• 16 דצמבר 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

אחרי עשרות שנים: ''בית הבייגל'ה'' בעיר העתיקה נסגר

המאפייה, שהוקמה על ידי משפחת הירשלר ברח' מורדי הגטאות, הציעה בייגל'ה רומני מעשה ידי אמן - כי מתברר שאת המתכון הסודי רק מעטים יודעים להכין. מדי בוקר ממשיכים להגיע למקום לקוחות ונעצבים לראות שסגור

בית הבייגל'ה, סגור כשבועיים (צילום: דני בלר)

עצוב מאוד הבוקר - ולמעשה, כמעט שבוע, בעיר העתיקה של באר שבע: בית הבייגל'ה ברחוב מורדי הגטאות נסגר, ללא הודעה מוקדמת וגם הבוקר באו למקום לקוחות, וחיכו שהוא ייפתח, אך גילו שהמקום בפנים ריק. ''בעל הבית היה כבר בן 75 והיה לו קשה. הוא החליט שדי לו, הוא יוצא לגמלאות'', אומר לנו בעל עסק שכן. 

המצלמה המשוטטת של גוגל מפות קלטה את המקום פתוח, לפני 3 שנים (גוגל מפות)

המאפייה, שהציעה גם עוגות ובורקסים, אבל הבייגל העגול או השמיניה, עם שומשום או עם מלח, היו הסמל שלה, הוקמה על ידי איתן הירשלר, במקור מערד, שהיה משכים קום מדי בוקר ומכין את הבצק, בעצמו, כמו את שאר המאפים במקום. מוקדם בבוקר, בתוך ארגז עץ מכוסה בכיסוי בד, חיכו הבייגל'ה שנאפו בתנור וקיבלו את הפריכות שלהם מתערובת סודית, נוזל סמיך וכהה, שבעבע בגיגית, בה טבלו עיגולי הבצק לכמה דקות, לפני שהוכנסו לתנור האבן שבער עשרות שנים.אחרי שתובלו בשומשום או מלח ופרג. בשעה 11:00 בבוקר לערך כבר נמכרו כולם - אם לעוברי אורח, בתי קפה ומסעדות. יש מי שהגיעו לשם מדי בוקר, עשרות שנים. 

מי שקיבלה את פני הלקוחות הייתה יפעת, בתו של איתן, יודעת מה כל לקוח אוהב: או מלח או שומשום. גם הבוקר, שישי, הגיעו למקום לקוחות ונעצבו לשמוע על הסגירה. ''אני בא לפה כל בוקר, מזה שנים'', אומר איש מבוגר, בן יותר מ-70. ''אין על הבייגל'ה הזה. זה עבודה של אמן. אתה יודע, רק ברומניה יודעים את הסוד של ההכנה ויש שם בית ספר שבו מלמדים את אופים את הסוד של הבצק וההכנה. מכל העולם נוסעים לשם''.

חלל החנות עומד ריק, הלקוחות ממשיכים להגיע ומתגעגעים (צילום: דני בלר)

.לפני שבועיים גמלה בלבו ההחלטה לסגור, אחרי שביקש לצאת לגמלאות. יממה בלבד לאחר מכן, המכונות הותיקות והתנור הגדול כבר הוצאו משם. 

''זה לא העסק היחידי שנסגר לאחרונה בעיר העתיקה. קשה לשרוד פה'', אומר סוחר ברחוב הסמוך, שגם בא בבוקר לקנות בייג'לה. ''חיפשתי את הבייגל'ה שלהם בבית הקפה שאני שותה והם סיפרו לי מה קרה. זה היה מקום כמו פעם. תענוג היה לבוא אליהם בבוקר. הריח המשגע, הכל נקי, הבייג'לה החמים מחכה לך בתוך הקופסא מעץ, מכוסה בבד. הייתי אוכל אותו ככה. האמת, הייתי קונה תמיד שניים: אחד על הבוקר, עם הקפה בוץ, אחד ליותר מאוחר, שהייתי פותח ומורח בחמאה''.

'' לא קל בעיר העתיקה. אתה רואה את עיקר התנועה ביום שישי, אבל אנשים הולכים בעיקר לבאסטות. הותיקים סוגרים ולבאר שבעים אין כסף ועסק היום משלם שכירות גבוהה ויש המון מסים. שיפצו מאוד יפה, שמו פרגולות, אבל לתושבים אין כסף. גם בקניונים לא קל. אבל הבייגל'ה, זה כואב. אני אומר לך, כשמעתי ירדו לי דמעות. לפחות 25 שנה אני אוכל אצלו בבוקר, לפחות הייתי נפרד מהאופה ומהבת, נותן להם חיבוק, אתה יודע, אתה פוגש אותם כל יום, ככה למחוק הסטוריה של עיר, לזרוק את התנורים. כואב הלב. לא מתרגל לרעיון של לעבור שם ולא לראות אותם''. 

הלקוחות מקווים כי הסמל הבאר שבעי הזה ישוב להתקיים, אולי במיקום אחר, אם כי הגעגועים לבייגל'ה הטעים גדולים, כמו גם לבעלי המקום. מדובר לא רק במאפה, אלא במשהו שהיה באמת מעשה ידי אמן, עם ניסיון של עשרות שנים. 
​​​​​

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load