• 19 נובמבר 2017

שנה לבחירות המקומיות: האם יהיו מתמודדים מול דנילוביץ'?

מזה שתי קדנציות, רוביק דנילוביץ', ראש העיר הראשון של ב''ש שגם נולד בה, שולט ללא אופוזיציה ועם רוב מוחלט במועצה. ככל הנראה, גם הפעם לא יתייצבו מולו מתמודדים אחרים. כתבה ראשונה בסדרה

בעוד פחות משנה, ייערכו הבחירות לרשויות המקומיות. שנה הוא פרק הזמן הסביר למתמודד להתחיל למצב את עצמו בתודעה הציבורית ונכון להיום, איש לא הכריז על כוונתו או רצונו להתמודד מול ראש עיריית באר שבע, המכהן מזה שתי קדנציות עם שליטה אבסולוטית וללא אופוזציה.

דנילוביץ' הוא ראש העיר הראשון שגם נולד בבבאר שבע ולא הובא מבחוץ.  הוא שייך לדור חדש של ראשי ערים בנגב - ביטון בירוחם, ביטון בדימונה, בן חמו בערד, שנולדו ביישוב בו הם מנהלים, דבר שעד לפני פחות מעשור לא היה מובן מאליו. ראשות עיר בפריפריה היה תפקיד שמור לאנשי מפלגה שרצו או להשתשף בדרך לחברות בכנסת, או כאלה שהקריירה מאחוריהם, אבל אי אפשר לבעוט אותם החוצה. 

תחילה, רצה להיות שחקן כדורגל (צילום באדיבות העירייה)

צמח בבאר שבע, מכיר אותה מבפנים

דנילוביץ' צמח במפלגת העבודה, וגם היה ספורטאי. הוא גדל בשכונה ותיקה של באר שבע, במשפחה באר שבעית שורשית. בימיו של טרנר, הוא לקח על עצמו את נושא הצעירים בבאר שבע. הוא פעל להקמת מרכז הצעירים, לתת במה לנוער הכשרוני בעיר וגם ידע להיות קשוב לצרכים של הקהל הצעיר, שינוי מרענן מהימים בהם חשבו שעם הנוער אפשר לסגור פינה על ידי מסיבת דיסקו, תצוגת אופנה והופעה של הכוכב התורן. הכוורת של דנילוביץ', אותם אנשים המאיישים כיום תפקידים מרכזיים בתחומי התרבות, הם באר שבעים שגדלו איתו, ולא אנשים שהובאו מבחוץ על ידי וועדת איתור. בעניין הזה, נגמרו הימים של בעלי תפקידים מהמרכז שהיו גרים בדירת שירות וממהרים לנסוע לתל אביב בסופ''שים. הכוורת הזו מדברת היום באר שבעית.

רוביק עם ראש עיריית מישיגן (צילום: באדיבות העירייה)

נושא הנוער  יקר ללבו של דנילוביץ', אבל היה גם צעד באסטרטגיה מתוכננת היטב, מוקפדת ומבריקה, ליצור לעצמו בסיס אלקטורלי. את פעילות אגף הצעירים בניהולו אפשר היה לחוש, לכמת, להרגיש. בעיני הציבור טרנר ורוביק השלימו נפלא זה את זה: טרנר, הטייס, המפכ''ל לשעבר, הקצין הוותיק והמנוסה, סוג של דמות אבהית, אדם שקול ונעים הליכות. דנילוביץ' הוא הצעיר המקומי, הכריזמטי, זה שמבין את הצעירים ומדבר בשפתם. באר שבע היא עיר צעירה, עם קמפוס אוניברסיטאי גדול, בו עוד כ-20,000 צעירים, עם מידה כזו או אחרת של חיבור לעיר.

דנילוביץ' נולד וגדל בבאר שבע, אחד מארבעה אחים במשפחת עולים. הוא למד בבית הספר היסודי "תומר" בתיכון במקיף ד'. יש לו עבר בהפועל באר שבע: הוא היה כקפטן קבוצת הנוער של הפועל באר שבע ובשנים 1989 - 1990 שיחק בקבוצה הבוגרת.


נגמרו הימים של בעלי תפקידים מהמרכז שהיו גרים בדירת שירות וממהרים לנסוע לתל אביב בסופ''שים. הכוורת הזו מדברת היום באר שבעית


מגיל צעיר, הוא היה פעיל במפלגת העבודה והיה יו"ר המשמרת הצעירה ויו"ר צעירי המפלגה בנגב.  הוא  למד במכללת קיי היסטוריה ומדע המדינה ובבן גוריון למד תואר משולב לימודי מדינת ישראל ופוליטיקה וממשל. בבן גוריון הקים את התא הפוליטי-חברתי "אופק" והחל בפעילות פוליטית בתוך הקמפוס, בתקופה הפעילות פוליטית בקמפוס נאסרה על ידי האוניברסיטה. הוא נבחר למועצת הסטודנטים של אגודת הסטודנטים.

יד ימינו של טרנר

עשור לפני שנבחר כראש העיר, לקראת הבחירות לרשויות המקומיות ב-1998, דנילוביץ' עמד בראש קבוצת פעילים בסניף מפלגת העבודה ששכנעה את יעקב טרנר לרוץ לראשות העירייה בשירמה עצמאית בתמיכת העבודה. בימי טרנר, דנילוביץ' מונה לסגן ראש העירייה והועמד בראש "אגף הצעירים" שהוקם למענו.

הענקת פרס אחריות חברתית (צילום באדיבות העירייה)

כסגנו של טרנר השתתף במאבקים על מקומה וכבודה של העיר; החל מהמאבק נגד ביטול חוק הנגב וכלה בקריאה להוריד מהמסך את סדרת המשטרה "תיק סגור" של ערוץ 10, שעלילתה התרחשה בבאר שבע ולטענת דנילוביץ' פגעה בדימוייה של העיר.
הוא עמד מאחורי הקמת מרכז הצעירים. כמחזיק תיק התרבות ויו"ר דירקטוריון חברת "כיוונים",  הקים ביחד עם שמוליק יפרח ורפי ניב את גודמן - בית ספר למשחק בנגב והיה שותף יחד עם דניאלה שפירא ותמיר גינץ להקמת להקת המחול קמע.

לקראת הבחירות המוניציפליות ב-2003,  דנילוביץ' הקים רשימה עצמאית של צעירים בשם "קדימה באר שבע", שהייתה מורכבת כולה מצעירים, בשילוב מלא ושיוויוני של נשים.

בבחירות הפתיעה הרשימה והייתה לסיעה הגדולה במועצת העירייה, עם שבעה מנדטים.  דנילוביץ' מונה  לממלא מקום ראש העירייה וראש אגף החינוך. בתפקיד זה פעל לביטול חטיבות הביניים בעיר, למרות התנגדות משרד החינוך לצעד כזה במנותק מיישום דו"ח דוברת.

ארכיון עיריית באר שבע​​​​​​​

הוא מיזג ואיחד בתי ספר קטנים בעיר, במטרה לאפשר לתלמידים מגוון רחב של מגמות ושעות לימוד רבות יותר. בין היתר, הורה על סגירת מספר בתי ספר בעיר ובראשם בית הספר מקיף ד', שבו למד, צעד שעורר רגשות מעורבים בקרב התושבים.

בבחירות של 2008 דנילוביץ' המתין עד הרגע האחרון האפשרי על פי להכריז על התמודדותו לראשות העיר. הוא לא רצה לפגוע בטרנר - בין השניים שררו יחסי כבוד, הנמשכים עד עצם היום הזה.  הוא קיווה שטרנר יפרוש ויאפשר לו לרוץ בראש המחנה. טרנר החליט לרוץ לכהונה נוספת ורוביק התמודד מול האיש שנתן לו את ההזדמנות להיכנס לפוליטיקה העירונית ונתן בו אמון רב. 


כסגנו של טרנר השתתף במאבקים על מקומה וכבודה של העיר; החל מהמאבק נגד ביטול חוק הנגב וכלה בקריאה להוריד מהמסך את סדרת המשטרה "תיק סגור" של ערוץ 10, שעלילתה התרחשה בבאר שבע ולטענת דנילוביץ' פגעה בדימוייה של העיר


מצד שני, בהתמודדותו הוא לקח סיכון לא קטן. הוא מישכן את ביתו, כך סיפר מאוחר יותר ומימן את כל מערכת הבחירות בעצמו. הסקרים שהיו בידו הראו לו כי יש לו סיכויים טובים, אבל מצד שני, כולם יודעים מה שוויים של סקרי בחירות בימים אלה 

מסע בחירות אמריקאי

בעוד שטרנר עשה ב-2008 מסע בחירות באר שבעי טיפוסי, רוביק הלך על משהו  מאוד אמריקאי. עצרת הבחירות שסיכמה את מסעו הראשון נראתה מאורגנת, מוקפדת, חברי רשימתו עלו לבמה כבמצעד צבאי ועמדו מחובקים מאחוריו, נעים מצד אל צד לצלילי זמריר בחירות ששידר אופטימיות.

באדיבות עיריית באר שבע​​​​​​​

ב-2008 הבאר שבעים רצו שינוי ובעיקר, רצו תקווה. נמאס להם להיות סוג ד', לא כי הם לא טובים, אלא כי זו הסטיגמה שהודבקה להם בכל מקום ועל ידי השלטון המרכזי. בעצרת הבחירות ההיא עמדו בקהל זה לצד זה פעילים חברתיים, עולים מאמריקה הלטינית, להט''ביים, סטודנטים ואנשי שכונות. העצרת נוהלה לפי הספר, עם קמפיין בחירות שאופיין בחשאיות. מטות הרישמות פתחו שעריהן בפני התקשורת המקומית וסיפרו על התארגנות, תחושות, פעילים, ותיקי הרשימות והצוטלמו בצילום המסורתי של ראש רשימה מחלק סנדוויצ'ים לפעילים ביום הבחירות. אצל רוביק הכל היה סגור הרמטית. מה שיצא החוצה היו המסרים ולא מילה אחת מיותרת מעבר לכך. דנילוביץ' זכה באשראי אדיר.  

הבאר שבעים רצו ראש עיר צעיר, שגם יהיה יליד העיר. קודמיו הובאו לעיר: טוביהו, זרירי, נאווי, זילברמן, רגר זיכרונם לברכה וטרנר, יבל''א היו מבוגרים יחסית כשנבחרו לתפקידם ובאר שבע של 2008 הייתה עיר שונה, עם בסיס בוחרים צעיר. 


בלי מדיניות ממשלתית מוצהרת פרו-נגב, קשה מאוד להזיז דברים. דנילוביץ' חוטף ביקורת של טוקבקיסטים על כל מיני נושאים: דוחות תנועה, מזרקות, לכלוך, תעסוקה, אם הוא לא מאפשר לערוך מצעד גאווה בעיר וגם אם מאפשר לקיים


דנילוביץ' הגיע ברגע הנכון ובגיל הנכון לעיר לא קלה. עיר גדולה, שמרנית מאוד, מיושנת קצת, עם פערים חברתיים גדולים, מחנות חברתיים ברורים ובלתי מתחברים אלה עם אלה, גיטאות תרבותיים ובעיקר, תחושה של עלבון: שנים הייתה בבאר שבע הסללה חברתית וחינוכית, שכמעט כל ממשלות ישראל נקטו בה, כמעט למן היום הראשון של באר שבע כעיר במדינת ישראל. זה תיק קשה, מורכב, בלי פתרונות קסם. בלי מדיניות ממשלתית מוצהרת פרו-נגב, קשה מאוד להזיז דברים. דנילוביץ' חוטף ביקורת של טוקבקיסטים על כל מיני נושאים: דוחות תנועה, מזרקות, לכלוך, תעסוקה, אם הוא לא מאפשר לערוך מצעד גאווה בעיר וגם אם מאפשר לקיים. תוצאות המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל - בעיות הדיור, מצוקת חברתית בשל פערים, רמת הרפואה בנגב, מונחות כולן לפתחו, גם אם הוא לא אחראי לכך: האם החד הורית שנזרקה מהבית, הקשיש הסכרתי שזקוק לסיוע דחוף, התלמיד שנזרק מבית הספר בגלל תמוה כללית של מצוקה בביתו, חסר הבית, כולם יונחו בפתחו של אגף הרווחה, אגף שיפור פני העיר או אגף החינוך בעירייה, גם אם הם תוצאה של מדיניות הממשלה. 

יותר מכל, זכור לכל הבאר שבעים מה קרה ב-31 בדצמבר 2008: לראשונה מאז מלחמת העצמאות, טילים נפלו על באר שבע. למרות שהנחות העבודה דיברו אחרת, הוא החליט לא לקיים לימודים בבתי הספר בעיר. באותו ערב, כשהיו מי שביקרו ארותו על הורדת המוראל של תושבי העיר - נפל טיל במקיף א'. לו היה נשמע לאחרים, היה מתרחש אסון כבד. תלמידי אותה כיתה בהחלט חבים לו את חייהם. 

הביקורת הציבורית נגד דנילוביץ'

דנילוביץ'  אינו רק ראש העיר הבאר שבעי הראשון, אלא גם ראש העיר הראשון הפועל בעידן הרשתות החברתיות. הוא זוכה לפופולריות גדולה וגם לקיטונות של ביקורת. מצדדיו אומרים כי מדובר, לא פחות, ממגשים חזונו של בן גוריון, האיש שהצעיד את באר שבע קדימה. תחת הנהגתו העיר גדלה, התפתחה, אימצה סממנים של עיר גדולה. בבאר שבע פועלים מתחמי קניות רבים, קומפלקסים של בתי קולנוע, מתחמי תרבות. העיר עורכת אירועים גדולים וברמה בינלאומית. רוביק מחובר לשטח וניכר כי אהבתו לתושבים אמיתית: מצד אחד, כלפי הדור הצעיר - ילדים ונוער, איתם מקבל שיח בלתי אמצעי. מצד שני, הוא מכבד את דור הותיקים. הוא מפיח בתושבים גאוות יחידה ועושה מה שאפשר להרים פרויקטים גדולים.


רוביק מחובר לשטח וניכר כי אהבתו לתושבים אמיתית: מצד אחד, כלפי הדור הצעיר - ילדים ונוער, איתם מקבל שיח בלתי אמצעי. מצד שני, הוא מכבד את דור הותיקים. הוא מפיח בתושבים גאוות יחידה ועושה מה שאפשר להרים פרויקטים גדולים.


מבקריו טוענים כי הוא הזניח את השכונות הותיקות, כי הוא ראש עיר רק של ''היפים והנכונים'' ושהעיר הפכה לעיר של פערים חברתיים.יחסיו עם התקשורת המקומית מורכבים. בכתבה של יעקב לוי, YNET, נכתב: "דנילוביץ' אומר כי הוא מעריך את עבודתה של העיתונות המקומית ולא חושש מביקורת בונה, אבל גם מצפה ממנה לפידבק חיובי על הפרויקטים הייחודים שקורמים עור וגידים בעיר האבות. "אני חושב שהתקשורת המקומית צריכה לשים דגש, בשביל התושבים, אגב לא בשבילנו, על הדברים הגדולים שמתחוללים כאן", הוא אומר בארשת רצינית, אבל בין דבריו מבצבץ חוסר שביעות רצון", כותב לוי. התקשורת המקומית בבאר שבע, עיר שהייתה חלוצת המקומונים בישראל, אמנם מסקרת את הדברים הגדולים שנעשים בעיר, אבל לא מתעלמת מבעיות ולא חוששת להביע ביקורת.  דנילוביץ' מודע לכוחן של הרשתות החברתיות ואף טען, לא פעם, שהריבון האמיתי הוא הציבור.

קשה מאוד, עד בלתי אפשרי, לשקם שכונה מתקציבי עיריה. תפקידה של עירייה אינה לספק מקומות עבודה לתושבים. היא לא יכולה לשבת ללמוד במקום הילדים ולשפר את הציונים וגם לא לאסוף את הזבל שאלה משאירים מחוץ לפחים. מבקריו של דנילוביץ' מבינים את זה. 

איך כותב שלום חנוך?

"כל אחד רוצה להיות זמר 
אם לא זמר אז שחקן 
אם לא שחקן אז ליצן 
אם לא ליצן אז מבקר".

כתבות שיעניינו אותך...