• 14 דצמבר 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

הפערים הבלתי נסבלים בתחום הבריאות בנגב בסוף עולים לנו בחיים

כשהפעילה החברתית אורנה פרץ זעקה בפני ראש הממשלה, בעת שזה ביקר בקריית שמונה, זכתה בקיתונות של ביקורת. אבל פרץ צודקת: הפערים בתחום הטיפול הרפואי עולים לנו בחיים. מה הפתרון?

(צילום הדמיה: KoalaParkLaundromat / PIXABAY)

בכנס שנערך בתחילת השנה במכון מנדל למנהיגות, בבאר שבע, תחת הכותרת ''אתגרי העירוניות במעבר יחידות צה"ל לנגב'', נותחו לעומק הסיבות בגללן אנשי יחידות צה''ל, בהן יחידת העילית 8200, לא עוברים לנגב. כבר לא סוד, שעיר הבה''דים לא הועילה כהוא זה לבאר שבע ושמעט מאוד משפחות עברו בסופו של דבר לבירת הנגב. בכנס פורטו הסיבות אחת לאחת: איכות חיים, תרבות, תעסוקה לבני או בנות הזוג, מנטליות, חינוך הילדים ובריאות. בכל הנושאים האלה יש פערים עצומים בין המרכז לבין באר שבע והנגב. פערי השכר מגיעים לכ-50 אחוזים. אבל ניחא פחות הצגות, או ילדים שלא ייצאו גאוני הדור. ציוני אמיתי לא מתחשבן עם המדינה על עוד כמה שקלים. אבל כשזה נוגע לשנות חיים, פה מתחילה הבעיה.

בבאר שבע, למשל, תוחלת החיים נמוכה מבמרכז הארץ (81 שנה מול 84 במרכז). ניכרת תחלואה חריגה בסרטן בקרב גברים (4 אחוזים מהממוצע הארצי). תמותת התינוקות גבוהה יותר בדרום (5.5 לאלף לידות, לעומת 2.1 במרכז הארץ - ע''פי נתוני הלמ''ס).  שיעורי התמותה ל-1,000 איש בבאר שבע (5.6) גבוהים מאשר בתל אביב (4.9).

על יפ נתוני משרד הבריאות (נכונים לשנת פרסומם, 2015), מספר הרופאים ל-1000 נפש נמוך בבאר שבע (3.1) לעומת המרכז (3.4). על פי תנוני משרד הבריאות, יש בדרום פחות מיטות אשפוז ל-1000 נפש (1.35) לעומת המרכז (1.71). יש מספר נמוך יותר של אחיות בדרום (3.3 ל-1000 איש) לעומת המרכז, (4.7).

כשבשבוע שעבר זעקה הפעילה החברתית אורנה פרץ, לעבר ראש הממשלה, על הפערים האלה, הוא מיהר לכנות אותה ''משעממת'' ומקורביו כינו אותה ''אשת משאל קיצוני הממומנת על ידי הקרן החדשה''. כל מילה בזעקתה של אורנה פרץ הנכונה, אבל בישראל 2018, צריך הרבה אומץ לצאת נגד השלטון. 

משפחת נ' (שמה המלא שמור במערכת) מבאר שבע, נזקקת לרופא מומחה לטפל בבנם הצעיר, הסובל מבעיה רפואית כרונית. א', אם המשפחה, מוציאה מכיסה מאות שקלים בחודש, כדי שרופא פרטי יטפל בבן. ''הרופא בקופה יש לו מעט זמן לטפל בכל חולה. הרופא הפרטי יכול לשבת איתו, להבין מה קורה, במקרה הצורך, לשנות לו תרופות. אם הייתי מחכה לתור בקופה, זה היה לוקח חודשים. אני צריכה לקבל מענה כשיש בעיה, לא עוד כמה חודשים. אבל כל דבר חשוב אתה צריך לפנות לפרטי או לנסוע למרכז. הכל במרכז. לפעמים אני צריכה רופא משפחה דחוף לאחד הילדים, אני הולכת לאחת המרפאות בתשלום, שם כבר יש לי תיק. אני משלמת 40 שקלים, אבל אני יודעת שאני אחכה במקרה הגרוע חצי שעה או ארבעים דקות, אבל רופא ייראה אותי וישלול אם קיימת בעיה יותר חמורה. ככה, אם אני הולכת למיון, אני יכולה לחכות שעות''.

לנגב בית חולים אחד, האמור לתת מענה בשיגרה ובחירום. מי שגר בבאר שבע, נמצא במרחק נסיעה קצרה. מי שגרים רחוק יותר, נמצאים בבעיה, במיוחד אם עליהם להגיע לטיפול מדי יום. חייב לקום בית חולים שני בנגב וחייב להיווצר מנגנון שימשוך לנגב רופאים, רופאים מומחים ואחיות.

הזעקה של ארונה פרץ רחוקה מלהיות משעממת. היא זעקה אמיתית, של מי שנמצאים בפריפריה הרפואית - אם זו  קריית שמונה או באר שבע. התורים הארוכים לרופאים מומחים, העומסים הלבתי נסבלים במרפאות והצורך להצפין לתל אביב בשביל רופא מומחה, פוגעים בסופו של דבר בכולם - ולא משנה לאיזה מפלגה הצביעו. 

אבל בדיוק כמו שאנשי יחידת העילית 8200 ואנשי עיר הבה''דים אינם מוכנים לעבור לבאר שבע, גם לא בעבור הפיתויים שהמדינה מציעה להם, כך גם קשה למשוך לבאר שבע רופאים, אחיות, מטפלים, רופאים מומחים. העיר אינה מצליחה להציע את השכר ואת התנאים שהם רגילים להם במרכז. תרון הבעיה לא נמצא ברמת הלוביסטים, היח''צנים או אפילו ראשי הרשויות. הפתרון נמצא בידי ממשלת ישראל. 

[removed][removed][removed][removed][removed][removed][removed][removed][removed][removed]

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load