• 16 דצמבר 2017

להפוך שכול לתקווה: אחיו של השוטר ששם קץ לחייו עוזר לאחרים

רס''ר יניב אסרף ז''ל, שם קץ לחייו אחרי שנקלע לנסיבות טרגיות והוכר על ידי המדינה, באופן נדיר, כחלל. אחיו, שי, מספר לראשונה על המאבק של המשפחה לנקות סופית את שמו של האח שנפל ולהציל אחרים במצב דומה

למעלה משש שנים עברו מאז שנחשפו שי אסרף ומשפחתו לראשונה לחומרים מחקירת מח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים) המציגים את השתלשלות האירועים שקדמו להחלטת אחיו, רס"ר יניב אסרף ז''ל, לשים קץ לחייו בחודש מאי 2011. באופן יוצא דופן, לא הביעו את דעתם ולא פרסמו ברבים את פרטי המקרה ובחרו שלא לשתף את הציבור בפרשה,  למרות הרכילות והשמועות הקשות שנקשרו למקרה המצער. זאת, על מנת שלא לפגוע באף אדם חלילה, לפני שיתבהרו הדברים לאמיתם, למרות התחושות הקשות והרצון שהצדק יעשה.


"יניב ידע שכדי להילחם על שמו הטוב יהיה עליו לגרום לצער רב ולפגוע באנשים  שהצביעו עליו, האנשים שבעצם הובילו אותו לסיטואציה אליה נקלע. לא כך חינכו אותנו בבית, אותנו חינכו להתרחק ממריבות וסכסוכים ולכבד כל אדם באשר הוא ולקחת אחריות"


לאחרונה, בעקבות משפט עיקש שניהלה שלומית אסרף, אלמנתו של יניב ז"ל, מול משרד הביטחון, הוכר יניב כחלל אשר נפל במילוי תפקידו  לכל דבר ועניין – החלטה נדירה, שלא לומר תקדימית, בעבור בעל תפקיד ביטחוני ששם קץ לחייו ועוד בביתו. לדברי שי, בנוסף להחלטת ההכרה קבעו הבוררים כי יניב לא ביצע את העבירות אותן ייחסו לו חוקרי מח"ש. מרבית החומרים נותרו חסויים, אולם לתחושתו של שי, סביר כי הסוף הנורא יכול היה להימנע.

לאחר שזכו בהכרה המשפטית  שי מבקש לנקות סופית את שמו של אחיו הנערץ שהיה עבורו מודל לחיקוי  ולהבהיר לכלל הציבור כי יניב נקלע לנסיבות מיוחדות, מצערות, שהביאו אותו לכדי מצב שהוא חש כי לא יכול היה להימלט ממנו. זו הייתה תחושתו, אותה לא שיתף עם הקרובים אליו. כפי שנהג בעת שירותו במשטרה, כך נהג בחייו הפרטיים. הוא לקח את מלוא האחריות.

שי מדגיש כי: "יניב ידע שכדי להילחם על שמו הטוב יהיה עליו לגרום לצער רב ולפגוע באנשים  שהצביעו עליו, האנשים שבעצם הובילו אותו לסיטואציה אליה נקלע. לא כך חינכו אותנו בבית, אותנו חינכו להתרחק ממריבות וסכסוכים ולכבד כל אדם באשר הוא ולקחת אחריות. לא בכדי אני וכל אחיי הגדולים עוסקים בתפקידים ניהוליים בעלי אחריות רבה".
"אתן לך דוגמה: כשהייתי קטן ושיחקתי ככל הילדים בשכונה והייתי נקלע לריב עם ילד אחר גם במקרה שאותו הילד היה גובר עליי ומחטיף לי נמרצות, אימא שלי הייתה מבקשת ממני להיכנס לבית כדי שהמריבה תיפסק ושחלילה לא תיגרר למריבה עם הוריי הילד השני.

הורינו חינכו אותנו להיות שוחרי שלום ובעלי מוסר עבודה ולתת תמיד מעבר לנדרש בתפקיד. כך יניב נהג תמיד"

אחרי ששם קץ לחייו, משפחתו גילתה את מעשי החסד והגבורה שעשה

"את אחי יניב ז''ל, ששירת בתפקיד ראש משמרת במשטרת נתיבות, הכירו כולם", אומר שי. "התושבים בעיר קראו לו "השריף". הייתה בו משמעת שירות גדולה, אבל גם הבנה נדירה את טבעם של בני אדם. הוא שינה את חייהם של אנשים רבים, שעמדו להיכשל ולהסתבך עם החוק. אחרי ששם קץ לחייו, במהלך השבעה הגיעו תושבים רבים מהעיר נתיבות  שכלל לא הכרנו ודרכם התוודענו למעשים שעשה ומעולם לא שיתף . במקרה אחד יניב הוזמן להגיע לזירת ריב בין בני זוג בטענה לאלימות במשפחה. החוק היבש, אומר שאחרי תקרית כזו, עוצרים את הבעל ומביאים אותו בפני שופט. הוא קלט שיש שם עניין מעבר לריב הרגיל ולכן היה בטוח שהבעל ישתחרר מהמעצר הוא יחזור לסורו ועוד עצבני יותר משהיה לכן בחר יניב לדבר על ליבו של הבעל. אביה של אותה אישה ששיתף אותנו בסיפור המרגש טוען שמאז אותה שיחה שיניב עשה לחתנו לא חזר החתן להכות את ביתו ".
 רס''ר יניב אסרף ז''ל (צילום: באדיבות המשפחה)
"הסיפור היותר מוכר ממש סיפור גבורה עליו יניב זכה לאות מצטיין מפקד המחוז הדרומי במהלך סיור שגרתי בעיר נתיבות  ראו יניב וחברו למשמרת עשן כבר שעולה מדירה מיד הגיעו למקום וראו את אם המשפחה זועקת לעזרה שילדיה הקטנים לכודים בדירה. על פי הנוהל, הם חייבים היו להזעיק את לוחמי האש ולתת להם לטפל בזירה. אך מעדותו של חברו  יניב קלט שהדירה נשרפת כליל  ואם יפעל ע"פ הנוהל כבר לא יהיה את מי להציל ולכן יניב לא היסס רתם את חברו ונכנס לדירה והחלו לחלץ את המשפחה וב"ה כולם בריאים ושלמים .

יניב ז"ל היה מאוד אהוד על חברי יחידתו. בתוך שיגרת השירות הקשה של שוטרי ישראל, הוא תמיד ניסה לשבור את השגרה, תמיד הסביר פנים וכולם מכירים את החיוך המפורסם היה חשוב לו שיהיה מצב רוח  טוב למי ששירתו אתו".

שום דבר לא רמז על האסון המתקרב

יניב היה נשוי לשלומית, אב לשני ילדים, אור ורז . הוא התגורר במושב ברוש. שום דבר באישיותו ובהתנהלותו לקרובים אליו, לא רמז על כך שבאחד מימי חודש מאי 2011, הוא ישים קץ לחייו, בירייה מנשקו, בחדר השינה בביתו. כאמור במשך שנים לא סיפר שי אחיו כיצד זה קרה. כיום, בשיחה עמו, הוא פותח את סגור לבו: "ביום שלפני המקרה עברה על אחי סיטואציה קשה. הוא זומן לחקירת מח"ש שבה נבדק החשד כי יניב הטריד מינית מספר מתלוננות הוא לא שיתף אף אחד, לא סיפר דבר, לא ביקש עזרה. כאשר, כעבור מספר חודשים, קיבלנו את תמלילי חקירת מח''ש ורק אז יכולנו להשלים את התמונה".

"אחי היה אהוד מאוד בתחנה", מספר שי. "הוא אהב להתבדח. הוא רצה שתהיה אווירה טובה. בין אנשים שעובדים באופן כל כך צמוד ואינטנסיבי, 24 שעות ביום, מול מקרים קשים, מול מצבי קיצון וביקורת ציבורית בלתי פוסקת חייבת להיות אווירה טובה. אחי אהב לצחוק ולהצחיק הוא היה משנה מילים של שירים מוכרים לדברים מצחיקים שמתחרזים לפעמים גם במילים גסות זה משהו שהיה מוכר לנו תמיד וגם מהבית ולי באופן אישי מהילדות הוא לא ייחס חשיבות למילים העיקר שיתחרזו , הוא היה קומי תמיד היה בו שילוב של רצינות ומסירות לעבודה ולקהילה אך היה חשוב לו גם ליהנות מהדרך ולהעביר את המשמרת בצורה חיובית . צריך להבין את הקונטקסט שזה קרה ומתי זה קרה. צריך להבין שלא מדובר באדם שהיה 'שולח ידיים' לאיברים מוצנעים. הוא היה נשוי באושר ואב לילדים יכול להיות שבמקרים המדוברים חלק מהדברים שעשה בעבר נתפסו באופן פתאומי כלא ראויים חשוב להדגיש שלאורך כלל העדויות של המתלוננות הן מבהירות שלא חשו מאוימות או מוטרדות מינית ע"י גם שנשאלו על כך יוצר מפעם אחת תשובתן הייתה זהה  כי הלצותיו של יניב היו ונתפסו כמטרד ולא כפעולה עם רק מיני מאחוריה ".

''לא ידעו מה עובר על אחי''

"ואז, יום אחד, הוא מוצא את עצמו מזומן לחקירה במח''ש. חקירה שהוא לא כל כך הבין את סיבתה. קראתי את תמלילי השיחות כמה חודשים אחרי המקרה – וכעסתי מאוד  . כעסתי על המעורבים בפרשה לא אשתף למה מפאת כבוד המעורבים אך  עליו כעסתי כי לו היינו יודעים מה עובר עליו, אם רק היה משתף, אני בטוח שהיה סוף אחר. ממה שאני יכול לספר, הוא חזר ונשאל מספר רב של פעמים אודות השירים ששר, ולמה הוא נגע לשוטרת באוזן והאם נכון שנגע למישהי בירך וכדומה".

"אחי, שהיה שוטר מסור, שוטר מצטיין  ,שוטר שנתן את הנשמה עבור הפקודים שלו ועבור האזרחים שאותם שירת לא אחת תוך סיכון עצמי, מצא עצמו בסערת רגשות. הוא חש שזו דרך ללא מוצא וכי עומדים להאשים אותו בדברים שלא עשה ובכך יאבד את פרנסתו וביתו אני רק יכול לשאר אילו תסריטים שחורים רצו לו בראש. עצם החקירה במח''ש, שברה אותו וסדקה את דמות המופת אותה הוא ייצג הוא כנראה הבין שגם אם יוכיח את חפות "הכתם" הזה קטן ככל שיהיה לא ירד לו מהמדים. הוא לא אמר מילה לאף אחד. לא לאשתו, לא לילדיו לא לי. לא ידענו. תבין כמה שמדובר באדם עם משמעת עצמית, שהוא ישב במחשב לנסח מכתבי פרידה. אדם שעומד לבצע מעשה לא יושב להקליד במחשב . הוא כולו בסערת רגשות. בבוקר שזה קרה, אחי נפרד מאשתו, שלא ידעה דבר על החקירה ועל התוכניות שלו להמשך הבוקר. היא יצאה לעבודה והוא נשאר בבית, כביכול לישון וברגע שהיא יצאה הוא החל לבצע את המשימה של סיום חייו . אחי היה נחוש, היה משוכנע שהמעשה שלו זה המוצא היחיד. הוא כתב מכתבי פרידה והותיר אותם כקבצים פתוחים על המחשב בבית. הוא נכנס לחדר השינה סגר אחריו את הדלת וירה בעצמו".


''עצם החקירה במח''ש, שברה אותו וסדקה את דמות המופת אותה הוא ייצג הוא כנראה הבין שגם אם יוכיח את חפות "הכתם" הזה קטן ככל שיהיה לא ירד לו מהמדים. הוא לא אמר מילה לאף אחד. לא לאשתו, לא לילדיו לא לי. לא ידענו''


הבת חוזרת הביתה ומוצאת מכתב פרידה

"הראשונה לחזור הביתה הייתה בתו הבכורה אור שהייתה אז בת 11 בלבד, שראתה שהחדר שינה סגור וידעה אסור להפריע, כי אבא ישן. רק כאשר קראה את המכתבים, התברר לה מה קרה", משחזר שי בלב כבד.

"יאמר לזכות שוטרי תחנת נתיבות שזוכרים את יניב  עד היום. בתחנה  יש פינת רווחה לבאי התחנה לזכרו ממש בכניסה לתחנה. בשבעה ובאזכרות עד היום הם באים ושומרים על קשר ומחזקים את ההורים וב-23 ביולי, יתקיים ערב לזכרו ביוזמת חבריו בתחנה, בו יושק ספר זיכרונות שכתבו חבריו לתחנה בנוכחות המשפחה".
פינת  ההנצחה בתחנת נתיבות (צילום: באדיבות המשפחה)

 עם השנים, יש מי שהמשיכו בחיים שלהם באופן טבעי. שהפרק הזה נסגר אצלם. אנחנו, המשפחה, חיים עם הזיכרון, עם השאלות ובי יש  רצון חזק לנקות את שמו, לזכות אותו סופית. שתבין, הפרשה עצמה לא עברה מעבר לאותה שיחה במח''ש. שלא היה דבר, חוץ משאלות ששאלו אותו לא נמשכה חקירת נגד הבודקת את אמינותם של המתלוננות ולא נבדקו הספקולציות הנוספות עליהם אחי רמז במהלך חקירתו. אבל עצם העובדה שאחי נחקר שעות ארוכות כאחרון הפושעים, שברה אותו. לו רק היה מדבר, משתף, מתייעץ. אבל כמו שהוא היה בחייו, אדם רציני, נערץ, שלוקח אחריות ומגדיל ראש, כך היה במעשה הנורא". 
"מי שעומד לבצע מעשה נואש, אינו מודע תמיד מה הוא מעולל לעצמו, ובעיקר, לאנשים שאוהבים אותו", אומר שי.


"אנחנו, המשפחה, חיים עם הזיכרון, עם השאלות ובי יש  רצון חזק לנקות את שמו, לזכות אותו סופית. שתבין, הפרשה עצמה לא עברה מעבר לאותה שיחה במח''ש. שלא היה דבר, חוץ משאלות ששאלו אותו לא נמשכה חקירת נגד הבודקת את אמינותם של המתלוננות ולא נבדקו הספקולציות הנוספות עליהם אחי רמז במהלך חקירתו. אבל עצם העובדה שאחי נחקר שעות ארוכות כאחרון הפושעים, שברה אותו"


מיד לאחר המקרה, ביקש שי לתעל את הכאב העצום שהוא ומשפחתו חשים, לטובת כל מי ששרוי במצוקה נפשית ועלול לחוש מחשבות אובדניות. הוא פתח עמוד פייסבוק שנקרא "זוכרים את יניב אסרף ז''ל". לעמוד יש למעלה  22,000 עוקבים וחברים. העמוד מבקש להעלות את המודעות לנושא מניעת אובדנות, בין אם על ידי זיהוי סימנים מקדימים, על ידי טיפול נכון בסביבה ועל ידי הצפת נושאים שאינם נידונים לעיתים קרובות. " ראשית ברשותך אבקש מהקוראים להצטרף אלינו לבלוג פייסבוק, אמנם רבים מתכתבים איתי בעקבות קריאת הפוסטים ויש לא מעט סיפורים, עליהם לא אוכל לספר מפאת צנעת הפרט, של אנשים שחשבו לעשות מעשה, אבל קראו, זה נגע בהם, עשו חושבים ושתפו אותי בדיעבד שחייהם ניצלו בעקבות הסיפור של אחי ושהם בעצם לקחו את הזווית שלי כאח שכול ונזכרו שיש להם משפה שתיפגע מאוד לאחר מעשה שכזה אך מרבית העוקבים הם אנשים רגילים ללא בעיות שהשיוך שלהם ושיתוף שלהם לפוסט  יכול במקרה או שלא במקרה לעזור לאדם שיקר להם מבלי שבכלל ידעו ולכן חשוב שיצטרפו כמה שיותר אנשים".

האח, שי אסרף, מסייע לרבים בשעת מצוקה (צילום: יעד פחימה)
"אני מרגיש אחריות גודלה מאוד. רבים מבקשים לדבר על תחושות של אובדן ואובדניות. בישראל, מדי שנה, כ-500 אנשים שמים קץ לחייהם. זה מספר נורא. ואין תמיכה מוסדית בנושא בזמנו שר הרווחה מאיר כהן החל בתהליך רחב היקף אך כידוע התחלפה ממשלה מאז ואין הרבה שינוי בנושא. תבין דני יש אנשים שעשו מעשה של ניסיון התאבדות שלא צלח בריאותם נפגעה קשות  ואז הם הבינו מה עשו ומה זה עולל לסביבתם ולגופם אך יש בהם הודיה מלאה שחייהם ניצלו. ורק לאחר מעשה הם הבינו שאין דבר כזה בעיה שלא ניתן לפתור. אני מאמין שכמעט את הכול ניתן לפתור, גם דברים שלכאורה נראים כחסרי סיכוי. כשחשים שאין מוצא, דווקא אז, צריך להיאחז בחיים ולדעת לבקש עזרה אני בוגר ישיבה תיכונית ויש אמרה שמלווה אותי מאז המקרה והיא : "כל עוד הנר דולק , אפשר עוד לתקן! והרי ידוע שאדם משול לנר כאמור " נר אלוקים נשמת אדם" אז רגע לפני שאתם מכבים את הנר שלכם ושל הקרובים לכם  נסו לשתף, לדבר, לא לשמור בפנים כי לסיים את החיים בסופו של דבר תמיד ניתן אז רגע לפני או כמה שלבים לפני תנו הזמנות נוספת זה יחסוך המון צער בעולם".

''תחושת האובדן שלנו כמשפחה קשה מאוד, אך אין בנו רגשי אשם או חלילה יצר נקמנות , אלא רצון לקחת את הכאב הפרטי שלנו ולמנף אותו ולשתף אותו עם כל הקושי על מנת לעזור לאחרים. היום אנחנו גם רוצים לקחת את ההכרה של המדינה ביניב כמי שנפל במערכות ישראל והפרחת הטענות הקשות שבהם הוא הואשם , על מנת לנקות את שמו מכל רבב קולו של יניב נדם ולצערי הוא לא יוכל להילחם על חפותו יותר ולכן חשוב לי להיות עליו כמליץ יושר ולספר אודותיו ברבים ודרכו ודרך סיפורו הטרגי לעזור לאחרים שנדע רק בשורות טובות בעם ישראל, אמן".


"אני בוגר ישיבה תיכונית ויש אמרה שמלווה אותי מאז המקרה והיא: "כל עוד הנר דולק , אפשר עוד לתקן! והרי ידוע שאדם משול לנר כאמור " נר אלוקים נשמת אדם" אז רגע לפני שאתם מכבים את הנר שלכם ושל הקרובים לכם  נסו לשתף, לדבר, לא לשמור בפנים כי לסיים את החיים בסופו של דבר תמיד ניתן אז רגע לפני או כמה שלבים לפני תנו הזמנות נוספת זה יחסוך המון צער בעולם"

כתבות שיעניינו אותך...