• 19 נובמבר 2017

משתלם להיות סטודנט בב''ש?: היחסים המורכבים בין העיר לאוניברסיטה

הדיור זול, יש הנחה בארנונה ואפילו הקלות באוניברסיטה למגזרים שונים, שצעיר שנולד בבאר שבע (ולא לומד) ומתחיל את החיים מאפס בבירת הנגב רק יכול לחלום עליהן. האם זה משתלם לעיר ואיך מגשרים על הפערים?

סטודנטים בקמפוס של בן גוריון. 20,000 איש, כמעט עיר קטנה (צילום: דוד סרנגה / משרד החוץ)

באר שבע נדיבה מאוד עם הסטודנטים, שבחלקם, עוזבים מפה עם תום הלימודים. בתל אביב, למשל, לבאר שבעי יהיה הרבה יותר קשה מאשר לתל אביבי שבא ללמוד באוניברסיטת באר שבע. בירת ההזדמנויות מעניקה הזדמנויות ביד נדיבה לילדי החוץ. ההזדמנויות האלה הפכו נושא לויכוח, החלטנו לבדוק את הטענות.

מגורים: הרבה יותר זולים מתל אביב

נתחיל מקורת גג. שכר הדירה בבאר שבע עדיין זול, בהשוואה לתל אביב. בימים שלפני כניסת ספסרי הנדל''ן לבאר שבע,  היו משפחות בעלות אמצעים שקנו לבנם דירה באחת השכונות הקרובות לאוניברסיטה, כי פשוט זה היה זול וזה היה גם עוד נכס לאוסף המשפחתי. היום המחירים עלו מעלה מעלה, אבל שכר הדירה נותר פחות או יותר שפוי. שלושה שותפים יכולים לקחת כל אחד בדירת שלושה חדרים. זה יעלה להם בממוצע 1,000 עד 1,500 שקלים לחודש, לאדם, פחות מחצי ממה שהיו משלמים לו היו לומדים ומתוגררים בתל אביב.
לרוב, כל מה שהסטודנט יראה מבאר שבע זה את השכונה. בצילום: שכונה ג' (צילום: גוגל מפות)

לרוב, הסטודנטים מעדיפים לחיות קרוב לאוניברסיטת בן גוריון: שכונה ד' מצפון, שכונה ג' מדרום. רחובות כמו סנהדרין, גולומב, חביבה רייק, גוש עציון - סובלים מהזנחה חברתית ופיזית רבת שנים. התקווה הייתה שהסטודנטים יפיחו בה רוח חיים. התוצאה בשטח עומדת אי שם באמצע: יש סטודנטים שנותנים את הנשמה, מנסים לשנות, מתחברים לשכנים הבאר שבעים ואפילו נשארים בבאר שבע בתום הלימודים. אחרים באים לפה ללמוד, ברביעי בלילה חוזרים למרכז ובתום הלימודים עוזבים. לא כי הם סנובים, אלא כי הם רוצים קריירה, ובמרכז האפשרויות גדולות יותר. 

אם הסטודנטים לא רוצים להתגורר בשכונה ג' או ד', הם יכולים לפנות לקבלת מילגת מגורים בעיר העתיקה, בכפוף לתנאים. מדובר במילגה בהיקף של 500 שקלים. 

בעלי נכסים אוהבים סטודנטים, שנתפסים כקהל חזק ואיכותי. כשמדברים על ארנונה למגורים, כדאי מאוד להיות סטודנט: סטודנטים מקבלים ​הנחה בשיעור 50% לכל גודל הנכס בכפוף למבחן הכנסה ולתנאי הזכאות.

אפשר, כמובן, גם לא לשלם כלל על שכר דירה. תכנית הדירות הפתוחות ע"ש ליליאן ולארי גודמן, פרויקט בשיתוף דיקנאט הסטודנטים באוניברסיטת בן גוריון, אשר זכה לביקורת מצד פעילים חברתיים בבאר שבע, שטענו כי סטודנטים למעשה גרים בדירות הדיור הציבורי, שמיועדות לזכאים ונזקקים.
הסטודנטים המשתתפים בתוכנית זוכים לגור בדירה מרוהטת בשכונות ג', ד' או י"א כאשר הם פטורים מתשלום שכר דירה, חשבונות מים, ארנונה ועלויות אחזקה. בתמורה לכך, תורמים הסטודנטים כ-8 שעות שבועיות בממוצע לטובת פעילות חברתית בקהילה לטובת תושבי השכונות.

קמפוס מפנק ומסוגר

הקמפוס הבאר שבעי כולל הכל מהכל: בתי קפה, מסעדות, יש בריכת שחיה אוניברסיטאית ומספר חנויות. במהלך היום, הסטודנטים יכולים למצוא את כל מבוקשם בתוך הקמפוס. הכניסה לקמפוס היא בהצגת תעודת סטודנט, אחרים יצטרכו לעבור בידוק קפדני, להציג תעודת זהות ולהצהיר לאיזו מטרה באים לאוניברסיטה. 

עמדת בידוק בכניסה לאוניברסיטה, לבאים מגשר הרכבת (צילום: גוגל מפות)

כיום, הקמפוסים השונים מחוברים במערכת גשרים: מתחנת הרכבת ומעל שדרות בן גוריון והאוניברסיטה. נוצרה, לפחות לתחושתם של תושבי השכונות המקיפות את הקמפוסים, עיר בתוך עיר. האוניברסיטה נתפסת כליברלית יותר מבאר שבע, מה שלא פעם עורר את כעסם של תושבי העיר - שראו כיצד ארגוני שמאל שלא הורשו לקיים פעילויות בעיר, כן קיימו אותם בקמפוס, שזה שנים גם נותן תחושה נוחה הרבה יותר לסטודנטים להט''ביים, מזו שהם מקבלים בב''ש, שרק לאחרונה אפשרה לקיים מצעד גאווה, באיחור של 18 שנה אחרי תל אביב. 

אז אוניברסיטה זה טוב לבאר שבע?

בשנת 2012 התפרסם מחקר בשם "סטודנטים בבאר שבע: יחסי העיר והאוניברסיטה", של מרכז הנגב לפיתוח אזורי אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. את המחקר כתבה נורית אלפסי והוא בוחן את היחסים המורכבים והטעונים בין האוניברסיטה, שנקראת "בן גוריון" ולא "באר שבע", לבין תושבי השכונות המקיפות אותה, אשר הינן מן העניות בבאר שבע (כפי שניתן לראות במפת מתחמי העוני שפרסם המכון לרפורמות מבניות). 

התחושה שבבאר שבע נוצרה תחושה של "אנחנו" ו"הם" מקבלת אישור במחקר: "הסטודנטיפיקציה מתאפיינת בדחיקה החוצה של דיירים וותיקים ואוכלוסיה משפחתית לטובת כניסת קבוצות של סטודנטים צעירים, לרוב רווקים, ממעמד בינוני", כותבת אלפסי. "נוצרים דפוסים חדשים של ריכוז חברתי ושל סגרגציה חברתית, שמתלוות אליהן פרקטיקות יומיומיות המחדדות את ההתבדלות ומעצימות אותה. בספרות מתוארים מקרים של אנטגוניזם ומתח בין אוכלוסיות וותיקות לבין סטודנטים, אבל גם כאשר אין מדובר בקונפליקט של ממש, קיימת חלוקה חברתית ברורה של "אנחנו" ו"הם", בין קבוצות הסטודנטים לבין תושבי המקום".

חומת הפרדה: בלב שכונה ד', מחסום בכניסה למעונות (צילום: מתוך מחקרה של נורית אלפסי)

הליך אגרסיבי של מיתוג ויחסי ציבור יצר בתודעת תושבי באר שבע תחושה ש"העיר חזקה ומתקדמת, כי אנשים קונים פה דירות ומחירי הנדל''ן עלו". המחקר מנפץ את האשליה וממצאיו חושפים את האמת המרה: "שדרוג ראשוני של הסביבה הפיזית עשוי לעתים להתרחש כדי להתאים את מלאי הדיור הקיים לצרכיהם של שוכרי הדיור", כותבת אלפסי. "עם זאת, המחקרים באנגליה, בארה"ב ובקנדה מוכיחים שעם התבססותה של הסטודנטיפיקציה, מתרחש דווקא דרדור של הסביבה הפיזית: לבעלי הדיור אין עניין בטיפוח המבנה וסביבתו, והסטודנטים הם לרוב דיירי משנה בעלי תביעות מינימאליות בכל הקשור לסביבת המגורים. אל הזנחת מבני המגורים מצטרפת התרוקנות מבני שרותים וקהילה מצרכניהם הוותיקים, וחוסר עניין של הדיירים החדשים בטיפוח המרחב העירוני, בהשקעה בגינון ובניקיון המבנים".

בריכת האוניברסיטה (צילום: אגודת הסטודנטים)

הסטודנטים יותר מאורגנים מאשר האוכלוסיה הלא סטודנטיאלית בעיר. רשתות חברתיות סטודנטיאליות מעניקות להם כוח מיקוח בתחומים שונים - בדיור למשל, וועד שוכרי הדירות קבע מחירון ובידו מאגר מידע, בעזרתו הסטודנטים יודעים ממי להיזהר. בתחום הדיור, חברות בניה קידמו הקמת מתחמי דיור לסטודנטים בלבד בבאר שבע, בעוד שלא קודמו פרויקטים למשל, עבור משפחות מעוטות יכולת שאינן זכאיות הדיור הציבורי. 
 
רשת חברתית אחרת היא ב' זה בית. קהילת ב' זה בית הינה ניסיון לתת מענה לצעירים בוגרי תואר בבאר שבע. הקהילה עוסקת הן בסיוע במציאת עבודה והן בגיבוש רשת חברתית רחבה לצעירים בוגרי תואר בעיר. צעיר באר שבעי, שאינו בוגר תואר (רק 22 אחוזים מתושבי באר שבע הם בעלי השכלה אקדמית, ל-52 אחוזים מהתושבים אין תעודת בגרות) קצת יותר יתקשה למצוא עבודה שאינה ההיצע הרגיל של העיר: תחנות דלק, מוקדי שירות, שמירה, ניקיון ועבודות בהעסקה קבלנית. 

שכר: מוציאים פחות, אך מרוויחים פחות

על פי בדיקת מרכז המידע לנגב, לו שותפים המשרד לפיתוח הפריפריה, קק''ל ותנועת אור, הוצאות המחיה של סטודנט בבאר שבע יעמדו על 2,566 שקלים, (ללא אוכל, מסים ונסיעות). בתל אביב יעמוד אותו סעיף מחיה על סכום כמעט כפול: למעלה מ-4,000 שקלים. עם זאת, צריך לקחת בחשבון שסטודנט לא יכול לעבוד במשרה שלמה וכי רמת השכר בבאר שבע נמוכה מזו המשולמת במרכז הארץ. 

מערכת גשרים מחברת את חלקי הקמפוס ומנתקת את הסטודנטים מהשכונה (צילום: גוגל מפות)


חברה: יחסים מורכבים בין הסטודנטים והבאר שבעים

אונינבסיטת בן גוריון, מטבע תחום העיסוק שלה, היא אוניברסיטה תוססת, קוסמופוליטית, ליברלית, היודעת להכיל בתוכה מגוון דיעות, תפיסות חיים, השקפות פוליטיות ומגדרים. באר שבע היא יותר שמרנית ובעלת דפוס הצבעה ימני-דתי. באר שבע פחות מכילה את השונה. החיים מחוץ לחומות המגודרות של הקמפוס שונים מאוד. הסטודנטים חיים בקולוניה, בה רואים המשך של חוויית ה"אחרי הצבא'' - הטיול הגדול לחו''ל ואחריו, הלימודים בעיר מנותקת מגוש דן. 

התופעה מפורטת במחקרה של נורית אלפסי: "חוויית הלימודים, אם כך, היא של "בועה בתוך בועה". העיר באר שבע נתפסת כמקום מרוחק, ריק וחסר אטרקטיביות. ההבדל בין אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לבין אוניברסיטאות אחרות ברור לסטודנטים: במקומות אחרים יש לסטודנטים מה לעשות אחרי שעות הלימודים, בבאר שבע אין. לכן בתל אביב הסטודנטים "נעלמים" לעיסוקיהם אחרי שעות הלימודים, ואילו בבאר שבע אין להם לאן להיעלם. זהו למעשה המעגל הראשון של הבועה. כתוצאה מכך, בתוך באר שבע נוצרת בועה נוספת בדמות ריכוז הסטודנטים סביב הקמפוס. הקרבה לקמפוס ולסטודנטים אחרים, לצד היותה של באר שבע עיר משעממת בעיני הסטודנטים, יוצרות את הבועה הפנימית, הפנים-עירונית".

הפגנת ימין בבאר שבע נגד אוניברסיטת בן גוריון, בשל טענה לשמאלנות (צילום: אהוד טנא, דובר אם תרצו)

גולשים רבים האשימו את האוניברסיטה כ"אוניברסיטה שמאלנית-קיצונית", את הנשיאה פרופ' רבקה כרמי כ"נשיאת שוברים שתיקה'' וגם השמיעו ביקורת על כך שהאוניברסיטה מעודדת באמצעות הקלות שונות, את שילובם של סטודנטים ערביים ובדואים. אחרים תקפו את קיומן של עצרות ואירועי חודש הגאווה בקמפוס וגם תקפו מרצים על בסיס אישי וקראו לפטר מרצים המזוהים עם השמאל. החשדנות היא הדדית, אם כי לא מובהקת. כמו שיש מי שלא אוהבים את בן גוריון, יש גם מי שרואים בה מקור גאווה לעיר ומברכים על כך שבתחומה, נשמרים ערכים של חופש ביטוי וסובלנות.

בראיון לד''ר יצחק נוי, ברשת ב', לפני כמה שבועות, מרצה מהאוניברסיטה תיקן בכעס את ד''ר נוי, על כי כינה את הואניברסיטה "אוניברסיטת באר שבע". "לא באר שבע, בן גוריון", אמר המרצה הותיק וד''ר נוי, איש רדיו ותיק, עיתונאי רהוט ומדויק, ניסה להגיד לו "אבל זו האוניברסיטה של באר שבע", וזה רק הכעיס עוד את המרצה. האם אוניברסיטת בו גוריון היא גם אוניברסיטת באר שבע? ראשיה חוזרים פעם אחר פעם על המחויבות והקשר העמוק שלה לעיר.

מעוז של פתיחות וסובלנות. מזה שנים, מציינים בבו גוריון את אירועי חודש הגאווה (צילום: עמוד הפייסבוק של האחווה הגאה בבן גוריון)​​​​​​​
​​​​​​​

לחץ הציבורי הביא לכך שבחודש מאי השנה, נקראה הנשיאה כרמי לכנסת, להליך של בירור מהיר על ידי ח''כ בצלאל סמוטריץ' ותנועת ''אם תרצו'', שהאשימו את הואניברסיטה בתמיכה בארגון ה-BDS. כמובן, שזה לא נכון: באוניבריטת בן גוריון אחוז משרתי המילואים הגבוה ביותר מבין המוסדות האקדמיים, לצד פעילויות הסברה של הנשיאה בעצמה, בפורומים מכובדים בחו''ל, כנגד תנועת החרם.

מצד שני, כל מי שמכיר קצת את האוניברסיטה הבאר שבעית, יודע שזו אחת המובלעות בעיר בהן מתקיים שיח פוליטי חופשי. אין בבן גוריון סתימת פיות, לא אצל סטודנטים ולא אצל מרצים. דווקא אותו ריחוק גיאוגרפי עליו מדברת נורית אלפסי במחקר החשוב והממצה שלה, הוא זה שכן יוצר אווירה טובה בתוך המוסד. על פי המחקר, הסטודנטים מאוד אוהבים את האוניברסיטה, כפי שעולה מעדויות במחקר. 
--
​​​​לסיכום: קברניטי העיר באר שבע מחבקים את הסטודנטים. הסטודנטים נתפסים כקהל צעיר ואיכותי, שיכול לקדם את העיר. עם זאת, רבים רואים בעיר כמשהו פונקציונלי בלבד ועוזבים אחרי הלימודים. 
תושבי העיר זה כבר סיפור אחר והכל מתחיל ונגמר בממשק של הסטודנטים ותושבי העיר. ככל שיותר יגלו אלה את אלה, כך יהיה רווח הדדי. 

כתבות שיעניינו אותך...