• 11 דצמבר 2017

ביקור אצל אלוהים

בימים אלה יצא ספר הביכורים של תושב מיתר, רונן לביא – "החוק השני". אירוע ש"קפץ" לבקרו ללא הזמנה ושממנו יצא בנס, שינה את חייו מקצה לקצה וגם הביא אותו להעלות על הכתב, את הסיפור בתוספת סיפורי תובנה אחרים

צילומים: אייל מנקיטה

רונן, 51, במקצועו מהנדס כימיה המשמש כאחראי על נושא החירום בתרכובות ברום, ואשר כיהן קודם לכן כמנהל אתר החברה בנאות חובב. לדבריו, אירוע ש"קפץ" לבקרו ללא הזמנה ושממנו יצא בנס, שינה את חייו מקצה לקצה וגם הביא אותו להעלות על הכתב, את הסיפור בתוספת סיפורי תובנה אחרים שתכליתם להראות לנו שהחיים הם רצף של חוויות לא ידועות מראש, ומי שיבין זאת, יזכה לחיות באושר

באיזה אירוע מדובר?

"לפני כשנתיים וחצי איבדתי לפתע את הכרתי והובהלתי בדחיפות לבית החולים סורוקה, שם אחרי בדיקות רבות ואשפוז ארוך התברר שהתפוצץ לי וריד במוח כתוצאה מדלקת במערכת הדם. עשו לי ניתוח בראש לניקוז הדם ובמשך חמישה ימים הייתי נטול הכרה וטיילתי בעולמות אחרים".

מה זאת אומרת?

"איך ששבתי להכרה, הדמות הראשונה שנגלתה לעיניי כמו מלאך עם חיוך נפלא, הייתה לא אחרת מאשר האחות, דפנה מאיר, שלימים, לדאבון הלב, נרצחה בידי מחבלים. זכרתי שהייתי רעב וביקשתי ממנה שווארמה, כמו כן, ליוותה אותי תחושה שחזרתי ממחוזות אחרים ושראיתי את אלוהים וכן הרבה נשמות ושכבות אנרגיה שהיו סביבי ושלא ממש ידעתי להסבירם. הרגשתי שעליתי לשמיים, אך  אלוהים החזיר אותי ארצה ונתן לי הזדמנות שנייה לחיות על פני האדמה. אפשר לומר שאירע לי נס"

"החלטתי להסתכל על האירוע הקשה והטראומטי שעברתי כעל מתנה והתחזק בי הרצון לכתוב אחרי ששמעתי שהדמות הראשונה שראיתי כשחזרתי לחיים, דפנה מאיר, נרצחה, זה גם חיזק בי את ההבנה על היותנו זמניים"


איך זה קשור לכתיבת הספר ומהו החוק השני?

"הייתי מאושפז במשך 35 יום במחלקה, ולא ידעו מה יש לי, אפילו חשבו שיש לי סרטן הדם. מצבי הגופני היה רע בלשון המעטה וכך גם מצבי הנפשי, אך החלטתי לא להתמכר לרחמים עצמיים ולא להפוך לנכה שנתמך על ידי הביטוח הלאומי. גמרתי אומר להשיב את חיי לקדמותם ובחרתי לעשות זאת בדרך האהבה, כלומר לאהוב את מה שאני עושה ואת החיים ולהודות על ההזדמנות הנוספת שניתנה לי ועל כל רגע שאני חי ונושם. בחרתי להרגיש שבעצם קיבלתי במתנה את חיי בחזרה וזה הציף בי סיפורים שקרו לי במשך החיים ושעזרו לי לא להרים ידיים. במקביל חשתי צורך לעלות על הכתב את כל מה שקרה לי ואת הסיפורים שצצו בראשי ושרובם קשורים לילדותי ונעוריי. קראתי לספר החוק השני כי החוק הראשון הוא של ניוטון טרמודינמיקה שדנה על סדר ואי סדר בעולם. בחוק השני שלי, אני מנסה להסביר מהי אהבה בכלים טרמודינמיים. שזה אומר שבטבע יש מהלכים שמותרים ואסורים, יש סדר מסוים והטרמודינמיקה אומרת מה אפשרי ומה לא, וכמה זה "עולה" לך?

בספר אני מספר בין היתר איך התמודדתי עם הקושי והכאב ועל החלטתי להסתכל על האירוע הקשה והטראומטי שעברתי כעל מתנה. הרצון לכתוב התחזק בי אחרי ששמעתי שהאישה והבן אדם הראשון שראיתי כשחזרתי לחיים, דפנה מאיר, נרצחה, זה גם חיזק בי את ההבנה על היותנו זמניים ולא בטוחים בעולם הזה. הרגשתי שחיי השתנו, שאני מתחיל דף חדש שבו אין יותר מקום לאגו, שבו אני לא מתרגז, שבו אני רגוע ולוקח כל דבר בפרופורציה הנכונה. קיבלתי שיעור בהבנת החיים והפכתי לתלמיד מצטיין".

"בעקבות המתנה שקיבלתי, ברצוני לעזור לאנשים להבין שהחיים בעצם נגמרים ולכן צריך לחוות אותם עכשיו, כי אין מועד ב'. יום כיפור מתקרב, וזה הזמן לסלוח ולבקש סליחה ולאהוב אחד את השני אהבת חינם"


מתי יצא הספר וכמה זמן לקח לך להוציאו?

"הספר יצא בהוצאת אוריון בתחילת אוגוסט לאחר שנה של כתיבה בלילות והוא נמצא כמובן בחנויות הספרים למיניהם. אני רוצה שאנשים יקראו, ייהנו, ילמדו ממנו דבר או שניים ואת הרווח מהכספים ברצוני לתרום לגוף כזה או אחר שעוזר לנזקקים. אני לא צריך את הכסף".

אז אתה פוצח בקריירה נוספת כסופר?

"אני רוצה במתנה שקיבלתי לעזור לאנשים להבין שהחיים בעצם נגמרים ולכן צריך לחוות אותם עכשיו, כי אין מועד ב'. יום כיפור מתקרב, וזה הזמן לסלוח ולבקש סליחה ולאהוב אחד את השני אהבת חינם. היום כששואלים אותי מה נשמע? אני עונה: מושלם, כי אני חי ומודה על כל מה שיש לי".

לא ממליץ לבקר למעלה?

"רק עם נותנים לך כרטיס חזור... הספר שלי הוא סוג של דו"ח ביקור אצל אלוהים..."

מה הכי נחרט בזיכרונך וליווה אותך בספר חוץ מהירצחה של דפנה מאיר?

"הסיפור על הרצל ההומלס ששכב איתי במחלקה הנוירולוגית למרות שלא היה לו משהו רציני. ממקום משכבי במיטה כשראייתי ומוחי מעורפלים, ראיתי את ההומלס שוכב במיטה במחלקה קשה, כשכל עולמו נצא בכוס למתן שתן שאותה מילא במים ושם בה פרח. הוא היה מוכר ככל הנראה בבית החולים וכל חורף היה מביים מחלה ומתאשפז במחלקה אחרת. ראיתי איך כולם במחלקה מבואסים, במצב לא טוב ומתים לחזור הביתה, רק הוא היה מבסוט, על שניתנה לו קורת גג, מיטה חמה ואוכל. זה מאוד נגע לליבי וכשהוא אולץ לבסוף לעזוב את המחלקה, זה היה עצוב במיוחד לראות כיצד הוא אוסף בשקית את מעט הדברים היחידים שיש לו ומשאיר את הפרח שנבל בינתיים....אחד הסיפורים שצצו לי בראש היה הסיפור שבו אני וחבריי נהגנו להתרחץ בבריכת נווה אביבים. אז התגוררתי עם הוריי ברמת אביב -היינו בני תשע ולא זיהינו את האיש המוצק והמרשים שקפץ לבריכה ולא יצא ממנה. בבית שמעתי את הוריי אומרים שזה היה דדו ומהם הבנתי שהיה זה הרמטכ"ל  שפיקד על מלחמת יום כיפור".

רונן הגיע לבאר שבע מרמת אביב, למד באוניברסיטת בן גוריון ונשאר בעקבות העבודה. הוא  נישא והתגרש. יש לו תאומות ובן. כעת הוא מתגורר במיתר ומצליח להקדיש את זמנו, אחרי העבודה ובשישי שבתות לתחביבים כגון עישון בשרים, עשיית גבינות, בניית רהיטים מעץ, בניית עציצים בעיצובים מיוחדים וטיפוח בוסתן. לדבריו, הוא רוצה להפוך את חצר ביתו המטופחת והלא שגרתית למעין מוזיאון פתוח.

קצר ולעניין:

ספורט: שחיה.

אוכל: בשר שאני מעשן ושרצים סיניים.

מסעדה: "קפה איטליה".

סדרת טלוויזיה: נשיונל גיאוגרפיק.

סרט: "סינמה פרדיסו" ו"הנשיקות של סלבדורה".

חו"ל: סין.

הכי נועז: לא לפרסום...

חלום: להישאר על גל האושר עד יומי האחרון.

כתבות שיעניינו אותך...