• 19 נובמבר 2017

האם תוכנית המתאר של באר שבע מצעידה את העיר לצפיפות בלתי נסבלת?

תוכנית המתאר של באר שבע מדברת על ציפוף העיר ועל התחדשות עירונית. אלא מה, בלי פרנסה ראויה, בלי שינוי מחשבתי ובעיקר בלי לחשוב גם על איכות חיים - אנחנו צועדים לקראת בעיה גדולה

מתחם הרמב''ם, אחד הצפופים בבאר שבע - שהיה אמור להיות צפוף עוד יותר (צילום: גוגל מפות)

עיר צפופה היא לא מתכון להצלחה, היא מתכון לצפיפות

עיר צפופה היא לאו דווקא מתכון להצלחה: ציפוף העיר אינו מביא פרנסה או איכות חיים. ציפוף עיר גורם, קודם כל, לצפיפות. יש הבדל תהומי בין עיר גדולה, לבין עיר צפופה. ציפוף אינו מביא איתו בהכרח שגשוג כלכלי או חיי חברה תוססים. הוא פשוט מרכז, במקום אחד - יש הסבורים באקדמיה הישראלית בקופסת סרדינים אחת - כמות גדולה של תושבים. כמה זה טוב? הדבר תלוי במשתנים רבים, מעבר לדוחק האנושי וגושי הבטון המיתמרים לגובה. לגורם הכלכלי השפעה רבה: בטון+פרנסה יכולים להיות אטרקטיביים לאוהבי ערים גדולות וסואנות. בטון+קשיי פרנסה הם מתכון למשהו שיתקרב לכרכים הגדולים בעולם השלישי.

לא כל שכונה צפופה מבוססת ואיכותית

דוגמאות לערים צפופות ולא מוצלחות לא חסרות: בואנוס איירס על פרבריה בנויה בצפיפות רבה. המיקרו-סיטי משגשג, בעיקר בזכות הדולרים של התיירים. המיקרו סיטי מאובטח היטב. עשרים דקות משם, גם צפוף, אבל לא תרצו להסתובב בחושך. בריו דה ז'ניירו ובקהיר מאוד צפוף, אך הדבר לא שיפר את הכלכלה של התושבים.

ניו יורק צפופה וסואנת. גם שם נורא נחמד בוילג'. רדו למספרים הגבוהים ברחובות בצד המזרחי - וכבר פחות סימפטי. עדיין צפוף, אבל פחות נעים ובהחלט לא זול. 


כבישים עם נתיב אחד, תחבורה ציבורית לא מספקת וצפיפות. פרנסה? זה עניין אחר (צילום: דני בלר)​​​​​​​

איזו עובדה שכחו מתכנני תוכנית המתאר של באר שבע?

תוכנית המתאר של באר שבע ויתרה על בניה מרווחת בשולי העיר, לטובת ציפוף השכונות הקיימות. המצדדים בתוכנית מדברים על כך שניתן יהיה לוותר על הרכב הפרטי היות והכל יהיה נגיש במרחק הליכה ברגל ומה שלא - בתחבורה ציבורית. השדרות הרחבות יוחלפו בטיילות ובשטחי מסחר, אלא שבבאר שבע כבר יש שטחי מסחר: מתחמי קניות, קניונים, מתחם בתי קולנוע קיים ועוד אחד בהקמה, בחלקם מחוץ לעיר ועם גישה בעיקר לבעלי רכב.

יש גם דיסוננס תכנוני נוסף: מדברים על הרחבת השימוש בתחבורה הציבורית, אבל התחבורה הציבורית בבאר שבע, כמו גם זאת אליה ומתוכה, אינה פעילה 24/7.  עדיין נזקקים בבאר שבע לרכב פרטי אם רוצים להגיע לעבודה בזמן  - ולחזור מהעבודה אם עובדים במשמרות. עדיין נזקקים לרכב פרטי אם רוצים לקנות במתחמי הדיסקאונט: רשתות השיווק הגדולות בשכונות יקרות, הקניונים מציעים בעיקר מותגים.

דווקא ריבוי הקניונים גרם להרבה חנויות קטנות וזולות להיעלם. לא נותרו הרבה מכולות וירקנים וגם על השוק העירוני רובצת תוכנית שמבקשת להפוך אותו למתחם שרונה ממותג ומיועד לאלפי התיירים שיבואו לבלות בעוגנים התיירותיים בבאר שבע. 

בעיות התחבורה של באר שבע עדיין מאלצות את התושבים להשתמש ברכב הפרטי. על כן, קשה להבין את ההגיון, למשל, בהקמת בנייני מגורים על מרחב צפוף כמו השטח השוכן ליד תחנת רדיו דרום, עם רחובות צרים שספק אם יכילו מאות מכוניות של דיירים חדשים.

יש דווקא מי שמרוויחים מהפקקים בערים העמוסות

כבר היום, יש פקקים בשעות הלחץ במספר צירים מרכזיים בעיר: טוביהו, דרך מצדה, שדרות נאווי לכיוון עומר, נקודות מסוימות בשכונת רמות ועוד. הפתרון האידיאלי היה רשת של תחבורה ציבורית 24/7. בישראל זה לא ייקרה: כלי הרכב הפרטיים הם מסחטת כספים אדירה - ממסי דלק מהגבוהים בעולם, דרך אגרות יקרות ועד לתעשיית דוחות תנועה. ליטר בנזין עולה למדינת ישראל כ-80 אג'. הוא נמכר לצרכן בכ-6 שקלים. מיסוי הדלק מכניס למדינת ישראל 17 מיליארד שקלים בשנה. תחבורה ציבורית, מצד שני, מסובסדת ועולה כסף למדינה. 

פקק בשדרות המשחררים. אנחנו בדרך לשיגרה הזו (צילום ארכיון: חן אלון)

חייבים לטפל קודם בפערים החברתיים הבלתי נסבלים בבאר שבע

בבאר שבע אפשר לראות את הדיכוטומיה הכואבת בשכונה ג': מצד אחד, תחנת רכבת אוניברסיטאית המחוברת בגשרים לקמפוס לפארק ההיי-טק. רובע תוסס, צעיר, יפה, משכיל, עוסק באקדמיה וסייבר ולידה קטע מהשכונה שהפך לשדרת אוכל עם היצע טבעוני ואווירה סטודנטיאלית. תחצו את שד' בן גוריון לכיוון שכונה ג', בואכה רח' גוש עציון - ותראו עולם אחר לגמרי. הפערים האלה בלתי נסבלים ופוגעים ברקמה האנושית של העיר. הם גם מוכיחים שהבאת אוכלוסיה "איכותית וחזקה" מבחוץ לאו דווקא מחזקת את העיר. 

מחקרה המרתק של נורית אלפסי, מאוניברסיטת בן גוריון, בחן את ההשלכות של מגורי סטודנטים בשכונות באר שבע ודיבר על בידול תרבותי מובהק מצד סטודנטים והדלדלות השירותים למשפחות מצד שני. 

גם פרופ' רחל אלתרמן, ראש המעבדה לחקר השוואתי בדיני תכנון ובנייה ומדיניות מקרקעין בטכניון, מזהירה מפני ציפוף יתר של ערי ישראל. בכנס שנערך בדצמבר האחרון, אשר בסוגיות בנושא דיור שערכה חטיבת המחקר של בנק ישראל, הזהירה אלתרמן מפני רכישת דירות במגדלים, שאחרי זמן עלולים להתגלות כקשים לתחזוקה. 

באר שבע יותר גדולה מתל אביב - הציפוף הוא לא הכרח

בימים אלה מתנהל מאבק נגד הקמת שלושה מגדלי מגורים על השטח שמהווה כיום את החנייה של הגרנד קניון. מאבק דומה לזה התנהל לפני כמה שנים נגד הקמת מגדלים נוספים באיזור רח' רמב''ם-טוביהו, אחד ממתחמי המגורים הצפופים בבאר שבע. השבוע נפתחה פיסת הקרקע, שהפכה לשטח ציבורי ירוק, לטובת התושבים. 
בעקבות מאבק תושבים, לא הוקמו עוד מגדלים והשטח של בנייני הרמב''ם הפך לשטח ציבורי (צילום: דני בלר)
לבאר שבע אין בעיית קרקע: שטח השיפוט שלה גדול, 117,500 דונם. השטח של תל אביב, לשם השוואה, הוא 51,830 דונם בלבד. תל אביב מאופיינת בתופעה של יוממות: כ-64 אחוזים מהעובדים בתל אביב ומטבע הדברים צורכים בה שירותים, אינם גרים בעיר. תל אביב היא מרכז כלכלי-תרבותי ונחשבת לאחת הערים התוססות בעולם. בשל הביקוש, המתכננים נאלצים שם לבנות לגובה ולנצל כל פיסת קרקע פנויה. עסק היושב בתל אביב, נהנה מקהל לקוחות פוטנציאלי שאינו מבוסס רק על תושבי העיר, אלא על תושבי גוש דן וגם על פריפריה רחוקה יותר, שמגיעה אל העיר מכל מיני סיבות: תעסוקה, בילוי, תרבות וגם חברה. 

באר שבע אינה חלק מרצף אורבני, אלא עיר מחוז. היא לא מחוברת פיזית לעומר למשל וגם להבים ומיתר נמצאות מרחק נסיעה של כ-40 דקות בתחבורה הציבורית. בגוש דן מתקיים רצף טריטוריאלי. ערי הסביבה - רהט, אופקים, נתיבות גם אינן מחוברות פיזית לבאר שבע. 

עם זאת, באר שבע אטרקטיבית למשל לתושבי דרום הר חברון: הם יכולים לנסוע לירושלים, אך הפקקים הרבים בדרך לבירה גורמים להם להעדיף את באר שבע, שלא חסרים בה קניונים ושטחי מסחר. לעומת זאת, בנתיבות למשל קמו שטחי מסחר שוקקים, המושכים לא רק את בני העיר, אלא את ההתיישבות הכפרית באיזור. 

עיר של קניוני מותגים שדחקו את המסחר הזעיר והזול, לו זקוקה האוכלוסיה בעלת ההכנסה הנמוכה (צילום: דני בלר)​​​​​​​

בעיית הפרנסה בב''ש חייב להיפתר ברמה הלאומית, כדי שהעיר לא תהפוך לגוש בטון אחד גדול

מזה כמה עשורים גם לא קמה תעסוקה חדשה בבאר שבע: עדיין התעסוקה מבוססת או על עבודה בתעשייה הכימית ובתעשייה הצבאית, אשר בשל שינוי בכלכלה העולמית, כבר אינן מסוגלות להציע את השכר והתאים של לפני 30 ו-40 שנה ובהרבה שירותים, מלאכה זעירה ומסחר. ריבוי שטחי המסחר יצר קניבליזציה של מחירי השכירות וגם הפך את באר שבע לעיר הגדולה עם הסיכון העסקי הגבוה בארץ (כ-13 אחוזים מהעסקים בסכנת סגירה, על פי בדיקת פירמת דן אנד ברדסטריט).

בתחילת שנות השמונים קמו וזכו בפריחה אדירה יישובי הלווין של באר שבע: להבים ומיתר. בין התושבים הראשונים להבים ומיתר היו לא מעט באר שבעים, מהאוכלוסיות החזקות בעיר: עובדי הדור הראשון בתעשייה הכימית, קמ''ג, עובדי התעשיה הצבאית ואנשי קבע, שאז הרוויחו שכר גבוה מאוד במושגי באר שבע. הם חיפשו איכות חיים, מרחב ובעיקר שקט. ראש העיר דאז, אליהו נאווי ז''ל, ראה כיצד אלפי תושבים טובים שביקשו לעזוב את העיר, מגיעים לכנס המועמדים באיצטדיון וסרמיל ומשלמים דמי כניסה על מנת להגיש בקשה להתגורר במיתר. בשנים שלאחר מכן היכו על חטא בבאר שבע, על כי לא הצליחו לשמר את האוכלוסיה האיכותית.
המגדלים ליד הגרנד קניון. שלשה מגדלים נוספים אמורים לקום מעברו השני-  הושכנים נאבקים נגדם (צילום: דני בלר)​​​​​​​
גם כיום קשה לבאר שבע למשוך אליה את אנשי הקבע של קריית ההדרכה. לכל איש/אשת קבע יש בן/בת זוג, לאו דווקא אנשי צבא, אלא אנשים בוגרים עם מסלול חיים וקריירה. הם יתקשו למצוא עבודה באותו מעמד ורמת הכנסה בבאר שבע, שלא לדבר על מערכת בריאות, חינוך ותרבות. הפתח לציפוף מוצלח של העיר עובר דרך יצירת מקומות עבודה איכותיים ויצירת הזדמנויות קודם כל - לתושבי המקום והאיזור, אחרת - באר שבע תיתפס שוב כ"עיר שינה". מטרופולין חייב להיות אטרקטיבי, קוסמופוליטי, תוסס. 

באר שבע, ללא החלטת ממשלה ברורה בנושא, תתקשה מאוד למלא את הנוסחא של בטון+תעסוקה. יהיה בה בטון למכביר להשקעה, אבל זה לא יהפוך אותה לעיר גדולה. דווקא פיזור ויצירת שכונות כפריות, יכול היה להשאיר בבאר שבע את מי שרוצים אווירה רגועה יותר. בשביל סואן וצפוף יש את תל אביב. אבל אולי ישראל כולה תתכנס בעוד מעט יותר משני עשורים לכיוון תל אביב?

באר שבע בעתיד תראה שונה לגמרי

דוח שפרסמה לאחרונה המועצה הלאומית לכלכלה במשרד רוה''מ מעלה תחזית מפתיעה לגבי בירת הנגב: היהודים החילונים בה יהיו במיעוט יחסי, כמעט מחצית מהתשובים יהיו בדואים, עם אחוז גדול של תושבים צעירים. העיר בעוד 23 שנה תראה, על פי ההערכה השמרנית בדוח, אחרת לגמרי.​​​​​​​

על פי הדוח, בשנת 2040 יחיו במה שמכונה נפת באר שבע - מטרופולין שמרכזו בירת הנגב -  1.2 מיליון תושבים. באר שבע תהיה אחת הערים הצעירות בישראל, בשל הילודה הגבוהה בפזורה הבדואית. על פיי הערכות שמרניות בדוח, בבירת הנגב וסביבותיה לא פחות מ-חצי מיליון ילדים ובני נוער, דבר שיביא עדנה למערכת החינוך, לגני הילדים ולחנויות למוצרי תינוקות.  

משקל האוכלוסיה באיזור ישתנה אף הוא: היהודים החילוניים יהוו רק כ-43 אחוזים בבאר שבע וסביבותיה. הקבוצה השניה הגדולה היא האוכלוסיה הערבית באיזור, שתהווה 43 אחוזים מכלל התושבים. על פי הצפי, כמעט 14 אחוזים יהיו יהודים חרדים.

כבר כיום, צריך להכין את התשתית החינוכית, על מנת להקטין את הפערים בלתי נסבלים ולתת לתושבים כלים להתמודד עם תעסוקת העתיד. בלי זה, באר שבע צועדת לכיוון של דוחק וקשיי פרנסה. 
בניה צפופה בשכונה ג'. הקימו מגדל להשקה, השכונה נותרה מוזנחת (צילום: דני בלר)
התחדשות עירונית היא לא פתרון קסם

ב-20 בינואר, 2015,  נערך במרכז יום לקשיש, בשכונה ג', מפגש שכותרתו "שיתוף הציבור", שעסק בתכנית התחדשות עירונית שכונה ג'. באירוע נטלו חלק נציגי עיריית באר שבע וכ-150 מתושבי השכונה, כמו גם נציגי AVIV AMCG, חברה בינלאומית לניהול וייעוץ רב-תחומי, בהם מומחי לתכנון ערים. בנפי התושבים הועלו התוכניות, המדברות על התחדשות, על ציפוף ומשיכת אוכלוסיות חזקות ואיכותיות לשכונה ג'. השיח עם התושבים חשף את תחושותיהם, כפי שהועלו בפרוטוקול, בסיכום הפאנל צויין בבירור: "עלתה תחושה של חוסר אמון מצד התושבים כלפי הרשות העירונית". עוד צויין כי "קיימת מצוקה רבה בקרב התושבים בנושא איכות החיים והסביבה בשכונה, עלו תלונות על "טינופת ברחובות", מדרכות שבורות, הצפה של ביוב, שריפת פחים וחוסר תחזוקה של מבנים. תלונות רבות בנוגע לחוסר בטחון אישי בשכונה ובקשה להגדלת אכיפה במרכזי המסחר וברחובות. תשתיות לא מתוחזקת כגון מדרכות ומתקני רחוב. 'רוצים ליהנות וללכת במדרכה בלי  ליפול'".

אבל התושבים גם הביעו חשש להתפנות מהבתים לטובת מבנה חדש והביעו חשש שמה שרוצים זה בעצם להחליף אותם. מבנים חדשים, בשכונה שהופכת פתאום ליוקרתית, עלולים להעמיד אותם בפני הוצאות חדשות: תחזוקה יקרה יותר, ארנונה יקרה יותר וסביבה שיפוטית. יהיה מאוד קשה לשכנע אנשים למהלכים כאלה.
​​​

כתבות שיעניינו אותך...