• 21 נובמבר 2017

ערב ראש השנה בב''ש: כעומק המצוקה - כך מפלס הנתינה

נכים בבאר שבע מספרים איך זה לחיות מקצבה זעומה: ''אומרים תודה שיש אוכל על השולחן''. מתנדבים ועמותות דואגות שלא תישאר ולו משפחה אחת ללא מזון לחג. הפנים הרבים של המצוקה

הישיבה התיכונית הפכך ערב החג למחסן מזון לנזקקים (צילום: גרעין אביחי)

המצוקה קיימת לאורך כל השנה, אבל בחגים היא קשה שבעתיים: מצד אחד, יש בבאר שבע מי שיש להם וקונים מכל טוב לקראת החג. מצד שני, יש מי שחיים במקצבאות זעומות, מקבלים שכר זעום או לא עובדים מסיבות שונות - היעדר תעסוקה, אי הכרת הממסד במוגבלות שלהם. השנה עלה לכותרות מאבק הנכים ובקשתם להעלות את הקצבה לגובה שכר המינימום במשק. נכים מקבלים כיום קצבה בסך 2,342 שקלים, במקרה שנכותם עומדת על 75 עד 100 אחוזים.

הצד המקבל: נאנקים תחת נטל ההוצאות, מקבלים קצבאות זעומות, הממסד לא מכיר בהם
 
"אנחנו אומרים תודה שיש אוכל על הושלחן, לא מחפשים מותרות'', אומר לנו י' (השם המלא, כמו שמות שאר הנזקקים, שמור המערכת), מבאר שבע. 
''למעשה, כי אני בן 68, אני מקבל כיום קצבת זיקנה בסך 2,300 שקלים, ללא שום פיצוי נוסף. תסביר לי אתה איך אפשר לחיות מהסכום הזה. אישתי עובדת בניקיון, במשרה חלקית. לפני שיצאתי לפנסיה הייתי מקבל 4,000 שקלים לחודש, אבל עכשיו, זה מה שיש: 1,800 שקלים קצבת זקנה ועוד 500 שקלים בשל הנכות. אז אין מותרות. אין ארוחות חגיגיות. אני גם מנסה לעלות לילדים שלי, שהם בעצמם חולים. אני אומר תודה לאל כל יום שלפחות אוכל לא חסר. אין מה לעשות, זה המצב ואני שמח על כל עזרה שאני מקבל".

ט', בת 39, אם חד הורית לחמישה ילדים, במצב אחר לגמרי: היא לקתה בשבץ מוחי, אך מכיוון שאינה סובלת משיתוק, אינה מוכרת על ידי הביטוח הלאומי. ''אני מפרנסת את המשפחה - ילדים בגילאי 6 עד 17, ממשרה חלקית. אנשים שומעים את המצב שלי ולא מוכנים לתת לי עבודה. אני מודה: היו לי מצבים שלא שלחתי את הילדים לבית הספר, כי לא היה לי ממה להכין להם סנדוויץ'. על ביוי אין מה לדבר. עכשיו לבן הקטן יש יום הולדת והוא מאוד רצה אופניים, אבל הסבתרי לו שלאימא אין".

א', בן 52, ''בריא תודה לאל'', אבל הוא חווה מצוקה אחרת: ''אין עבודה קבועה, ככה שאין ביטחון לכלום. הכי מציק זה הבדידות בחגים. אז אני הולך לחברים, יושבים קצת, אפילו לא עושים חג. העיקר לא להיות לבד".

ד', בשנות ה-40 לחייו, מקבל קצבת נכות ולמזלו, משפחתו תומכת ועוזרת: ''לפעמים קשה לי ליפול על ההורים, אבל מ-2,300 שקלים קשה מאוד לחיות". הוא הצליח לקבל דירה בדיור הציבורי, דירת חדר ישנה מאוד בגודל 20 מ''ר, שהיא "הממלכה" שלו. 


המנות מוכנות ומזומנות: ציפורה חלפון וברקע, מאות המנות שיחולקו עוד מעט (צילום: פייסבוק אישי)​​​​​​​
הצד הנותן: יחידים ומתנדבים שנטלו יוזמה


לקראת החג, הנתינה בבאר שבע גדולה. במקום בו הרשויות נכשלו בגדול, היחידים והעמותות עושות עבודה של חסד. יש את היחידים, שעושים למען הכלל. אלינור רווח אזולאי, שבימים אלה של ערב חג לא נחה לרגע. היא רוצה להספיק לעזור לכמה שיותר אנשים, כמה שרק אפשר. אנשים מכירים אותה ואוהבים אותה מאוד והיא כולה נתינה. אבל לפעמים, גם היא מתקשה לסייע לכולם והשנה, כך סיפרה לנו, המצוקה קשה במיוחד: משפחות רבות, דווקא משפחות עובדות, נקלעו למעגל העוני בשל אי יכולתן לעמוד בהוצאות. בנוסף לזרם הפונים אליה לעזרה ערב החג, אלינור מטפלת במקרים "השוטפים'': אימהות שנקלעו לקשיים, יחידים שקשה להם להתמודד עם יוקר המחיה מצד אחד ועם האבטלה והשכר הנמוך. אלינור לא יודעת שעות: יכולים לפנות אליה גם באמצע הלילה ואם המקרה קשה, היא לא תסרב. 
בבני עקיבא בבאר שבע: תלמידים עוסקים בנתינה לפני החג (צילום: גרעין אביחי)
פעילה חברתית אחרת, העושה עבודת קודש של ממש היא ציפורה חלפון, יו''ר המתנדבים בוועד למען החייל. היא גייסה תרומות וארזה ביחד עם מתנדבים, מאות חבילות לחג. ''הייתי רוצה לעשות יותר, לתת יותר, להגיע ליותר אנשים פני החג, אבל זה מה שאני יכולה", היא אומרת. במקביל, היא עוזרת לחיילים, גם אם אלה סיימו את השירות הסדיר שלהם. המקרים המקרים לעיתים קשים, במיוחד אצל חיילים בודדים שלא הצליחו למצוא עבודה. המטרה: שלא ישאר ולו חייל אחד, גם חייל משוחרר, שלא יהיה לו היכן לבלות את החג. השבוע היא עבדה במלוא הקיטור, בהכנת חבילות לחג: עבודה קשה של מיון המוצרים שנתבלו כתרומה ואריזתם.
אנשי YMS: מגייסים תרומות לחג, לשמח כמה שיותר אנשים (צילום: YMS)
ירון חיים, יחד עם מאור מזוז וסיוון מימון הקימו את YMS. מזה כמה שנים, כל ראש השנה ובכל חג פסח, הם אוספים כסף ותרומות מוצרי מזון כדי להרכיב סלי מזון מכובדים לנזקקים ולניצולי שואה בבאר שבע והסביבה. הם עושים את זה  באופן פרטי והתנדבותי לחלוטין, אוספים תרומות, קונים את המוצרים, אורזים את הסלים ומחלקים. "אנחנו עדים להירתמות מדהימה. תורמים לנו מוצרים, אנשים תורמים סלי מזון בסך 250 שקלים ויש גופים מסחריים, כמו למשל 'מחסני השוק' שתורמים לנו מוצרים. בחגים באים לאינו מתנדבים רבים לסייע בחלוקה: אנשי משטרה, שחקני הפועל באר שבע - ועוד. התחלנו בצנוע, אבל זה הלך וגדל בצורה מדהימה. מרגש אותנו לראות כמה אנשים מוכנים לתת, לסייע, לעזור לנו לארוז ולצאת לחלק. אזרחים ובכירים, באים לתת ולהתברך בעשייה".
אצל אלינור רווח אזולאי ההנכות לחג בעיצומן והיא אוספת מצרכים לנזקקים (צילום: פייסבוק אישי)​​​​​​​
אפיק טויטו רכזת בגרעין אביחי בבני עקיבא בבאר שבע, יחד עם חניכי הישיבה, עוזרים מדי שנה ומחלקים סלי מזון לחג, לנזקקים, בנוסף להתנדבות בשאר ימות השנה. אפיק מספרת שזה סוג של גמ''ח, אותו מתפעלים בני נוער דתיים-לאומיים, הלומדים בישיבה הבאר שבעית. חניכי בני עקיבא מוכרים בבאר שבע כבני נוער אכפתיים, איכותיים וערכיים וההתנדבות שלהם היא מכל הלב. 
גרעין אביחי נקרא על שמו של אביחי לוי ז''ל, שנרצח מירי מחבלים על צעירים שהמתינו לטרמפ ליד היישוב בית חגי, סמוך לחברון. אביחי לוי, שהיה בדרכו לבלות את השבת עם חניכיו בסניף בני-עקיבא בבאר שבע, נרצח במקום. שלושה אנשים נוספים שהמתינו בצומת נפצעו מהירי. אחד מהם, אביעד מנצור, נפטר כעבור יומיים. בני הנוער מבני עקיבא מבקשים להנציח את זכרו על ידי נתינה לחברה, במיוחד בחגי ישראל. השנה יוענקו 150 סלי מזון, בנוסף ל-11 משפחות הנהנות מדי שבוע מסיוע.
מאות מנות שמגייסים ליאור שטרית וחבריו מחכות לנהגים שיובילו אותן לנזקקים (צילום: פייסבוק אישי)
ליאור שטרית, יחד עם קבוצת אנשים פרטיים מסייע למשפחות בבאר שבע, במיוחד בתקופת החגים. "זה לא אני לבדי, זו קבוצה מאוד יקרה של אנשים שנותנת מכל הלב, לשם שמים, לא לשם פרסום. היוזמה התחילה לפני 20 שנה, ממש בקטנה, בשכונה ג', כסטודנטים שעזרו ל-5 משפחות וזה גדל. עם השנים הצטרפו למעגל המקבלים הרבה אימהות חד הוריות, עולים חדשים. מעגל המקבלים מתרחב משנה לשנה. אנחנו מרכזים את התרומות. מקבלים רשימות של המקרים הקשים באמת ממחלקת הרווחה, מעניקים למשפחות סל יפה לחגים, ששוויו כ-450 שקלים.כיום במעגל המקבלים יש לנו כ-750 משפחות. השנה עם זאת, אני מרגיש שהמצב קשה יותר. יותר פונים לעזרה. מה שמרגש אותי מחדש הוא שעם ישראל הוא עם תורם, עם של נתינה".

כתבות שיעניינו אותך...