• 17 נובמבר 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

יום שישי, היום הגדול העצוב של הקבצנים

תופעה קורעת לב בעיר העתיקה: קבצנים, המגיעים בקצב של אחד לכמה דקות, מבקשים נדבה מיושבי בתי הקפה. הלב הבאר שבעי, עם זאת, תמיד חם ובמיוחד בערב שבת

כשמבקשים נדבה, הלב הבאר שבעי לא נשאר אדיש (צילום הדמיה: RALPH WARREN / CC BY 2.0)

הם באים, בקצב של אחד לכמה דקות, ליושבי בתי הקפה של העיר העתיקה בבאר שבע, ברובם כאלה בהם ניתן להנות מאספרסו טוב ב-5 או 6 שקלים. הם מבקשים נדבה, לרוב שקל בודד. הבאר שבעים לא נשארים אדישים ועוד בערב שבת, ונותנים להם כמה מטבעות. חלק מהקבצנים של באר שבע מוכרים, אחרים מצטרפים על פי הצורך. לפעמים הם לא רוצים כסף: הם מחכים שהלקוח יגמור ללגום את המשקה הקל רק בשביל לקחת את הבקבוק, עליו הם מקבלים במרכז המחזור 30 אגורות. 

''אני לא מסוגלת לבקש כסף, רק אוספת את הבקבוקים ולפעמים עובדת קצת בשטיפת רצפות'', אומרת בלה (שם בדוי), שמסתובבת כל יום בין החנויות. ''כמה מקבלים פנסיה? גרושים. אז אני אוספת בקבוקים, מרוויחה כל יום עוד 20, 30 שקל. לא מתביישת. להתבייש זה להיות רעב, אני לא גונבת. גמרת לשתות, אני לקוחת ובמקום לזבל זה הולך למחזור. לפעמים אני עוזרת, מנקה, נתונים לי עוד כמה גרושים''.

עם בני (שם בדוי, להגן על צנעת הפרט) ניסינו לדבר. הוא לא בדיוק הבין מה רוצים ממנו. הוא מסתובב בין השולחנות באחד מבתי הקפה ומבקש כסף. ''קודם כל שיהיה לסיגריות ולפעמים גם יוצא שנותנים לי סיגריות'', הוא אומר ומרים את המכנסים המרופטים שלו. הוא בגיל כזה שהיה יכול להתקבל לעבודה, אבל ספק אם אי פעם יוכל לחזור לעבוד. הוא, כמו אחרים במצבו, סובל ממצב הנקרא נכות תעסוקתית: אינו מסוגל לעבוד, כתוצאה ממחלה, בין אם פיזית או נפשית. ''אני לא מפריע, רק מבקש צדקה. שקל. מה זה שקל?'', רוב יושבי בית הקפה נותנים להם כמה שקלים, כי ''לא נותנים לבן  אדם לעבור את שבת כשהוא רעב''. 

''אני מכיר את כל הקבצנים בעיר'', אומר ספי, אחד הקבועים של בית הקפה. ''יש את חירשת, יש את הנמוכה, יש אחד שפעם עשיר ונפל לסמים, יש את זאתי משכונה ג' שעומדת לך באמצע הכביש ואלוהים כנראה אוהב אותה מאוד, כי עוד לא דרסו אותה''.

''גם האנשים החזקים ביותר יכולים ליפול בחיים'', מספר בעל עסק בעיר העתיקה שעוזר למבקשי הנדבות בסתר. ''היו אנשים שחוו משברים ואיבדו הכל. מת לנו ברחוב מנהל מוכר שנשאר בלי כלום. בשישי אנשים מוציאים 100 שקל בלי למצמץ על פיצוחים, פלאפל או סיגריות, לא תתן שקל למי שמבקש ממך?''.

''לא מפריע לי שבאים לבקש נדבה. לאף אחד מאיתנו אין חוזה עם הקדוש ברוך הוא שכל החיים נהיה צעירים ויפים ותהיה לנו פרנסה בשפע. אז אני נותן, לפעמים באים קבצנים, אחד אחרי השני, אז אכעס עליהם?''.

בעבר, היו מי שניצלו את טוב הלב של הבאר שבעים, אך גמרו במעצר

בעבר, עוד לפני הקמת חומת ההפרדה, היו מי שהתפרנסו היטב מהקבצנות, בסכום כמה אלפי שקלים ביום: לבאר שבע היה מגיע רכב מהשטחים, ממנו ירדו נשים, רעלות על פניהן, עם תינוקות על הידיים, שהיו יושבות בעיקר בכניסה לסניפי הבנקים בעיר העתיקה ומקבצות נדבות. מי יכול היה להישאר אדיש למראה מקבצת נדבות עם תינוק בידה. הבאר שבעים היו פותחים את הלב ואת הכיס בערב, אחרי ''יום עבודה'' של כמה שעות, בעל הרכב היה אוסף אותן ואת הכסף. הכל הלך נפלא, עד שהמשטרה עלתה על התרמית. 

תרמית אחרת, שנפוצה לפני חגים, מתבצעת בעיקר במרכזי קניות: מתנדבים באים עם תעודות, כביכול, של עמותות סיוע, ובתוך ניילון, פנקסי קבלות ושטרות של 20 שקלים וכמה מטבעות, כאילו להוכיח שאנשים כבר תרמו. בדיקה מהירה חשפה את התרמית: כשנשאלו מה הכתובת של העמותה ומה הפרטים המלאים, בשביל להביא אליה כביכול תרומה גדולה, הם היו נעלמים.  

עמותות כאלה לא מסתובבות בקניונים: יש להן מנגנון התרמה מוכר, עובדות מסודר, יש להן כתובת פיזית ומנהלים הנגישים לכלל הציבור. 

ויש את תרמית החירשים, שנחשפה מהר מאוד. אדם חירש כביכול, פונה ליושבי בית קפה, מראה שלט ועליו כתוב שהוא חירש, שהוא מבקש נדבה, שהוא מייצג עמותה. הדרך הכי קלה לחשוף אותם, הייתה לפלוט מאחורי הגב שלהם משהו מאוד מעליב - ואז הם מסתובבים מתוך אינסטינקט. 

הלב של הבאר שבעים תמיד פתוח. להוכחה: בקשות לסיוע המתפרסמות בקבוצות דוגמת באר שבע ביחד, הנענות תוך זמן קצר. הציבור לא נשאר אדיש כשיש מצוקה אמיתית, משהו שמאוד מייחד את תושבי באר שבע והנגב.  
 

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load