• 11 דצמבר 2017

בני שמעון: ''אנחנו קהילה של קהילות''

ראשת מועצת בני שמעון, סיגל מורן, מספרת מה משך אותה לפוליטיקה, מה הרחיק אותה ממרצ, מה קירב אותה ליאיר לפיד ומה צריך לשנות בשיח הישראלי כדי שיהיה פחות אלים ויותר פורה

ראשת מועצת בני שמעון, סיגל מורן

הם יושבים על אמצע הדרך בין באר שבע לתל אביב, לא ממש מדבר, לא ממש אורבאניות מיוזעת. מצומת בית קמה ימינה, בחבל ארץ שרוב רובו חקלאי ובדרך כלל שקט. בשנים האחרונות מועצת בני שמעון לא רק הכפילה את אוכלוסייתה, אלא גם הצעירה אותה מאוד: כ-40 אחוזים מהתושבים הם מתחת לגיל 18.
המועצה מאגדת 13 יישובים, מרביתם חקלאיים. היא מועצה ותיקה בנגב - נוסדה בשנת 1951 ושטחה גדול ומשתרעת על פני כ־440,000 דונם, במועצה מתגוררים כמעט 9,000 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 6.3%‏.

לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2014, המועצה האזורית מדורגת 7 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. זהו דירוג מצוין, גבוה יותר מזה של באר שבע, למשל, העומד על 5. אבל סיגל מורן מבהירה: זהו ממוצע סטטיסטי ומאחורי המספרים, עומדים אנשים, אוכלוסייה אליה היא מחוברת מאוד חזק ואוהבת אותם אהבת אמת: "במועצה יש לנו הכל מהכל. יישובים עם משפחות מבוססות יותר וגם מקומות, בהם המצב הכלכלי פחות טוב וגם תמצא מקרי רווחה קלאסיים. המועצה משקפת את אוכלוסיית ישראל, היא מגוונת מאוד. היא מורכבת מקהילות-קהילות. זהו הרכב מיוחד וייחודי, שבא לידי ביטוי בדרך ניהולה של המועצה. בדיוק סיימנו לפני כמה רגעים ישיבה. במועצה אין קואליציה ואופוזיציה, אלא הדברות מתמדת, ניסיון להגיע להסכמות, להקשיב, להתחשב, לעשות למען הכלל. במועצה יש נציג אחד לכל יישוב. הדברים נעשים מתוך הדברות, מתוך שיח. לכל אחד מהיישובים במועצה הרכב אנושי ייחודי ומיוחד. האופי הקהילתי הזה, מכתיב גם את קצב הקליטה של תושבים חדשים, שכן אני מאמינה, שצריך לתת לכל קהילה את הזמן לקלוט לתוכה את החברים החדשים".

סיגל מורן נולדה בעיר ראשון לציון. בנערותה לקחה חלק פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד, ומילאה תפקיד של יו"ר מועצת חניכים ארצית. מהפך בתפיסת עולמה חל כאשר עברה מתנועת הנוער העובד והלומד לתנועת השומר הצעיר, כיוון שהאמינה בהתיישבות בנגב. בצה"ל שירתה בנח"ל ושימשה כמזכירת הגרעין. היא השתחררה מהצבא בדרגת סגן. בצעירותה, הייתה פעילה מאוד בתנועת מרצ ובנוער מרצ: "אני באה מבית סוציאליסטי, ציוני, שהאמין בהתיישבות ובצדק חברתי. עם השנים, התרחקתי מהדרך האידיאולוגית של מרצ, לטובת ראיית עולם פרגמאטית יותר. במהלך השנים זזתי לכיוון המרכז, כתוצאה מהתהליכים שעברתי בחיי. תמונת המצב מורכבת מדי כדי שנראה אותה בגוון אחד של המפה הפוליטית. אי אפשר לראות החיים בשחור ולבן. מפלגה בעיניי זה אמצעי, לא מטרה. על מנת לפתור את הבעיות הרבות ולהתמודד עם האתגרים המסובכים באזור שלנו, יש צורך בראיית עולם מעשית יותר, מציאותית יותר. אני חושבת שאני צריכה לבדוק, כולנו צריכים לבדוק, בכל זמן נתונה, איזה מפלגה משרתת יותר טוב את הרצונות שלנו. ביש עתיד מצאתי את השפה שאני מכירה, את השפה העניינית, לא פוליטיקה שמשרתת פוליטיקאים, אלא שפה עניינית, מוטיבציה נכונה וגדולה לשנות דברים".

החיבור של מועצה חקלאית בעיקרה, עם יש עתיד היה מפתיע. מה חיבר אותך למפלגה הזו דווקא?

"המועצה שלנו מתבססת גם על חקלאות, אבל לא רק. החיבור עם יש עתיד בא מתוך רצון לנסות לעשות משהו אחר. אי אפשר להמשיך בשיח המפלג שאנו עדים לו. צריך למצוא רוח מאחדת, שיח אחר, למצוא את המשותף, בין כולם. ביש עתיד מצאתי אנשים טובים, מצאתי את השיח האחר הזה. יש שם אנשים טובים, אין שם את המחלה הנוראית של החברה הישראלית, של הפוליטיקה הישראלית, שהפוליטיקאים שכחו שהם פה בשביל לשרת את הציבור".
סיגל מורן עם יו''ר רשימת יש עתיד, יאיר לפיד (צילום: יח''צ)
ההליכה לבחירות עוד בטרם סיום כהונתה של הממשלה הנוכחית עולה מעת לעת. את משובצת במקום ריאלי ביש עתיד?
"אתה יודע מה – אני ממש לא חושבת על זה. אני ממש לא שם. החיבור שלי עם המפלגה היה מסיבה אחרת לגמרי ואני ממש לא עוסקת בשאלה האם אני הולכת להיות חברת כנסת או לא".

על החקלאות בישראל עוברים ימים קשים: ענפים שלמים נתונים במשבר, אחרים צריכים להתמודד עם יבוא פרוע, שלאו דווקא מיטיב עם הצרכן, אלא רק נועד להגדיל את פערי התיווך המטורפים בארץ.
"החקלאות השתנתה והיא היום יותר ממוכנת, אבל בבסיסה, היא נותרה מקור פרנסה וגם, היא חלק מהשורשים שלנו. אבל אם החקלאות פעם הייתה ערך, היום הממשלה מסתכלת עליה יותר דרך החור של הגרוש. ממשלת ישראל אומרת היום שהיא רוצה להוזיל את יוקר המחייה, אז לשם כך, היא פותחת את השוק לייבוא. אבל מפערי התיווך לא הצרכנים ולא החקלאים מרוויחים. הנקודה היא, שאת ממשלת ישראל לא מעניינת החקלאות. בעיניה, כל דבר נתון למשא ומתן. אבל תאר לעצמך שהיה זול יותר לייבא שכירי חרב, במקום לגייס חיילים לצבא. למה לא? בעיניי, יש משמעות רבה לחקלאות כערך לאומי. בסופו של דבר, החקלאות היא סיפורה של מדינת ישראל. לחקלאות יש עוד כמה תפקידים, מלבד פרנסה".

ולמרות הקשיים בחקלאות והתמונה המורכבת בנגב, מועצת בני שמעון נחשבת למועצה מצליחה, שהכפילה את אוכלוסייתה והיא בתנופת פיתוח. איך מצליחים להתגבר על הקשיים?

"יש משפט שאני אומרת תמיד: אם המזל מתדפק על הדלת, כדאי שתהיה בסביבה. אני חושבת שהמצב שלנו היום שונה במאה ושמונים מעלות וזה פרי של עבודה קשה, של אסטרטגיה תכנונית נכונה, בכל נקודת זמן, לצד הטיפול ביום יום, אנחנו מביטים קדימה, מרימים את הראש, מזהים הזדמנויות וחוזקות, אנחנו לא נותנים לעצמנו לשקוע רק ביום יום".

בפתיחת סניף כנפיים של קרמבו


"קח למשל את אתר דודאים, השוכן בשטחי המועצה ואשר עורר התנגדות כל כך גדולה עם הפיכתו לאתר פסולת ארצי. הוא היה עבורנו אתגר גדול. החלטנו לקחת משימה ולעשות אותה הכי טוב שאפשר, גם בהיבט הסביבתי וגם לתת שירות במחירים סבירים לכל הרשויות בדרום, תוך מינוף הרווח. לצד זה, אנחנו מייצרים מקור הכנסה ומקור תעסוקה. אני חושבת, שסוד ההצלחה של המועצה הינו ניהול מאוד מקצועי, מאוד ענייני, אין בה כמעט פוליטיקה פנימית, ישיבת מליאה נראית יותר כמו ישיבת דירקטוריון".

"זו הדרך שבה מנהלים דברים בבני שמעון, גם כאשר מדובר בהחלטות קשות, הכל נעשה בדרך של בדרך של הרבה מאוד שיח, הרבה מאוד הקשבה, זה מצב של WIN-WIN, בסך הכול עובד, זה עובד ובעיקר בכות העובדה שיש פה צוות מעולה".

יש עתיד היא מפלגה שרשימתה אינה נבחרת בפריימריז. יאיר קובע ובמובן הזה, היא אינה דמוקרטית. הרכב הרשימה אינה משקפת את רצון הבוחר.
"הביקורת הכי קשה שאני שומעת היא שאני מצטרפת לרשימה דיקטטורית, בה אין פריימריז, בה יאיר לפיד הוא המחליט על הרכב הרשימה שתשב בכנסת. בעיניי, הפריימריז הפכו להיות רעה חולה וחלק מהקלקולים, מקורם בפריימריז. ביש עתיד הדברים שונים ויש בה אנשים מצוינים, שמסוגלים לנהל ביניהם ויכוחים קשים. אני מתחברת לעשייה ברשימה, אפילו עושה זאת בהתרגשות רבה".

"במסגרת יש עתיד הגדרנו שלושה נושאים מרכזיים: החיבור הישראלי – פעולות אקטיביות לאיחוי הקרעים בעם. הגדרת חשיבותה של החקלאות וההתיישבות למדינת ישראל, כאינטרס לאומי והנושא השלישי: הפריפריה".

במקור את מראשון לציון...

"בגיל 18 עזבתי את ראשון ועברתי לנגב. אני בוחרת כל יום מחדש לחיות כאן. אני חושבת שבנגב יש ים של הזדמנויות ולא מעט אתגרים, המרכזי שבהם הוא לפעול בכדי לשפר בצורה דרמטית את החיים של השכנים הבדואים שלנו. ככל שתהיה לי אפשרות, אשקיע בכך לא מעט ממרצי. הצלחתו של האזור תלויה לא מעט בשיפור רווחתה של האוכלוסייה הבדואית".


מה האתגרים והחוזקות המרכזיים שאת רואה לנגד עינייך, כראשת מועצה?

"קודם כל, המועצה ממשיכה להיות בצמיחה. אנחנו מווסתים את הקליטה אצלנו, היות ואנחנו מורכבים מקהילות, אבל ממשיכים לצמוח בכ-5 אחוזים לשמה. בעשור הנוכחי אני צופה שנכפיל שוב את האוכלוסייה שלנו, תוך יצירת תעסוקה בתחומים שונים, בהם תיירות. התפיסה שלנו היא מרחבית, כלכלה יכול להשפיע על האזור כולו. כבר כעת יש 33 מפעלים בבנייה בפארק עידן הנגב, ויש פארק נוסף שהבשיל ביחד עם באר שבע, שיבוסס על תיירות, על ספורט מוטורי.

אנחנו רוצים ליצור פה קהילה ערכית, שמתבססת על רוח אחרת, רוח של אחריות הדדית, של סולידריות, אפשר לראות את זה בחיי היום יום במועצה, זהו דבר שבעיניי חסר במציאות הישראלית, זהו אתגר גדול.

אני רוצה להגדיר את האתגרים החינוכיים שלנו, מערכת שתתן לילדים כלים לעתיד. מערכת החינוך היא לב לבה של הקהילה, היא קטר המניע הכל, צריך לבחון איך היא יוצרת סביבה ומרחב המאפשרים לכל אדם באשר הוא למצוא את המשמעות שלו, מבחינתי אלה האתגרים שיאפשרו ליצור סביבה הומאנית יותר.

במנהיגות המקומית והלאומית הציניות הפכה לאג'נדה, ישנה תופעה של ליבוי יצרים, של שיסוי ככלי המשרת כאמצעי, מבלי להבין מה המחיר שנשלם בשל כך. אני מדבר על מקרים של אמירות כלפי ערביי ישראל ואמירות חסרות אחראיות שנאמרו במקרה אום אלחיראן. אני מאמינה שאפשר לעשות דברים אחרת".


"את ממשלת ישראל לא מעניינת החקלאות. בעיניה, כל דבר נתון למשא ומתן. אבל תאר לעצמך שהיה זול יותר לייבא שכירי חרב, במקום לגייס חיילים לצבא. למה לא? בעיניי, יש משמעות רבה לחקלאות כערך לאומי. בסופו של דבר, החקלאות היא סיפורה של מדינת ישראל"


(הכתבה פורסמה לראשונה בגיליון אפריל של מגזין ברנז'ה)

כתבות שיעניינו אותך...