• 19 נובמבר 2017

אחות? רובוט!: באוניברסיטת ב''ש עובדים על פיתוח מהפכני

בעתיד הלא רחוק, ייעשה שימוש נרחב ברובוטים בתהליכי שיקום וסיעוד של חולים, בין היתר בפיזיותרפיה

דר' לוי צדק - עם רובוט (צילום: דני מכליס)

חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב מדווחים על העדפות באינטראקציות בין רובוט לבן-אדם, ומציעים להתאים אישית את התנהגות הרובוט לכל משתמש.

במחקר חדש שהתפרסם בכתב העת Restorative Neurology and Neuroscience, החוקרים בחנו את העדפות המשתמשים בעת שביצעו עם הרובוט משימת תזוזה משותפת, כצעד ראשון לקראת פיתוח פרוטוקול תנועה אינטראקטיבי, אשר ישמש כחלק מתהליך שיקום.

ד"ר שלי לוי-צדק, העומדת בראש המעבדה לחקר הקוגניציה, הזיקנה והשיקום במחלקה לפיזיותרפיה בפקולטה למדעי הבריאות, וחברה במרכז זלוטובסקי לחקר העצב באוניברסיטה, התמקדה במחקרה בשימוש ברובוטים לצורך שיקומם של חולים, הזקוקים לאימון בבית בשל מחסור בשעות טיפול עם פיזיותרפיסטים. מאחר שמרבית החולים אינם מתאמנים בצורה מספקת דיה (או בכלל) בבית, היא מעצבת אינטראקציות עם רובוטים שישמשו כבני לוויה ושותפים בתרגול, על מנת לעודד את החולים להתאמן, לעקוב אחר התקדמותם, ולתת משוב הן למטופל והן לפיזיותרפיסטית.

"בעתיד, ייתכן שבני האדם יסתמכו על סיוע רובוטי עבור מטלות יום-יומיות באופן גובר, ומחקרנו מראה כי סוג התנועות שהרובוט עושה בעת האינטראקציה עם בני אדם, משפיע על רמת שביעות הרצון של  האדם מהאינטראקציה". לדבריה של ד"ר לוי-צדק, "בני אדם מרגישים שאם הרובוטים לא זזים בדומה אליהם זה מבלבל, והם ישתמשו בהם בתדירות נמוכה יותר".

במחקר, 22 משתתפים בשנות ה-20 לחייהם שיחקו "משחק מראה" – משחק הנפוץ בתיאטרון אילתורי. בדרך כלל במשחק משתתפים שני אנשים, האחד מוביל עם תנועת היד שלו, והשני עוקב אחריו עם ידו שלו. לאחר מכן, הם מתחלפים בתפקידים. במחקר של ד"ר לוי-צדק, אחד המשתתפים היה זרוע רובוטית. כמו במשחק המראה המקורי, המשתתף והרובוט שיחקו כל אחד בתורו ועקבו אחר דפוס התנועות של השותף. כאשר הזרוע הרובוטית הובילה, היא ביצעה תנועות שהיו חדות, בדומה לכידרור כדור, או חלקות, כמו סימון עיגול באויר.

המחקר הניב שלוש מסקנות עיקריות: ראשית, אנשים נוטים לחקות תנועות רובוטיות.  "זהו היבט שחשוב במיוחד לקחת בחשבון, לדוגמה, כשמעצבים רובוט בתפקיד של אח בית חולים, שאמור לסייע למנתחת בחדר הניתוח," אומרת ד"ר לוי-צדק "לא נרצה רובוט בתפקיד אח שיעשה תנועות "רובוטיות" חדות, שישפיעו על הדרך שבה המנתחת מזיזה את ידיה במהלך הניתוח".

שנית, לא היתה העדפה ברורה מצד המשתתפים האם להוביל את הרובוט, או לעקוב אחריו. חצי מהקבוצה העדיפו להוביל את התנועות המשותפות של הרובוט והאדם, בעוד שהחצי השני העדיפו לעקוב אחריהן.
 
ד"ר לוי-צדק: "ממצא זה מדגיש את החשיבות שבפיתוח אינטראקציות של רובוט- אדם המותאמות אישית. כפי שתחום הרפואה מתקדם לעבר רפואה מותאמת אישית לכל חולה, כך בתחום הרובוטיקה צריך להתאים דפוס אינטראקציות שונה עבור כל משתמש".

לבסוף, משתתפי המחקר העדיפו תנועות חלקות ומוכרות, שמזכירות תנועה אנושית, על פני תנועות חדות ("רובוטיות") או תנועות שאינן מוכרות, שנעשו כשהרובוט הוביל את האינטראקציה.

"לכן חשוב להבין מה מעורר מוטיבציה בקרב המשתתפים להמשיך, כאשר מעצבים רובוטים עתידיים, אשר יתרועעו עם בני האדם על בסיס יום-יומי", אומרת ד"ר לוי-צדק.

תוצאות ראשונות של המחקר, שביצעה הסטודנטית לתואר ראשון שיר קשי, זכה ב"פרס הפוסטר הטוב ביותר" בכנס אינטראקציית אדם-רובוט (HRI) שנערך בחודש מרץ בווינה. קשי סיימה תואר ראשון במדעי העצב באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, וכעת מתחילה את לימודי התואר השני במעבדה.

המחקר מומן על-ידי קרן ליר, קרן ברונפמן, קרן פרומוביליה והקרן הישראלית למדע. מימון נוסף העניקה קרן הצדקה של הלמסלי דרך יוזמת ABC רובוטיקה וקרן התרומות על-שם מרקוס באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

כתבות שיעניינו אותך...