• 24 אוקטובר 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

לא לטמון את הראש בחול: 7 בעיות בבאר שבע שאסור להתעלם מהן

קחו את הזמן לקרוא את הכתבה הזו: שבע בעיות מרכזיות בבאר שבע שיש לתת עליהן את הדעת, אם לא רוצים לאבד את הנגב: מביטחון אישי ירוד ובעיות תעסוקה ועד איכות חיים. חייבים להתעורר ולדרוש תשובות

משבר הנדל''ן מחלחל לבאר שבע. צריך דיור בר השגה (צילום: דני בלר)

1. מוכרי הדירות מתחילים להתפשר על המחיר:  
עד לפני מעט יותר משנה, באר שבע הייתה גן עדן למשקיעי נדל''ן, אך  מי שנכנס למשחק לפני 5 שנים ויותר, דפק פה קופה יפה. לפני 5 שנים מחירי הנדל''ן בבאר שבע, בשכונות הישנות, במיוחד אלה המקיפות את האוניברסיטה, היו בשפל. ניתן היה לקנות דירה במחירים של פחות מחצי מיליון שקלים ולקבל עליהן תשואה חלומית: 2,500 וגם 3,000 שקלים לחודש לדירות שלפני כן לא היה להן ביקוש.   

בבאר שבע התבלבלו, או סונוורו, משיטפון משקיעי הנדל''ן וחשבו שכולם באים לבאר שבע כי היא מותגה כבירת ההזדמנויות. אפילו נעשה אירוע בדצמבר 2015, במסגרתו יצאה רכבת מיוחדת מתל אביב ועליה משקיעי נדל''ן, שהתקבלו בבירת הנגב בנגנים, צלמי פפראצי ובלונים.  

תזכורת מעט מביכה: רכבת הנדלניסטים לבאר שבע, עם צלם פפראצי ותזמורת. היום מנסים להפטר מהנדל''ן הזה בכל מחיר כמעט

צר לנו להשבית את השמחה, אבל האנשים הנחמדים האלה באו לעשות פה סיבוב על הנדל''ן המקומי. התוצאה המיידית הייתה עליה במחירים, ממנה סבלו כל מי שמחרכז חייו באר שבע ולרוב, משתכר בשכר הממוצע בבאר שבע. עיקר הנפגעים, היו אותו רוב דומם, שאינו מגיע אפילו לשכר המינימום.

תוכנית מחיר למשתכן, כך נראה, תקעה סיכה בבועת הנדל''ן הבאר שבעית. כבר לפני מספר חודשים סיפרו בכעס לא מעט מחפשי דירות, שהתנאים שהעמידו בפניהם בעלי הנכסים, היו בלתי אפשריים. בעלי הנכסים חיפשו ''שוכרים איכותיים'': לא חד הוריות, לא בודדים מבוגרים, לא משפחות המקבלות קצבה והיו גם מקרים שעניינים כמו דת, לאום או נטייה מינית היו החסם. בשיחה עם ברנז'ה NEWS, סיפר זוג מחוסר דיור שחיפש דירות בשכונה ד' וסורב בלא מעט מקרים.  

על פי מחקר שפורסם לאחרונה ונערך על ידי מכון אלרוב, אשר מתבסס על נתוני לוח ''יד2'' ורשות המסים, מעלה מוכרי הדירות  באמצעות הלוח מכרו אותן ברבעון האחרון של 2017 במחיר נמוך ב–108.5 אלף שקל בממוצע (6.7%) לעומת המחיר שנקבו לראשונה. זו עלייה של עשרות אחוזים בסכום הפשרה שאותה צריכים בעלי הדירות לקבל בדרך למכירה.

על פי המחקר,  האזור  שנמצא כי בו  שיעור הפשרה הגבוה  ביותר היה  באר שבע (7.6%). מדובר בוויתור על סכום ממוצע של 100,000 שקלים או יותר. לתוכנית מחיר למשתכן השפעה על המחירים בעיר, אבל בהגרלה שנערכה לאחרונה, רבים מן הזוכים בבאר שבע ויתרו על זכייתם:  רק 109 איש רכשו דירות בשכונת הסיגליות, מתוך 488 זוכים בתוכנית מחיר למשתכן, בפרויקט אשר בתחילתו זכה להתעניינות גדולה מאוד, עם למעלה מ-1,800 נרשמים.

הדיור בבאר שבע יקר והשכר נמוך. רבים מעדיפים לעבור לאופקים או נתיבות, הנהנות מהטבות מס. זוג צעיר באר שבעי נורמלי לא יצליח לגייס מיליון וחצי שקלים, מבלי לשקוע בחובות כבדים. בעלי הדירות מבינים עכשיו לאן נקלעו ומנסים למכור בכל מחיר. 100,000 שקלים זה סכום לא קטן לוותר עליו והוא מעיד על לחץ לא קטן.  

2. עיר הקניונים? הצרכנים עוברים לקנות באינטרנט:
סוד גלוי בתחום הטקסטיל, הוא שהפריטים שנמכרים בישראל במאות שקלים, עולים למעשה בארץ מוצאם דולרים בודדים. עד לפני שנתיים, בבאר שבע התלהבו ממותגים ושמות מפוצצים. הגדילה לעשות חנות אחת, שהייתה מוכרת  ג'ינסים ב-1,000 ו-2,000 שקלים (אם כי למעשה, בהנחות של 80 ו-90 אחוזים) והקסם  השיווקי עבד על הבאר שבעים, שרצו להיראות בבגדי מותג.  

הקסם התפוגג כשהבאר שבעים התחילו להיכנס לגוגל ולאתרים דוגמת אמאזון ולגלות שמכנסיים שעולים כאן 300 שקלים, נמכרים באתר ב-22 דולרים בלבד.  

קניון - ופקק. בשדרות טוביהו מדי בוקר וערב יש פקק ענק, שרק יחריף (צילום: דני בלר)

''כבר חודשיים לא חידשנו מלאים ואני לא יודעת מתי נחדש'', אומרת מוכרת בחנות של רשת גדולה, באחד הקניונים. יש סחורה על המדפים, אבל בעיקר מידות קטנות ובמבחר קטן. ''הרשת לא יודעת מתי יתחדש המלאי, אבל אין לך מה לבוא לפה מדי שבוע''. בחנות אחרת, באותה קומה, השייכת לרשת גדולה, רוב הפריטים הם במידות קטנות מדי ואלה שקיימים במידה גדולה, של אדם נורמלי בגילאי העשרה ומעלה - או שהם יקרים או שפשוט לא יפים. ''זה מה שיש. אין מידות, לא מביאים. הגיע קצת ואנשים לקחו''. גם חנות קרובה, בבעלות אותה רשת, סובלת מאותה בעיה: ''אין מידות. מה שנשאר זה מה שיש''.  

בשוק העירוני, לעומת זאת, אפשר למצוא פריטים דומים במחיר נמוך משמעותית. ''אני קונה קונטיינר מסין, מוכר בזול ומעיף את הסחורה מהר. אצלי פשוט אין תווית של מותג. תבוא, תמדוד, תיקח ואם יש לך זמן, תאכל פלאפל אצל השכנים. אצלי יש לך מכנס ב-35 שקל והכי יקר, אולי ב-80 או 100. כל המידות".

הבאר שבעים כבר לא מוכנים לשלם מחירים גבוהים. הקניונים הרבים בעיר יצטרכו להמציא עצמם מחדש, אולי כמקומות לא רק של קניות, אלא כאתרים של תרבות ובילוי: סינמטקים, אולמות משחקים, בתי קפה וחנויות במחיר עממי. ענקית הקמעונאות אמאזון אמורה להיכנס לישראל והציע מחירים נמוכים בהרבה מאלה שאנחנו משלמים כיום. כלכלת באר שבע מבוססת בעיקר על מסחר - וצפויה להיפגע בצורה קשה.

3. סייבר? אנשי 8200 לא רוצים להגיע:

שר הביטחון והרמטכ"ל הכריעו היום, ה-23 באפריל כי קרית המודיעין של צה"ל תוקם במיקומה המתוכנן ב'צומת שוקת' שבנגב והמכרז להקמתה ייצא לדרך. מדובר בהליך שלא יתרחש מהיום למחר ויש לו הסתייגויות. התוכנית בעצם מבטלת את הכוונה להקים את קריית המודיעין בבאר שבע. 

אלא שמימוש המכרז הוא על תנאי: במכתב לראש הממשלה מזהירים שר הביטחון ליברמן והרמטכ"ל איזנקוט שבהעדר פתרון תחבורתי של רכבת ישירה ומעטפת לשימור משרתי הקבע שיעברו לדרום, קיימת סכנה להצלחת הפרויקט.

ברור לכולם, בצבא ומחוצה לו, שאנשי 8200 לא רוצים לעבור, לא לנגב ולא לבאר שבע. כל ניסיון לכפות עליהם מעבר יגרום להם לפנות לשוק האזרחי, המחכה להם בידיים פתוחות. בכנס שנערך במכון מנדל לאחרונה נמנו הסיבות בגינן העילית הטכנולוגית של צה''ל לא רוצה באר שבע: איכות חיים, חברה, אפשרויות קידום, תרבות.

באר שבע אמנם עיר גדולה, אבל היא לא קוסמופוליטית ופתוחה כמו תל אביב. מי כמו אנשי המודיעין מסוגלים לדלות מידע מהרשתות החברתיות ולקלוט את הלכי המחשבה של בירת הנגב.  

אנשי 8200 הם בעילית שבעילית, אין להם תחליף, הם נבחרים בפינצטה ומה לעשות, יש להם דרישות מהמקום בו הם חיים. נכון להיום, באר שבע נמצאת במקום לא טוב בתחום שירותי הרפואה. נסו לקבל תור לרופא מומחה שלא במסגרת הרפואה הפרטית.

היום מתברר, עד כמה שגוי היה לראות במעבר צה''ל לנגב את המנוף לפיתוחו של האיזור. עיר הבה''דים היא משק סגור. החיילים שלה לא יוצאים באלפיהם לאפטרים בבאר שבע לאכול פלאפל ושווארמה או לקנות בקניונים. הם רואים את התחנה המרכזית פעמיים בשבוע, בלחץ של זמן, כשמה שהם נחפשים אליו הוא בעיקר חאפרים שמנסים למכור להם נסיעה לבסיס.

התקווה שאכזבה. עיר הבה''דים (צילום: דני בלר)

אחד הפתרונות שהוצעו בכנס במכון מנדל, על מנת למשוך לבאר שבע את אנשי 8200 היה לשדך את אנשי יחידת העילית הטכנולוגית לאוניברסיטת בן גוריון, כך שיחיו באקו-סיסטם סטודנטיאלי, שמתאים להם יותר מבחינת מנטלית. במילים פחות מכובסות, מדובר על יצירת גטו אליטיסטי, שתושבי באר שבע לא יהיו חלק ממנו. 

באר שבע מתנהלת היום כאוסף מובלעות ואין בה ניידות חברתית. יש מובלעות חברתיות מתועדפות ומכעיס לגלות עד כמה.

מרכז גילת, לב שכונה ד'. לא הכל מגדלי יוקרה ומותגי אופנה. יש גם בני אדם (צילום: דני בלר)

4. שנת בחירות? 

למרות מצבה הלא קל של באר שבע, בעירייה לא עושים ''כלכלת בחירות'', אפילו לא חודשים ספורים לפני הבחירות לרשויות המקומיות וטוב שכך. בנושא הזה מצהיר דנילוביץ' פעם אחר פעם, שמה שמנחה אותו בניהול העיר אינו כמות הלייקים, אלא טובת העיר וגם מבקש מכל העוסקים בעשייה לא לראות את בחירתם מחדש כמובנת מאליה, אלא להוכיח את עצמם ולהשקיע את הנשמה בשירות הציבורי. 

האמת, לא מרגישים בחירות בבאר שבע.  אין אווירת בחירות. גם אין כמעט פוליטיקה עירונית: ראש העירייה נהנה מפופולריות חסרת תקדים ויש לו רוב מוחץ במועצת העיר. גם אם כל שאר הסיעות האחרות יעברו לאופוזיציה, הוא עדיין יכול להעביר כל החלטה ברוב תקין. מצד אחד, זו משילות בריאה. דנילוביץ' לא סחיט, לא לחיץ וזה יתרון עצום. הבעיה היא, שהשיח האזרחי לא קיים כמעט. לפעמים למשילות אבסולוטית  יכולות להיות מגרעות.

חודשים ספורים, רק שני מומעדים הודיעו על כוונתם לרוץ לראשות עיריית באר שבע: משה ינאי, מסיעת אור במועצה ופימה פיינבלום, שבא מהתחום היזמי. בניגוד למערכות בחירות קודמות, המפלגות הגדולות לא מגלות עניין מיוחד בבאר שבע. דפוס ההצבעה בעיר קבוע וידוע: ימין ומפלגות דתיות, הצבעה מגזרית לישראל ביתנו ותמיכה בש''ס והבית היהודי. השמאל כמעט ונעלם בבאר שבע, בין היתר, בשל היעדר עבודת שטח. לא המחנ''צ, לא מרצ, ומעט מאוד נוכחות של המשותפת, שיש לה אחיזה חזקה בקרב הציבור הבדואי. כשיו''ר המחנ''צ ביקר בבאר שבע, ראו בכנס שערך בעיקר שיערות שיבה ומעט מאוד באר שבעים. 

פעם היו בבאר שבע סניפים פעילים וגדולים של העבודה ורצ (מרצ בשנות השבעים). מרצ אפילו הצליחה להכניס חבר מועצה אחד, שמעון דה וינטר ז''ל, איש נווה נוי, שעשה עבודה נהדרת גם בתחום החברתי וגם בנושא איכות הסביבה. אבל מאז, המשאל נעלם מהעיר.

מועצת העיר באר שבע. אופוזיציה? רק 2 אנשים (צילום: דני בלר)


​​​​​​​5. המחסום הפסיכולוגי להכיר בבעיות:
הסימנים כאן, אבל מסרבים להכיר בהם. ממצב העסקים (באר שבע מובילה באחוז העסקים בסכנת סגירה, על פי בדיקת פירמת דאן & ברדסטריט), דרך ההאטה בנדל''ן ועד למצב החנויות בקניונים, בשל המעבר לרכישות באינטרנט. באר שבע היא עיר של קניונים וחנויות. עיקר כלכלתה מסחר ותיווך נדל''ן. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שוק הנדל''ן מתקרר. מספיק להסתובב בבאר שבע ולראות כמה משרדי תיווך קטנים נסגרו. בבאר שבע בונים הרבה, אבל צפוף ויקר. לזכאי הדיור הציבורי אין ממש פתרון וגם לא יכולת לקנות דירה בלמעלה ממיליון שקלים. המגדלים אמנם יפים, אבל חסרים פה צל, ירוק וגם בריכות שחיה עממיות.

בבאר שבע מתחילה להיווצר בעיה: מרגישים את זה בביטחון האישי, בדיווחים ההולכים והמתגברים על מעשי אלימות וחוסר ביטחון בכבישים, בגניבות מכלי רכב ואירועי אלימות. נכבדי הבדואים לא מצליחים להשתלט על הפורעים. אותו קומץ אלים פוגע ברוב הגדול, שעובד, לומד, מתפרנס ומפרסם בבאר שבע. תחושת חוסר הביטחון היא איום שצריך לתת לו מענה, בשלב הראשון - לפחות הצהרתי. 

נייר עמדה שפורסם לא מכבר, על ידי מחלקת המחקר במשרד ראש הממשלה, מראה בבירור כי בשני העשורים הקרובים, גם על פי הערכות שמרניות, הנגב הולך לקראת שינוי דמוגרפי. זה לא שינוי לטובה או שינוי לרעה. זה שינוי. הציבור החילוני יתכנס בגוש דן וחיפה. בבאר שבע יהיו הרבה משפחות צעירות מהמגזר החרדי (אגב, קהל צרכני חשוב ומאוד נאמן) לצד גידול באוכלוסיה הבדואית, שאף היא משתנה: רוצים ללמוד, להתקדם, להתמקצע ובעיקר, לחיות טוב. המגזר הבדואי מהווה, על פי הערכות שונות, אחד מקהלי הלקוחות הגדולים והחשובים של העסקים בבאר שבע.  הממשלה צריכה להשקיע בעדיפות ראשונה בבדואים בנגב, פעם אחת ולתמיד לבטל את הפערים הבלתי נסבלים. באותה נשימה, צריך לתת מענה למעמד הבינוני נמוך בבאר שבע. בלי לפתור את הבעיות האלה, אין פתרון למצבו של הנגב.

אבל בבאר שבע, לא אוהבים לשמוע ביקורת. היא נתפת כחוסר פטריוטיות. כל ניסיון להצביע על הליקויים, נתפס כחותר תחת השלטון. 

חוסר הביטחון בכבישים ובעיר. רעולי פנים יורים בצומת אוהלים, דקה מבאר שבע (צילום: חדשות בזמן)

6. חיזוקה של העיר לא יבוא לה מאנשים שיעשו לה טובה ויעברו להתגורר בה

בבאר שבע חיים כיום כ-220,000 איש. באר שבע זאת עיר גדולה בכל המובנים. לפני שרצים להביא ''איכותיים'' מהמרכז, צריך לדאוג לאנשים כאן. הבאר שבעים לא פחות איכותיים, לא פחות טובים, לא פחות ראויים, מאיש 8200 או סטודנט תל אביבי שמגיע בראשון ברכבת, נכנס לאוניברסיטה בגשר הישר מתחנת הרכבת ובורח בחמישי חזרה בתל אביב.


7. אנחנו כבר ב-2018.  
בבאר שבע עדיין ממשיכים להילחם על דברים שצריכים להיות מובנים מאליהם: שירותי בריאות ראויים, תעסוקה, תרבות, תחבורה ציבורית ראויה ועכשיו גם ביטחון אישי. הזמן דוחק והבאר שבעים מתחילים להיות שבעים מהבטחות.

מה שלא מקבלים בבאר שבע, הולכים לקבל בערים אחרות. יש הגירה מהעיר. יש מי שעוברים ליישובים כמו אופקים ונתיבות על מנת להנות מהטבות מס. יש גם מי שנוסעים כל בוקר לעבוד בתל אביב. העיר חייבת לחשוב איך היא הופכת אטרקטיבית ונותנת תחושה של עיר גדולה.

צריך לזכור, מה שלא יכולים לקנות בבאר שבע, מזמינים היום ברשת. אבל כל הזמנה ברשת היא פגיעה מקום עבודה בעיר שכלכלתה קניונים, מסחר ושירותים. המפולת אמנם לא תתרחש ביום אחד, אבל יכולה להתרחש מוקדם משציפו לה וללא התרעה. באר שבע צריכה להבין שהעולם משתנה. 

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load