• 11 דצמבר 2017

סליחה, אפשר שניים סוכר?: ראיון חגיגי עם הראלה ישי

הראלה ישי, השדכנית הוותיקה והמוערכת, מאצ'מייקרית מהזן האנושי, פותחת לנו חלון לקצת חשבון-נפש רגשי בתקופה הזו של 'יום כיפור', כואבת את אחוזי הגירושין הגבוהים בישראל ומדברת בתקווה על אהבה ובנייה, הקשבה

הראלה ישי, צילומים: עידן אסלן, איפור: איריס בלילה

מה הביא אותך לעסוק בתחום השידוכים?

"במשפחה שלנו תמיד היה מקובל לעשות 'חיבורים' בין אנשים, הוריי ממוצא אפגאני וזה מקובל בעדה, ככה לעשות שידוכים בין נשים לגברים בתוך המעגל החברתי הקרוב. גם בתנועת-הנוער שבה הייתי חיברתי בין אנשים, ואחר-כך במכללה ובאוניברסיטה זה כבר ממש קיבל כיוון מרכזי. הייתי מרצה לכלכלה וחשבונאות, ותוך כדי השוטף חיברתי הכרויות בין הסטודנטים, יצא לי 'שם' של זו שיודעת לשדך בהצלחה, ומשם זה כבר 'התגלגל'. ראיתי שאני מצליחה בזה ושיש לזה ביקוש והפכתי את האהבה הזו של לחבר בין אנשים לקריירה. יש לי היום שלושה סניפים, בבאר-שבע, תל-אביב ואשדוד, וצוות מסור של עובדים שהוסמכו להיות מאמנים-לזוגיות. הפעילות התרחבה מעבר לשידוכים עצמם, לליווי של ייעוץ אישי ואימון-לזוגיות (ייעוץ אישי של 'אחד על אחד')  למגזר הדתי, המסורתי והחילוני. אני שמחה להביא אהבה לכולם. אני רק 'השליחה' במובן הזה, היד המכוונת, האדם הנכון בזמן הנכון".

בספרך החדש "שניים סוכר" את ממש מציעה סוג של מורה-דרך לחיזוק הזוגיות, עצות לתיקון ול'תחזוקת' הקשר. את כשדכנית גם מנסה לעזור לזוגות במשבר, שלא יגיעו לידי גירושין

"אני חייבת לומר שממש כואב לי ברמה האישית לשמוע כמעט בכל מקום: "זו התגרשה וההוא התגרש וההם נפרדו", כשאני הולכת לחתונות אני שומעת סביבי על גירושין. נראה שהמון זוגות מסביב 'מפרקים את החבילה', וזה ממש חורה לי, במיוחד כי ברוב המקרים יש בתמונה גם ילדים משותפים, שסובלים מפירוק התא המשפחתי. לדעתי, הרבה זוגות גם מתגרשים מסיבות לא מוצדקות. זו תוצאה של חוסר התפשרות, חוסר הקשבה, של היעדר וויתורים בתוך המערכת. זו גם תוצאה של הזנחת היחסים לאורך זמן, עד שיום אחד, מבלי לשים לב להתדרדרות, בני-הזוג מוצאים עצמם כמו שני זרים מול שוקת שבורה, מנותקים זה מזו ומחליטים להתגרש. תופעת הגירושין הורסת את מבנה הבית והמשפחה בישראל. חשוב לי לנסות לאחד בין אנשים ולתת להם 'סימני דרך' שבעזרתם יוכלו לשוב ולפסוע ביחד על שביל הזוגיות והאהבה, להביא כל אחד למצוא את הזוגיות הטובה ביותר ולשמר אותה".

"אם אני יכולה באמצעות הייעוץ שלי להביא זוג אחד לשלום-בית, הרווחתי"


אולי זה חלק מעובדה שבעצם כל החברה משתנה, הערכים משתנים, המקום שהיה פעם ערך כמעט מקודש - המשפחה - די מאבד מחשיבותו

"נכון, פעם המשפחה היתה הדבר החשוב ביותר בחיים, והיום היא נתפסת הרבה פחות מזה. כולם היום עסוקים בהגשמה עצמית, בבניית קריירה, בצמיחה אישית, זה עידן ה'אני ואני', ואין ספק שיש בזה גם אלמנט חיובי, אבל בטח לא כשזה בא על חשבון המשפחה. אנשים פחות משקיעים בבניית-תהליכים, ו'היד מאוד קלה על ההדק' בהחלטה להיפרד. אנחנו חיים ב'דור-החד-פעמי': זו תרבות של צריכה, של שדרוג מוצרים, מחליפים סלולרי כל פעם ל'דור החדש', כל הזמן משדרגים ומעיפים את הישן, עוברים ל'דבר הגדול הבא' - אם זה בטלפונים, במכוניות, במגורים. אורח החיים הזה 'זולג' גם למערכות היחסים/לזוגיות/לנישואין. לא הסתדר?! אז יאלה, מתגרשים. זו הגישה, לצערי. אבל נישואין זה לא מערכת כלים חד-פעמיים שמשליכים לפח אחרי השימוש, צריך להשקיע ולנסות לתקן ולעבוד על היחסים, לנסות להציל את המערכת לפני שממהרים לפרק אותה. הדבר הנכון שצריך לעשות הוא לעבוד על הקיים- לנסות לחזק את הקשר, לתקן את הטעויות, לשמור על גחלת-האהבה. מי שישכיל לעשות את זה, יזכה באהבה פורחת, כמו שלי ושל בעלי. בזה מתמקד הספר החדש שלי "שניים סוכר",נהוא נולד מתוך מטרה להציל זוגות בישראל, להעביר מסר של תיקון וחיבור. אני יוצאת למלחמה בגישה הזו של 'דור החד-פעמי', המטרה שלי הוא שזוגות יקבלו כלים להעמיק את הדיאלוג ביניהם, לשמור על הזוגיות שלהם, להעריך אותה ולהעצים אותה, גם אם יש קשיים".

מדברים הרבה על תופעת 'משבר שבע השנים', על זה שהרבה זוגות מתגרשים אחרי שבע שנים של ביחד

"נתון מעודכן שלא כולם יודעים עליו הוא שמחקרים מוכיחים שאחרי כארבע שנים ההתאהבות בין בני זוג נעלמת, ואז בדרך-כלל מתחילות הבעיות. תוסיפי לזה גם את טרדות היומיום : פרנסה ומשכנתא, גידול ילדים, ניהול משק-הבית, ועוד. זה גורם לזה שההשקעה בזוגיות היא כבר לא בראש סדר העדיפויות, מעצם 'כורח האינטנסיביות' של החיים. צריך לזכור שגם זוגיות של פרק ב' שמתחילה עם 'פרפרים בבטן' וריגושים עלולה להגיע לאותה נקודת משבר, כמו בנישואין הראשונים. כל זוגיות שמזניחים אותה תגיע לנקודת משבר. אם לא תהיה נכונות להישאר,לתקן ולבנות, קו-השבר ינצח. אם אני יכולה באמצעות הייעוץ שלי להביא זוג אחד לשלום-בית, הרווחתי".

בספרך 'שניים סוכר' ,שכבר מסתמן כרב-מכר, את מתבססת על 'פרשת השבוע', משלבת את החוכמה היהודית העתיקה עם עצות משלך. ספרי על ההשראה 

"התורה שלנו הרי נוגעת בכל תחומי החיים, החלטתי לבדוק מה מ'פרשות השבוע' יכול לשמש השראה לנושא הזוגיות ופשוט דליתי משם עצות שימושיות. הספר נכתב לאורך פרשת השבוע, כשאני נותנת בו פשוטות ליישום ביומיום. תמיד אומרים ''על זוגיות צריך לעבוד'', אבל אני אומרת שזוגיות היא לא עבודה, זוגיות זו השקעה. זוגיות צריכה הפרייה והשקיה. כמו בכל תחום שבו משקיעים וזוכים לפירות. הספר שלי (בהוצאת 'אלומות' דני ספרים) הוא הזמנה להשקעה בזוגיות, הכוללת מפגש-שבועי של לימוד וחוויה סביב 'פרשת השבוע'. באמצעות הלימוד-השבועי מקבלים השראה לשימור הרעננות בקשר הזוגי ולשיפורו. הטיפים לזוגיות בספר קלים ליישום, אפילו לעשר דקות ביום, פחות ממה שאת משקיעה באיפור בבוקר, מה, לא תשקיעי?! זה כמו באימון קבוע שנכנס קבוע לסדר-היום.     מי שיקפיד לבצע את המשימות שבספר, יראה איך הזוגיות שלו תשתפר, ואני אומרת את זה מניסיון של הרבה מאוד שנים בתחום השידוכים והזוגיות. התחלנו לשווק את הספר למגזר הדתי, וראינו די מהר שיש לו ביקוש גבוה גם על ידי קהל חילוני, הספר נחטף ב'צומת ספרים' ו'בסטימצקי', החיבור של יהדות עם עצות לזוגיות מדבר כנראה לכולם, אנשים היום צמאים לזה. חילוניים, מסורתיים ודתיים כאחד. אגב, את התמלוגים מהספר אני תורמת לקהילה, לא רוצה מזה שקל, אני רואה בזה שליחות".

"רובנו טועים-לחשוב שאפשר לסלוח רק כשמתגברים על תחושת הפגיעה. אני טוענת שסליחה היא החלטה"


מהיכרותך את המגזר הדתי והחילוני, מהו מפלס הגירושין במגזר הדתי? בטח הרבה פחות מהחילוני...

"לצערי, גם במגזר הדתי מקרים רבים של גירושין, התופעה הולכת ומתרחבת גם שם. זה מדאיג לגבי כל קבוצות האוכלוסייה. ביקרתי לא מזמן בגן-ילדים בתל-אביב, רוב הילדים שם ממשפחות של גרושים או מה שנקרא 'משפחה חדשה', מבנה המשפחה בישראל כפי שהיינו רגילים אליו משתנה. היום הנורמאלי הוא החריג".

את נשואה כמעט שלושים שנה, מהו סוד ה'ביחד' הפרטי שלך?

"שואלים אותי הרבה פעמים איך יכול להיות שהאהבה ביני לבין בעלי נשמרת ומתחזקת לאורך כל-כך הרבה זמן, 28 שנות נישואין. אנשים לא מאמינים לי, הם חושבים שאני אומרת שהאהבה רק מתעצמת עם השנים רק כדי לשמור על התדמית שלי כשדכנית, אבל כל מי שמכיר אותנו מקרוב יודע שזה נכון. אז בזכות מה זה מתאפשר? במילה אחת: בזכות ההשקעה שלנו. אנחנו משקיעים בקשר שלנו. בזכות התמקדות בעיקר ובחיובי. העצה שלי תמיד היא לחזק את החיובי. לדוגמא, בעלי מאוד אוהב לבשל, פעם הייתי משתגעת מהמהפכה שהוא היה משאיר במטבח אחרי הבישולים שלו, זה היה מעצבן אותי. אבל ברגע שהחלטתי להתמקד בעובדה שהוא מתכוון לשמח אותי עם זה שהוא יוזם ומבשל, רק נהניתי מזה ושמחתי על זה, והבלגאן של המטבח בכלל לא היה 'אישיו'. כשבוחרים לראות טוב, מרגישים בהתאם".

הרשתות החברתיות, אתרי ההיכרויות, הכל משופע אופציות- לאהבה לכאורה, אבל מיליוני אנשים לבד...

"אנשים חושבים ש'שוק הפנויים-פנויות' שופע הזדמנויות, גם הרווקים וגם הגרושים. אנשים בטוחים שימצאו בן/בת זוג או פרק ב' בקלות, בלי מאמץ, אבל זו רק אשליה. נכון שהאינטרנט מאפשר אינסוף הזדמנויות להכיר: פייסבוק, טינדר, אתרי-הכרויות ייעודיים, מקומיים ובינלאומיים, אבל זה רק שפע-לכאורה. לכאורה 'כולם מחכים רק לנו', אבל בפועל זה ריבוי שיש בו בעייתיות גדולה. אין ספק שאכן יש הזדמנויות בזכות הרשתות, ושהרבה אנשים הצליחו למצוא שם זוגיות טובה, אבל 'לא כל הנוצץ זהב'. לפעמים ריבוי האופציות מבלבל ולא מאפשר בנייה אמיתית של קשר לאורך זמן. תנועת ה'שידרוג' והמעבר לאופציה-הבאה מאוד זמינה ברשתות, אבל בשביל לבנות קשר צריך סבלנות, צריך תהליך. בסולם הערכים של ימינו מושגים כמו 'השקעה,' 'הקרבה', 'וויתור' ו'תהליך' כמעט שלא קיימים. רובם רוצים הכל מהר, כאן ועכשיו. רוצים מקסימום-תוצאות במינימום-מאמץ. זה לא עובד ככה. אין זוגיות טובה ובריאה בלי תהליך ובלי השקעה. כולם מחפשים את עצמם, מחפשים בסוף העולם, מחפשים תשובות רוחניות, טסים להודו, נוסעים ל'אומן', אני אומרת תתחילו קרוב, כאן, בואו לייעוץ".

האם בעידן האינטרנט בכלל צריך שירות של שדכנים?!

"בהחלט יש מקום לזה, אף אתר אינטרנט לא יחליף את הניסיון של איש-מקצוע שמספק את הסינון והייעוץ המקצועי. המון לקוחות שלי פשוט התעייפו מהמרוץ בתוך הרשתות, יש גם הרבה אנשים מאוד רציניים וברמה גבוהה, שמחפשים קשר רציני ואין להם זמן או אנרגיות לתהליך הזה של חיפוש באינטרנט. אמר לי פעם לקוח, שחקן-כדורגל מפורסם, שאני כמו הסוכן שלו ומנהל החשבונות שלו, אני מי שדואגת להוריד ממנו כאבי ראש והתעסקות מיותרת, כמו מתווך, שעושה את ה'סינון' האיכותי. לאחרונה התחברתי לשיתוף-פעולה עם האתר "שליש גן-עדן", הבעלים של האתר סיפר לי שנרשמים אליו המון גרושים וגרושות ושנינו הבנו שלמרות שאנחנו מתחרים כביכול, יש כאן פוטנציאל לחבר בין אנשים וגם לעזור להם בייעוץ אישי. אף אתר אינטרנט לא יכוון בני זוג לחשיבה בונה ולאימוץ התנהגויות נכונות לביסוס זוגיות בריאה. כאן נכנס מקומו של איש המקצוע".



"הטיפים לזוגיות בספר שלי קלים ליישום, גם לעשר דקות ביום. פחות ממה שאת משקיעה באיפור בבוקר, מה, לא תשקיעי?!"


בימים אלה של 'סליחות' ולקראת 'יום כיפור',  מהו יחסך ליום המיוחד הזה, ולמושג 'חשבון נפש'' ?

"יום כיפור הוא יום חשוב בשבילי, אני אפילו מפחדת מפניו. יחד עם זה, אני משתדלת לאורך כל השנה ובכל יום להיות ביקורתית כלפי  עצמי, לא מחכה למצפון שיתעורר פעם-בשנה. רגישות ומוסריות צריכות להיות נר לרגלנו בכל יום. במיוחד מעצם העיסוק שלי: לעסוק בשידוכים זה סוג של 'דיני נפשות', את עלולה לפגוע באנשים מבלי שהתכוונת לזה. אם פעם למשל אמרתי מתוך כנות לבחורה בת ארבעים שלא יהיה לי קל למצוא לה שידוך, רק מתוך כנות אמיתית, ואולי היא נפגעה מזה, אז אני מצטערת על זה שפגעתי בה. בכלל, זה המקום לבקש סליחה ממי שפגעתי בו, אם פגעתי, במעגל העבודה, הלקוחות, החברים, במשפחה. הגישה שלי היא 'לעשות השתדלות' לטוב על בסיס יומי, לא רק ביום-כיפור, אלא כדרך-חיים".

מה תייעצי לזוגות לגבי איך לסלוח זה לזו?

"כל מי שחווה פעם פגיעה מצד בן/בת-הזוג יודע שפעולת הסליחה היא משימה לא פשוטה. כשאנחנו פגועים, אין לנו אפשרות להדליק כפתור דמיוני שיבטל ברגע את תחושת הכאב והפגיעה. גם לא תמיד קל לנו לומר לעצמנו: "מה שהיה היה, הגיע הזמן לסלוח". רובנו טועים-לחשוב שאפשר לסלוח רק כשמתגברים על תחושת הפגיעה- וזו טעות. אני טוענת שסליחה היא החלטה. ברגע שתקבלו עם עצמכם החלטה שאתם רוצים לסלוח, הדרך-לסליחה תהיה הרבה יותר קלה, כי במקום להתרכז בתחושות השליליות, בכעס, בכאב ובפגיעה, תתרכזו דווקא בניסיון לסלוח-מהלב. ברגע שתקבלו את ההחלטה לסלוח, תורידו לעצמכם את ה'אבן מהלב' ולמעשה תרפאו את עצמכם. כשתחליטו לסלוח, תעשו בכך טובה לא רק לבן/בת הזוג, אלא גם לעצמכם, רגשות חיוביים יציפו אתכם, ייפתח לכם דף חדש, ומשם הזוגיות שלכם יכולה רק לפרוח".

לפעמים באמת קשה עד בלתי-אפשרי לסלוח, נגיד במקרה של בגידה...

"כשסולחים למישהו, זה לא אומר שאנחנו בעצם נותנים לו אישור שמה הוא עשה בסדר מבחינתנו. נניח שהיתה בגידה, אם הצד- הנבגד מחליט לסלוח, זה ממש לא אומר שהוא מקבל את הבגידה. זה אומר שהוא החליט לסלוח, למרות שמעשה-הבגידה בעיניו פסול לחלוטין. אל תחששו שאם תסלחו אז תעבירו לצד השני מסר שהמעשה השלילי שבוצע הוא בסדר מבחינתכם. גם אל תחשבו שאם תסלחו, אז בן/בת הזוג 'יבינו' שהם יכולים לפגוע בכם ולצאת מזה ללא 'עונש'. שימו לב גם שאם בן/בת הזוג פוגע בכם לאורך זמן, ואתם סולחים באופן אוטומטי, אז אתם מעבירים מסר שאפשר לפגוע בכם ולצאת מזה בשלום. אם צד אחד הוא 'סמרטוט' והצד השני 'עושה מה שבא לו', זה כבר מעיד על בעיית-איזון במערכת היחסים".

אז תכל'ס, איך סולחים? תני כמה טיפים פרקטיים

"כאמור, סליחה היא החלטה, ברגע שנתקבלה ההחלטה מתחיל תהליך. בשלב הראשון מומלץ להעלות על הכתב את מקרה הפגיעה ואיך מרגישים לגביו. מהרגע שכתבתם – 'שחררתם'. הימנעו מלשחזר את המקרה ולחשוב עליו , תשחררו את עצמכם מהרהורים בנוסח: "איך היא עשתה לי את זה?", "מה עשיתי לו שזה מגיע לי?" וכאלה, אל תאפשרו כניסה לרגשות שליליים. תבחרו בחשיבה חיובית. לדוגמה: אפשר לכתוב על דף את כל התכונות החיוביות של בן/בת הזוג, לגייס הערכה ואמפטיה לבן הזוג. חשוב גם להיזכר במקרים שבהם אתם הייתם הצד הפוגע, ובן/בת הזוג סלח לכם, זה מרכך את האווירה ומקל את תהליך הסליחה. לסלוח צריך מהלב, הכוונה הא לסליחה אמתית וכנה, בלי תנאים, ובלי 'להוציא לבן/בת הזוג את המיץ' בדרך. אני מכירה אנשים שכמעט מתעללים נפשית בבן/בת הזוג שלהם כאשר הם סולחים להם, הם ממש מעבירים אותם תקופת סבל וייסורים, וברור שזאת לא הדרך הנכונה. לכן אם החלטתם לסלוח, עשו זאת באופן הכי אותנטי שאפשר, מכל הלב".  


טיפים לפנויים/פנויות שמחפשם זוגיות

*לפתוח ערוצי חשיבה חדשים, 'לצאת מהקופסה', להיות גמישים, לשים בצד את 'רשימות המכולת'. הזוגות המוצלחים, לרוב, הם אלה ש'ניפצו' את רשימות המכולת. צריך לרוקן את התובנות והאמונות הישנות ולמלא במקומן חדשות.

*להיות מחפשים-אקטיביים,: ליזום,לצאת,לפעול, לא לחכות ש'משהו יקרה' מאליו.

*להביט במראה ולהיות בעלי ביקורת-עצמית, לאתר בתוך עצמכם מהו הדבר שחוסם אתכם מלבסס זוגיות: פחד ממחויבות, 'אקס מיתולוגי', כאב מן העבר. לא לפחד 'לחפור פנימה' ולהבין. לרוב, גם אם האמת כואבת, היא מרפאה. ואשר לפנות לייעוץ לאיש מקצוע. מודעות היא חלק מהשביל אל ההצלחה.

*להאמין ולחשוב חיובי, להאמין שהאהבה מחכה לכם 'מעבר לפינה', להזמין אותה לתוך החיים שלכם.

טיפים לתקופת החגים להורים

*להוריד 'לחץ'. אם אתם רוצים באמת לעזור לילדיכם שעדיין לא מצאו זוגיות-לחיים, תורידו את מפלס הלחצים והשאלות. שבו יחד בחג בכיף, בלי שתרחף באוויר השאלה של "מתי כבר"...יש הרבה אנשים שבורחים לחו"ל בחגים רק בשביל לא לשמוע את השאלה הזו בארוחת החג. גלו רגישות לעובדה שתקופת החגים לא פעם מחדדת אצל הפנויים את תחושת הלבד. לא צריך לפזר להם על זה מלח ולסמן להם את זה עם 'מרקר'.

*גלו עניין ואכפתיות, אבל היו רגישים. דעו לזהות את הקו הדק שבין מעורבות-בריאה לבין התערבות-הרסנית.

*היו פתוחים לעובדה שלפעמים גם אתם כהורים יכולים להיעזר באיש-מקצוע. לא רק הבן/הבת שעדיין לא מצאו בן-זוג לחיים צריכים הכוונה, לפעמים גם אתם. לאורך השנים נוכחתי לראות איך כשההורים מקבלים הכוונה ו'מורידים לחץ', אז הבן/הבת פתאום משתחררים ומוצאים את הפרטנר יותר בקלות, ולא מתוך תחושת לחץ וכורח".

כתבות שיעניינו אותך...