסרטן בדרום גבוהה יותר, כפי שעולה מדוח מיוחד שפרסם המרכז לבקרת מחלות במשרד הבריאות לכבוד יום הסרטן הבינלאומי, שנערך בחודש פברואר. דווקא העיר באר שבע היא זו המבקשת להוביל באבחון מוקדם ובטיפול במחלה, במחקר ומתן תוחלת ואיכות חיים טובים יותר למי שלקו בסרטן. המרכז הרפואי סורוקה אמור לחנוך בקרוב את מרכז הסרטן וגייס, לצורך העניין, מומחה בעל שם עולמי, שינהל את המרכז: פרופ' יצחק אביטל.

אביטל הגיע בארצות הברית לפסגות מקצועיות וצבר ניסיון בהקמה ובניהול מרכזים לטיפול בסרטן. ארצות הברית היא מדינה ענקית, עם כלכלה אדירת ממדים. יש בה אמצעים מחקריים, כוח אדם, השקעות עתק ומובילות שאין במדינה אחרת בעולם. היא נחשבת למרכז אקדמי ומחקרי מוביל בעולם הרפואה ואביטל עמד שם בפסגה.

פרופ' אביטל נולד וגדל בבאר שבע, בשכונה ב'. אמנם הוא חי בארצות הברית 30 שנה, יש לו מבטא אמריקאי והעברית שלו מתובלת באנגלית, אבל הוא באר שבעי שמרגיש שחזר הביתה. ''הרגשתי שהגעתי לאיזו תחושה של מיצוי וזה קרה כשהייתי בדרך לתפקיד הבכיר הבא. מגיע רגע בחיים שאתה שואל את עצמך מהו האתגר הבא ומה אתה רוצה לעשות עם חייך. בארצות הברית הוא ניהל מרכז סרטן החולש על שבעה בתי חולים וזכה להערכה רבה בשל עשייתו. אבל אז, הוא הרגיש שהאתגר הכי נכון מחכה לו במקום בו נולד.

פרופ' יצחק אביטל (צילום: רחלד דוד - סורוקה)


''אתה נמצא במעגל הזה של מתפקיד לתפקיד. היו לי חיים מאוד טובים, מאוד קלים, אבל מתישהו, אתה נעצר ושואל את עצמך מה הלאה, אחרי שהגשמת את חלומות הילדות שלך. לנהל עוד בית חולים ועוד תפקיד ועוד מיליון ועוד מיליון? מה אעשה עם זה? אז, בנקודה הזו של החיים, אתה מחליט לעשות ציונות. משהו עם תוכן. במקום לעשות לעצמי, לעשות עכשיו לאחרים"



נסע בעקבות האהבה, הפך למומחה בעל שם עולמי

הוא שירת שירות צבאי מלא ואחרי הלימודים, יצא לארצות הברית בעקבות חברתו לחיים.
הוא למד רפואה באוניברסיטת ניו יורק, התמחה בכירורגיה אונקולוגית וגם למד מנהל עסקים. בארצות הברית הוא שימש כמנכ''ל החתום הרפואי של מרכז חקר הסרטן ''בון סקיור'', בריצ'מונד, וירג'יניה ויו''ר המחלקה הכירורגית בבית החולים האוניברסיטאי ע''ש סט' פיטר.

''הטיפול במחלת הסרטן השתנה מאוד והוא היום מכוונן לצרכיו של המטופל. המטופל שותף להחלטות ולטיפול", אומר פרופ' אביטל. ''בשל מגוון התרופות והטיפולים, המטופל יכול להחליט ברמה של תופעות הלוואי. לא זו בלבד: מרכז הסרטן צריך להיות מקום שנעים לשהות בו, שיש בו שימוש בטכנולוגיות חדישות ואשר בו היחס הוא אישי. הסביבה צריכה להיות נעימה למטופל וגם למלוויו, המקום צריך להיות מואר, לא במרתף ולא בעיצוב מאיים. על הדברים האלה חשבו כשהחלה הקמתו של מרכז הסרטן בבאר שבע, אשר מבקש להיות המוביל בישראל. מרכז אשר במודעות של האנשים בארץ כולה, יהיה זה העדיף עליהם".

פרופ' אביטל, דווקא הוא שגדל בבאר שבע באווירה משפחתית, ביקש להביא למחלקה רוח חדשה: הוא תמיד יהיה לבוש בעניבה ובמראה מוקפד וידרוש זאת מעובדיו. הוא מקצוען בעל שם בינלאומי, אבל גם בעל אמונה גדולה בישראל ובעיקר, באנשי המוסד הרפואי המקומי. ''אנשים שואלים אותי מהי ציונות ואני אומר – להקים מרכז ייעודי לטיפול במחלת הסרטן בבאר שבע – זו הציונות של 2018".

גדל במשעולים של שכונה ה' ושב לבאר שבע

הוא נולד בבירת הנגב לפני 53 שנה וגדל במשעולים של שכונה ה'. משעול סלעית ליתר דיוק, מטר מהגשר. הוא עזב את ישראל בעקבות אהבה, וגם לאחר שנגמרה מערכת היחסים, הוא נשאר בחו''ל, כדי להגשים את חלומו: ללמוד רפואה. הוא לא חשב שישוב לישראל אי פעם: ''אתה נמצא במעגל הזה של מתפקיד לתפקיד. היו לי חיים מאוד טובים, מאוד קלים, אבל מתישהו, אתה נעצר ושואל את עצמך מה הלאה, אחרי שהגשמת את חלומות הילדות שלך. לנהל עוד בית חולים ועוד תפקיד ועוד מיליון ועוד מיליון? מה אעשה עם זה? אז, בנקודה הזו של החיים, אתה מחליט לעשות ציונות. משהו עם תוכן. במקום לעשות לעצמי, לעשות עכשיו לאחרים".

המפגש שלו עם אנשי באר שבע, עיר הולדתו, אבל גם המקום בו הוא לא גר קרוב לשלושים שנה, היה כהלם תרבותי הדדי: הוא מגיע לעבודה לבוש מחויט, עם עניבה, עם נורמות טיפוליות מהגבוהות בעולם. הצוותים בהתחלה לא ידעו איך "לאכול" אותו, אבל מהר מאוד התחברו לדרייב שהוא הביא: להיות הכי טובים. להציע לחולה את הטיפול הטוב ביותר, מה שהוא קורא לו "טיפול פרארי": החולה מגיע למרכז. איש צוות יחנה בעבורו את הרכב. לכל חולה תחכה תוכנית טיפולית משלו. תוך דקות מעטות הוא יתחיל לקבל את הטיפול המותאם עבורו אישית. הוא לא יקבל את האוכל בחמגשיות, אלא בצלחות חרסינה והרופאים ואנשי הצוות יפנו אליו ב''אדוני'' ו"גבירתי''. לדעת פרופ' אביטל, המרכז החדש, יחד עם הטיפול האיכותי, הסביבה המוקפדת והצוותים המובילים, ישימו את המרכז, את בית החולים סורוקה ואת העיר באר שבע בחזית הטיפול במחלת הסרטן.

פרופ' יצחק אביטל (צילום: רחלד דוד - סורוקה)


על מנת להבין את חשיבותו של המרכז לתושבי הנגב, מידי שנה מטופלים בסורוקה יותר מ-18,000 חולי סרטן (מתוכם כ-750 ילדים), ומידי שנה נוספים בממוצע כ-700 חולים מבוגרים חולי סרטן חדשים (מתוכם כ-50 ילדים)



אחת הדרכים להפחית את תחלואת הסרטן היא מניעה על ידי אבחון מוקדם, אבל למשל, בסרטן מעי הגס, אנשים נמנעים מלעבור את הבדיקה הלא נעימה.

''נכון. לא כולם עוברים ואם כל האוכלוסייה מעל גיל 50 הייתה מחליטה לעבור את הבדיקה, אין מספיק רופאים ואנשי צוות שיוכלו לבצע אותה. בשל כך, המחשבה היא לפתח מערכת שתוכל להצביע באופן ממוקד על אנשים המחויבים לעבור את הבדיקה בכל מקרה. באותה צורה, יש נשים שלא עושות בדיקת ממוגרפיה, מכל מיני סיבות ובקרב כל מיני אוכלוסיות.

''אני מאמין מאוד גדול ביכולתם של אנשי באר שבע להיות מובילים. יש פה צוותים מעולים, שבהנהגה והדרכה נכונות יכולים להיות חוד החנית ברמה לאומית ובינלאומית".

יש דברים שפרופ' אביטל הביא עימו מארצות הברית, אותם הוא מנחיל לצוותו, אבל גם דברים אותם למד לקבל, כמו החום והיחס הבלתי אמצעי של המטופלים, שמרגישים חופשי לדבר אתו: "באמריקה זה לא היה קורה, פה כן".

בארצות הברית ישנו איזה שהוא ריחוק, בבאר שבע זה אחרת. אבל דווקא התחושה הזו, של מעין קרבה, מעין שותפות גורל, היא התורמת לצוותים. ''אנשים לומדים להשאיר את האגו בצד ולפעול ביחד למען מטרה משותפת. אפשר להגיע להישגים ויש לי אמונה מלאה בכך".

הוא מדבר על רוח צוות ובשבחו של הצוות העובד עימו. יחד איתו, בחוד החנית של המרכז החדש, עומדים דר' איתי לוי, מנהל המחלקה ההמטולוגית בסורוקה, מומחה באונקולוגיה, המטולוגיה וברפואה פנימית, אחד הבכירים בתחום עיסוקו בישראל, מרצה בבית הספר לרפואה בבן גוריון ופרופ' ניר פלד, מנהל המערך האונקולוגי בסורוקה, מוביל את תחום סרטן מטעם רואי הריאה האירופאיים ויו''ר הוועדה הבינלאומית לאבחון מוקדם של סרטן ריאה.

אל הצוות המוביל הזה חוברים רופאים, אחיות ואנשי צוות מסורים והגיבוי של סורוקה, שהוא בית חולים אוניברסיטאי, עובדה שבעיני פרופ' אביטל הנה נכס חשוב. לדעתו, החיבור עם אוניברסיטת בן גוריון יוצר צירוף נדיר ובעל עוצמה. הסטודנטים לרפואה בבן גוריון ממש "גרים" בבית החולים, נחשפים לעבודה בתנאים אמיתיים ולצוותים מובילים יותר מכל מוסד אקדמי אחר. בבאר שבע גדל דור העתיד של הרופאים.

בסוף חודש יוני, 2017, נערך ערב ההתרמה השנתי של עמותת ידידי סורוקה, אשר הוקדש לגיוס משאבים למרכז הכוללני לטיפול ולחקר מחלת הסרטן בבית החולים. בערב נאספו כשלושה מיליוני שקלים, מתוכם תרומה של מיליון שקלים של חברת כיל.

על מנת להבין את חשיבותו של המרכז לתושבי הנגב, מידי שנה מטופלים בסורוקה יותר מ-18,000 חולי סרטן (מתוכם כ-750 ילדים), ומידי שנה נוספים בממוצע כ-700 חולים מבוגרים חולי סרטן חדשים (מתוכם כ-50 ילדים).

המערך האונקולוגי בסורוקה היה ממוקם, בטרם הוקם המרכז, בפיזור גדול בתוך המוסד והתנאים הפיזיים הקשו על מתן הטיפול הרפואי לחולים שלא אחת, עוברים ימים לא קלים.

הבניין החדש הנו בן שבע קומות והוא כולל מחלקות אשפוז, אשפוז יום המטולוגי ואונקולוגי, יחידה להשתלת מח עצם, בית מרקחת אונקולוגי, גני מרפא ואזורי המתנה וטיפול מרווחים.

עלות הקמת המרכז החדש היא כ-200 מיליוני שקלים, במימון של קופ''ח כללית יחד עם תורמים מהארץ ומחו"ל.

פרופ' יצחק אביטל (צילום: רחלד דוד - סורוקה)


הוא מגיע לעבודה לבוש מחויט, עם עניבה, עם נורמות טיפוליות מהגבוהות בעולם. הצוותים בהתחלה לא ידעו איך "לאכול" אותו, אבל מהר מאוד התחברו לדרייב שהוא הביא: להיות הכי טובים. להציע לחולה את הטיפול הטוב ביותר, מה שהוא קורא לו "טיפול פרארי"



לשים את המטופל במרכז

פרופ' אביטל אומר שלאופיו של המרכז תרומה נכבדה לתחושתו של החולה, כאשר סביבה מחבקת, מכילה ויפה מעניקה תחושה מיטיבה: ''נעשה שימוש בטכנולוגיות הכי חדישות, כמו למשל באפליקציית ניווט אשר מזהה את החולה באופן אישי עם הגעתו למרכז ואפילו מסוגלת להציג את השילוט בשפתו, כשהוא עובר ממקום למקום". זהו, בעיני מקימיו, בית חולים לסרטן השם את החולה במרכז, כאשר לצוות הרפואי הייתה מעורבות בתכנונו של המרכז. זה מתחיל בחניה, שהיא מוצלת וממשיך לאורך כל המערך הטיפולי. ''אנחנו מדברים על תנאים, מכשור ובעיקר צוות מקצועי המגיע עם אמונה, ביטחון, ידע וניסיון, המאפשרים לגישה הטיפולית להיות גמישה, נקודתית ומותאמת אישית".

לא כל החולים דומים. אופי המחלה שונה מאדם לאדם. טיפול רפואי המתאים לאחד, יכול שלא להתאים לאחר. ישנן תרופות, למשל, שלא יתאימו לאורח חייו של אחד וכן לאחר, הכל נעשה תוך תיאום עם המטופל. הרופאים מתחשבים במצבו הגופני של חולה, בחילוף החומרים שלו, ביכולתו להתמודד עם הטיפול. ההתמודדות עם המחלה מצריכה את מיטב הכוחות, כאשר הסטטיסטיקה מדברת על כך שכ-40 אחוזים מאוכלוסיית ישראל עלולה לחלות בסרטן. התמודדות ואבחון מוקדם, לצד טיפול איכותי, הם הכלים שיש להתמודד עם המחלה.

סדר יומו של פרופ' אביטל עמוס, אבל יש לו גם את הרגעים הקטעים בהם הוא מרשה לעצמו ליהנות, בעיקר בסוף היום ובמסעדה קטנה, בה הוא יאכל המבורגר וידסקס על ענייני היום. יש לו מבטא אמריקאי, למרות שעזב את באר שבע בגיל 21. ''גרתי בארצות הברית בסביבה שדיברה רק אנגלית ולא בריכוזים או בחברת ישראלים. אז כך יצא, אבל לאוזניי, אין לי מבטא".

הוא אופטימי לגבי עתידו של המרכז המרשים והאיכותי: ''הוא הולך להיות המוביל בישראל ומוביל במושגים עולמיים, כי הדבר אפשרי, יש פה צוותים מעולים. אנחנו רוצים להיות הכי טובים בארץ, קודם כל – לגרום לחולים המקומיים להעדיף את הטיפול בבאר שבע ומאוחר יותר, למשוך אלינו מטופלים ממקומות אחרים".

אי אפשר, בסופה של הכתבה, שלא לשים לב שבאר שבע הופכת למרכז של מצוינות, דווקא משום שהיא מתחילה לתת הזדמנויות לאנשיה שלה: ראש העיר יליד באר שבע וכך רוב בעלי התפקידים הבכירים, בתחום העירוני, בראשות אגפים, בחינוך, בעסקים, הם אנשים בני בגילאי 30 ו-50, שהתחנכו באווירה המשפחתית של העיר. פרופ' אביטל, עם המקצוענות והרקורד המרשים, הוא, אחרי הכל, בן העיר באר שבע, שהצליח מאוד אבל שב אליה לתת לעצמו ולאחרים.

יש מושג באנגלית, אותה אנגלית שפרופ' אביטל מדבר למשעי, שבעברית מיתרגם למשהו כמו "פתאום כל הכוכבים מסתדרים", רוצה לאמור: כוכבי המזל, השגשוג, ההצלחה, מקצבים למערך נכון. לפני עשור, כל מה שקורה בסורוקה בפרט ובבאר שבע בכלל היה נשמע כמדע בדיוני כמעט. היום, 2018, זו מציאות. פרופ' אביטל מביא עימו סטנדרטים חדשים, על מנת שנאמץ אותם, כי רק כך, לא יהיה פה עוד מאותו דבר, אלא משהו מוביל, חדשני ובעיקר, טוב ומיטיב עם האנשים שלמענם זה נעשה: המטופלים.

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load