• 25 יוני 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

חודש הגאווה 2018: בב''ש ובנגב הדרך של הקהילה הלהט''בית עוד ארוכה

תל אביב חגגה היום את מצעד הגאווה עם מצעד ואירועים שונים. עשרות אלפי תיירים להט''בים הגיעו לחגוג בעיר הלבנה שלבשה צבעי קשת. בבאר שבע, זה כבר סיפור אחר, אבל המצב טוב מלפני עשור

רק לפני שנה, 19 שנה אחרי תל אביב, ב''ש צעדה גאווה (צילום: דני בלר)

היום, שישי, נערך מצעד הגאווה ה-20 של תל אביב. המצעד פותח את חודש אירועי הגאווה ברחבי הארץ. 2018 יש מקומות בהם ייערכו לראשונה אירועים או מצעדים, כמו קיבוץ קטורה בערבה או מכללת אריאל בשומרון. עם זאת, מרבית האירועים ייערכו במרכז הארץ, תל אביב וסביבותיה וגם בעיר חיפה.

עשרות אלפי צועדים במצעד הגאווה בתל אביב. גם באר שבעים. פוטנציאל תיירותי אדיר. בבאר שבע הכל קטן יותר וסולידי יותר

​​​​​​​

בבאר שבע ייערכו רק שני אירועים פומביים: המצעד, שיתקיים ב-28 ביוני ואירוע באוניברסיטת בן גוריון, לסטודנטים. מסיבות קטנות יותר ייערכו בפאב ביאליק 21, בשכונה ב'. בעוד שבתל אביב חנויות, בתי קפה, בתי מלון ומסעדות מתקשטים בדגלי הגאווה ונהנים מעשרות אלפי תיירים להט''ביים, מחוץ לתל אביב וחיפה, התמונה אחרת לגמרי.

מפת אירעי ומצעדי הגאווה בישראל, 2018 (מתוך אתר האגודה)

ביקורת נגד המצעד התל אביבי: הוא מציג מצג שווא של המציאות

כנגד המצעד התל אביבי יש ביקורת רבה. המצעד עושה לישראל ''פינקוואשינג'': מציגה כלפי העולם מצג שווא של מצב הקהילה הלהט''בית. המצעד התל אביבי הרבה יותר מוחצן, הרבה יותר נועז והרבה יותר שמח ממצעדים אחרים בארץ. הוא דומה למצעדים שנערכים בבירות אירופה ובארצות הברית. באר שבעים רבים נוסעים למצעד התל אביבי כי הוא פשוט מסיבה גדולה. גם סטרייטים מבאר שבע נוסעים לבלות, במיוחד כאלה שבבאר שבע לא יעזו לספר על כך. בבאר שבע עדיין יש מי שמעירים למי שיש לו חבר מהקהילה הלהט''בית ושואלים אותו אם גם הוא ''כזה''.


השנה המצעדים ברחבי הארץ יהיו בסימן ותיקי הקהילה. מעבר למצעד הססגוני בתל אביב וכל המסחרה סביבו, יש מציאות לא קלה: הנער או הנערה שחוששים לצאת מהארון בפריפריה או סובלים מפגיעות על רקע היותם להט''בים. הקשיים להתקבל לעבודה או להתקדם בעבודה בפריפריה אם אתה לנט''ב מחוץ לארון או הורה ללהט''ב. לעיתים לא רחוקות – מצוקה נפשית נוראית, בדידות, תחושה של חוסר שייכות ופחד מהסביבה האלימה. ויש את הרשתות החברתיות, שם אנשים אל מתביישים לטפטף רעל מהמקלדת, בלי לחשוב הרבה.

חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה אוהבים להיראות במצעדים, אבל שוכחים שישראל עדיין אינה מעניקה שוויון זכויות לקהילה הלהט''בית: אין אפשרות להינשא, לאמץ ילדים, נושא הזוגיות אינו מוסדר בחוק עם כל המשתמע מכך ואלה הבעיות הקטנות.

מחוץ לתל אביב, החיים הלהט''ביים נראים אחרת לגמרי

מחוץ לתל אביב היציאה מהארון הרבה יותר קשה לכל בני הקשת הלהט''בית. יש ראש עירייה להט''בי אחד במרכז הארץ, וגם זה כי היו חילופי שלטון וזה נפל בחלקו. יש מעט מאוד חברי מועצת עיר להט''בים ובעיקר במרכז. עדיין, צריך להיות עשיר כדי לחיות בזוגיות ועוד יותר עשיר בשביל לאמץ ילד. וגם אחרי שזוג להט''בי צלח את כל המשוכות האלה, עדיין הוא צריך למצוא סביבה בה יוכל לחיות כשווה בין שווים: שהילד יוכל ללכת לבית ספר מבלי לספוג עלבונות ושהמחנכת לא תזדעזע ביום הורים ושהחברים לעבודה ובעיקר הבוסים, לא ירקו על הרצפה כשייראו אותם. לא שבמרכז הארץ אין להט''בופוביה: רק לאחרונה הוצבה דרישה מצועדי מצעד הגאווה הראשון בכפר סבא לצעוד מאחורי וילון בגובה 2 מטרים, דרישה מגוכחת שהורדה בסופו של דבר מסדר היום.

הכנסת הנוכחית, בה מכהנים שני חברי כנסת להט''בים, ממשיכה באפליה. חבר כנסת להט''בי אחד אפילו באר שבעי במקור, אבל קולו נשמע בעיקר בענייני ביטחון ומדינה, ולא בענייני הקהילה.


באר שבע עוברת לאט מהארון אל הסלון

המצעד הראשון בתל אביב נערך לפני 20 שנה. היו צריכות לחלוף 12 שנה נוספות, על מנת שהקהליה הלה''טבית בב''ש תוכל לעשות אירוע, במתחם סגור, בשעה הכי חמה ביום ותחת אבטחה משטרתית כבדה.זה קרה ב-2010 ונחשב אז, כפריצת דרך גדולה. עד אז ביקשו מהקהילה להסתתר והאירוע הייתה אולי הנראות הציבורית הראשונה. בעיר קמה מהומה על עצם הראיון לערוך אירוע להט''בי. היו מי שאיימו ''להבעיר את העיר'' אם הומואים, לסביות, בי, טראנס, קווירים יעזו להראות את עצמם בפומבי. כמה אירועים כאלה נערכו בסופו של דבר, ברחבת מרכז הצעירים וגם באר שבעים, סטרייטים, התחילו להגיע אליהם ולהיווכח שמדובר בהפגנה למען שיוויון זכויות. אחרי הכל, הייתה בהם מוסיקה מעולה, אווירה עליזה והרבה צחוקים באדיבות מלכות הדראג. אבל עדיין באר שבע אינה תל אביב.

אירועי חודש הגאווה בבאר שבע (צילום: פייסבוק הבית הגאה)

אחרי שלפני שנתיים הוא בוטל, בשנה שעברה, 19 שנה אחרי תל אביב, נערך מצעד הגאווה הראשון של באר שבע, שדמה יותר לתהלוכת ה-1 במאי, מאשר לחגיגה בתל אביב. בסדר מופתי, קהל אלפים צעד לאורך שד' רגר, ללא אירועים מיוחדים. בבאר שבע גם החל לפעול הבית הגאה, בעיר העתיקה, אשר החליף את משרדי ההאגודה ישנים ששכנו ברח' הרצל פינת הפלמ''ח.

באר שבע לא מנצלת את הפוטנציאל של הקהילה

בבאר שבע אין מה שנקרא ''כלכלה להט''בית'': בעיר לא מנצלים את הפוטנציאל הכלכלי שטמון בקהילה וכתוצאה מכך, רבים מעדיפים לנסוע פעם בשבוע לתל אביב, לנשום אוויר (גם אם זה אוויר מזוהם בפיח), להרגיש שייכים לחזור הביתה למציאות הלא תמיד קלה. 20 שנה אחרי תל אביב, מקומות הבילוי של הקהילה בבאר שבע מצומצמים מאוד. ביאליק 21, בשכונה ב'. פעילויות בבית הגאה ובאוניברסיטה.

באוניברסיטה אווירה נוחה יותר לקהילה, מאשר ''בחוץ''. אמירה זו תקומם לא מעטים, אבל ככה זה. העבודה שבאוניברסיטה המקומית לומדים סטודנטים רבים ממרכז הארץ והיות הקהילה הסטודנטיאלית סגורה בתוך עצמה, יוצרת אווירה אחרת.

מפלגות באות לאירועי הגאווה, אבל ברגע האמת, בכנסת, שוכחות להעניק לקהילה שוויון זכויות (צילומים: דני בלר)

יש להט''בים שחושבים שהחיים בב''ש הם דבש, אחרים לא

תחושתו של הלהט''ב תלוי בשכונה בה הוא גר ובמקום העבודה. יש מקומות ומקצועות שנורא נוחים והאווירה נורא טובה ויש מקרים, שזה לא נגמר טוב. בבאר שבע אמנם אין הומופוביה מושרשת, אבל גם אין להט''ביות מוחצנת. הגישה היא ''שמור את זה לעצמך'': אל תביא את בן זוגך לאירועים של החברה, אל תספרי שהאישה שאיתך היא האימא של התינוק. גם קביעה זו תקומם אחדים, אבל זה קיים. בבאר שבע ללהט''ב יהיה קשה יותר להתקבל לעבודה ולטפס בסולם הדרגות אם הוא להט''ב מוצהר. יכול להיות שהוא לא יפוטר מעבדתו, כפי שזה קרה בעבר, אבל גם לא יקודם. באר שבע עיר שמרנית, שמציבה במקומות מפתח אנשים נורמטיביים לשיטתה. כך, הפסידה העיר רבים וטובים – וממשיכה להפסיד.

בכל זאת, המצב היום טוב יותר מאשר לפני עשור

עם זאת, המצב טוב יותר מאשר לפני חמש ועשר שנים וטוב לאין שיעור מאשר לפני 20 שנה. לא מעט, בזכות עבודתם, בהתנדבות מלאה, של מי שהובילו את הקהילה לאורך השנים. הם הפילו חומה אחר חומה, כולל את החומה הקשה ביותר: עיריית באר שבע. עיריית באר שבע היום שותפה מלאה לבית הגאה, לאירועי הקהילה, הקהילה חשובה לה. ראש עיריית באר שבע מקיים שיח עם הקהילה וכבר מזה כמה שנים, גם נושא דברי ברכה באירועים ובמצעד עצמו. בבאר שבע זה צעד פוליטי אמיץ, שקדומיו בתפקיד לא העיזו לעשות, צעד ששידר מסר שבאר שבע היא גם ביתם של בני הקהילה והם אזרחים שווים.

מועצת העיר, זה כבר סיפור אחר, אבל גם שם כבר לא מכנים את הלהט''בים ''חולי רוח שצריכים טיפול'' וגם לא רצים אחריהם עם מצלמות וידאו. באירוע הגאווה הראשון, ב-2010, היה מחזה מביך, כשחבר מועצה אחד עמד בניסה למרכז הצעירים וצילם את באי האירוע במטרה ''לתעד בדיוק מי בא, ושזה יהיה שמור אצלי''.

מצעד הגאווה הראשון בב''ש, לפני שנה (צילום: דני בלר)​​​​​​​

חבר מועצה אחר, שכבר לא מכהן, קרא לשוטר ואמר לו ש''ברחו להם כמה החוצה''. הוא כינה את חברי הקהילה חולים וסוטים. היום זה כבר קורה פחוץ. היום הקהילה צועדת על שדרות רגר ועורכת מסיבה ענקית ברחבת העירייה.

הדרך ארוכה אל השוויון המלא בב''ש

בשנות השבעים המעטים שחיו מחוץ לארון בבאר שבע היו מתכנסים בבתים פרטיים, בעיקר כדי לדבר על המצוקה האיומה בה היו שרויים. רק בשנות השמונים העיתונות המקומית העזה לגעת בנושא ותמיד ביחס רכילותי, מתנשא ומגחיך. לקח לפחות עוד שני עשורים, עד שהיו בבאר שבע דמויות בולטות שהעזו לצאת אל מחוץ לארון.

גם היום קשה. יכול להיות יום נפלא ואז משפט אחד, בבית קפה או בתור לפלאפל, יכולים להזכיר שיש עוד הרבה עבודה לעשות, כמו למשל להריץ חבר מועצה להט''בי שייצג את הקהילה במועצת העירייה. המשטרה מגלה היום אפס סובלנות להסתה ברשתות. יש הבדל בין שיח, לבין הסתה. ויכוח לגיטימי, קריאה לפגוע והעלבה לגופו ונטייתו של אדם, לא.

באר שבע 2018 היא לא עיר קטנה. היא עיר גדולה וביתן של קהילות רבות ושונות זו מזו. יש בה גיוון אנושי וזה הופך אותה כיום לעיר תוססת. יש לה תנאים כלכליים לא קלים, אבל ניכר בה שנעשה כל מה שרק אפשר. הקהילה הלט''בי היא חלק מהמרקם הזה, כמו שהיא חלק מהמרקם האנושי של כל עיר גדולה אחרת.

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load