• 19 נובמבר 2017

צפו: החצרות הנסתרות של באר שבע

יש מקומות בעיר העתיקה שידיהם של כרישי הנדל''ן לא הצליחו להגיע אליהם: חצרות נסתרות, שנשתמרו כמעט מאה שנה על הריצוף, החלונות, הצבעים והבניה העות'מאנית

העיר העתיקה בבאר שבע בשנת 1950, כשהבניה המקורית עדיין הייתה קיימת (צילום: האנציקלופדיה של ישראל בתמונות - סריקה של תמונה מתוך

באר שבע העות'מאנית, המקורית, כמעט ונמחקה בגלל חוסר רגישות. אנשים רצו חדש, מודרני ונוצץ ולפני שלושים וארבעים שנה, בתים תורכיים נהרסו, חפצים נזרקו ומבנים נזנחו. אבנים תורכיות מסותתות, לעתים עם שם בעל הבית המקורי, כוסו בטיח. נברשות, כלי קפה, ספרים, מסמכים, נזרקו.

עולם אחר ונסתר בתוככי העיר העתיקה (צילום: דני בלר)

בשנים הראשונות של באר שבע החדשה, מ-1949 והילך, המבנים בעיר העתיקה נשתמרו כמות שהם. אחרי זה, במעשה של טלאי על טלאי, נוספו להם הפסג'ים, שהם שהסבים של הקניונים של היום: אוניקו, ערבה, שרול, שביט. הבתים והחנויות שנבנו בשנות ה-20 וה-30, בתקופת המנדט הבריטי, עוד שמרו על רוח הבנייה של התקופה והמקום. הפסג'ים וחנויות שנבנו משנות החמישים והילך, טשטשו את קווי המתאר והשנים הביאו איתן שכחה. בסוף שנות השבעים מעטים זכרו את החצרות התורכיים והערביים של באר שבע, בדיוק כמו שהיום איננו זוכרים את קולנוע "שביט" או "מרכז". הם עדיין שם, אך נשמתם פרחה. גם קולנוע "אורות" היום הוא מצבה עצובה לבאר שבע היפה, נמוכת המבנים, הפשוטה.

רצפה מקורית בחצר, בת כ-80 שנה (צילום: דני בלר)

בעיר העתיקה במיוחד לאורך הרחוב המרכזי, קק"ל, מסתתרות חצרות רבות. הן מוקפות בחנויות מארבעת עבריהן. אנחנו רואים רק את החזיתות. את החצר המסוימת הזו גילה אספן העתיקות ואיש התקליטים אבי מרגלית. כדי להגיע אליה, אנחנו צריכים אישור של אחד מבעלי העסקים באחד הפסג'ים, איש חביב, ותיק העיר, שאומר לנו: "אתם לא יודעים איזה חתיכת היסטוריה מסתתרת שם".

סיור בחצר ישנה ונסתרת בבאר שבע (צילום וידאו ועריכה: דני בלר)

בחנות שלו דלת ברזל, שפונה לחצר הפנימית. כשהיא נפתחת, כאילו עוברים במנהרת זמן לימי המנדט. הכל שם מקורי: הריצוף, החלונות, הצנרת, מערכת הביוב, רק מעט מאוד השתנה שם וככל הנראה, בפעם האחרונה שהייתה פעילות, זה מתי שהוא בשנות השבעים, אז שם נבנו מדרגות והותקנו ארונות. כמה ימים לפני הביקור, כך סיפר לנו האיש, פינו משם מלא לשלשת יונים.
הרצפה הערבית יפהפייה. לכסות אותה בריצוף חדש, יהיה פשע. הקשתות נשתמרו. באחד החדרים נשתמר בתקרה הצבע הכחול, כמותו ניתן לראות, למשל, במבנים עתיקים בחברון הערבית.
הבניה מסיבית. גם כשחם מאוד, המקום נעים. תקרות גבוהות, חצר פתוחה. עובדי אחד העסקים במקום שמו שולחן וכסאות, מבלים במקום את ההפסקות.


הפסג'ים והחנויות שנבנו משנות החמישים והילך, טשטשו את קווי המתאר והשנים הביאו איתן שכחה. בסוף שנות השבעים מעטים זכרו את החצרות התורכיים וערביים של באר שבע, בדיוק כמו שהיום איננו זוכרים את קולנוע "שביט" או "מרכז". הם עדיין שם, אך נשמתם פרחה. גם קולנוע "אורות" היום הוא מצבה עצובה לבאר שבע היפה, נמוכת המבנים, הפשוטה.




החצר נשתמרה. פיסת הסטוריה באר שבעית (צילום: דני בלר)

הרבה מבאר שבע הישנה נזרק. גם היום: עזבונות של ותיקים שנפטרו נזרקים לזבל או עושים דרכם לדוכני עתיקות ולאו הדווקא הפריטים הנכונים ניצלים. משרדים שנסגרו זרקו מסמכים. כאשר המקומון הותיק "כל-בי" נסגר, איש לא עשה מאמץ להציל את הארכיון העשיר שלו, בו עשרות אלפי צילומים היסטוריים, למעלה מ-1800 גיליונות המתעדים את תולדות העיר ועשרות אלפי מסמכים מרתקים. וזו לא פיסת ההיסטוריה היחידה של העיר שהושמדה שלא הייתה מעולם.
בחצרות הישנות האלה יש משהו שאין בשום מבנה חדיש ו"קולי" בעיצוב עכשווי: נשמה. וכידוע, ללא נשמה, הגוף הוא כלי ריק.

תקרה ישנה, עם הצבע הכחול שנשתמר לפחות תשעה עשורים (צילום: דני בלר)

מבט לחצר שכנה. לו החלון יכל לדבר ולספר את סיפורי באר שבע (צילום: דני בלר)




כתבות שיעניינו אותך...