• 24 יוני 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:

הסבא רבא היה ראש עיריית באר שבע והוא - שריף

שריף אל עטאונה, המוכר לכל הבאר שבעים מהעסק שלו לשטיפת מכוניות, הוא הנין של ראש עיריית באר שבע הראשון, השייח' עלי אל-עטאונה, ששלט בשנים 1900 ועד 1922. שוחחנו איתו על אז והיום

שריף אל עטאונה, ליד מפת בק''ש העותמאנית (צילום: דני בלר)

מדי בוקר יוצא שריף אל עטאונה מביתו שביישוב חורה לעבודתו בבאר שבע, ב"שטיפת השריף", מכון לשטיפת כלי רכב לא רחוק מבאר אברהם, בעיר העתיקה בבאר שבע. שם, משך שעות ארוכות, הוא ייקח מכוניות מאובקות באבק הנגב ובבוץ של הערבה ויהפוך אותן לבוהקות מניקיון.

שריף מוכר מאוד בבאר שבע: הטלפון שלו לא מפסיק לצלצל וכולם רוצים לבוא לשטוף אצלו. הוא, בשלווה גדולה, תמיד בחיוך יקבע להם תור, גם ביום הכי לחוץ ואפילו ביום שישי, היום הקצר והלחוץ של השבוע, הוא שם, לא מאבד כהוא זה מהשלווה והאדיבות. מעטים, אם בכלל, מהרבים המכירים את שריף, יודעים את הייחוס המשפחתי שלו. הוא גם לא מנופף בזה. הוא מאוד גאה בזה, אבל מי שלא מכיר, לא יודע. תצטרכו לשכנע אותו לספר את הסיפור וגם אז, להיות סבלניים.

שריף, בן 38, הוא נינו של ראש העירייה הראשון של באר שבע, השייח' המכובד עלי אל-עטאונה, איש שהתורכים, שרק הגיעו לאזור ב-1900, ראו בו מנהיג ומוביל במציאות הדי פרועה, אז, של הנגב. באר שבע הייתה בפריפריה של האימפריה העות'מאנית. הבדואים שלטו באזור, אך היו ביניהם מלחמות פנימיות: שבטים נלחמו אלה באלה. השבטים השולטים גבו דמי "ח'אווה'', מעין מס מקומי או בלשון פחות עדינה, סוג של דמי חסות. השייח אלעטאונה היה ראש עיריית באר שבע משנת 1900 ועד 1922.  
בשנת 1887 פרצה מלחמה בין השבטים תראבין ואל-עזאזמה. התורכים הגיעו לעשות סדר ושליט ירושלים, ראוף פאשא, החליט להקים בבאר שבע מחנה צבאי. העיר באר שבע אמנם הוכרזה בשנת 1877, אך רק ב -7 באפריל 1900 הוכרה כעיר. באותה השנה הוחלט על הקמתה של נפה חדשה,  נפרדת מנפת עזה, אז השלטת בדרום בגלל המוצא לים, שהעיר באר שבע תהיה בירתה. 
השייח' עלי אל-עטאונה היה מקובל על התורכים ושימש כראש העירייה הראשון של העיר, שהיה בה מעט מאוד. המושל השני של העיר, מוחמד ג'ראללה, נחשב למייסד העיר בפועל. במהלך כהונתו הממשל רכש כ-2000 דונם מידי השבטים הבדואים והעמיד אותם לחלוקה ללא תמורה לבדואים תושבי המקום.

סבא רבא וראש העיר הראשון של באר שבע, עלי אל עטאונה (צילום: באדיבות ארכיון גואל דרורי)


הבדואים לקחו חלק נכבד בהקמתה של העיר התורכית. השייח' עלי אל עטאונה, הסבא רבא של שריף,  היה מקובל על כולם וכולם שמעו בעצתו. הוא היה ראש העיר בתקופה הראשונה של באר שבע, בה העיר הפכה ממחנה קטן לעיר עם בתים, רחובות, מבני ציבור ומוסדות חינוך. לרחובות לא היו אז שמות, מלבד הרחוב הראשי (קק''ל של היום) שנקרא רחוב אל- עטאונה, לכבודו של השייח'.

"עם השנים, השבט שלנו התפזר ברחבי המזרח התיכון", מספר שריף. "רק לאחרונה התחלנו לקבץ צילומים, עדויות, לשרטט את אילן היוחסין של המשפחה. יש בני משפחה בירדן ויש בחברון וכמובן, בנגב, ביישוב חורה, בו אני מתגורר. ביננו, יש אנשי חינוך רבים, בחורה יש את בית הספר אל-עטאונה. גם בזכות הפייסבוק, התחלנו למצוא אנשים עם שם המשפחה ואפילו נוצר דף של השבט, בו כותבים אנשים מכל העולם. אנחנו, כשבט, חיים בנגב עוד מהמאה ה-19. השבט ישב בין היתר באדמות ג'מאמה, הלא היא רוחמה וגם בקרבת חוות השקמים של אריק שרון ומשם, הגענו לחורה. שבט אל עטאונה קשור קשר עמוק לבאר שבע, מאז ומתמיד".

בספרו של י' ברסלבסקי, "ארץ הנגב", מסופר על הקשר העמוק של משפחת אל-עטאונה למתיישבים היהודים הראשונים ועל כך שהמשפחה הייתה הראשונה לסייע ליהודים לרכוש אדמות בנגב, הליך לא קל שהצריך את התערבות רבה של העיר קושטא (הלא היא איסטנבול של היום, אז בירת האימפריה העות'מאנית). 

השוק הבדואי בבאר שבע, 1920 (צילום: ספריית הקונגרס / נחלת הכלל)​​​​​​​

הקשר עם המתיישבים הראשונים

על פי עדויות מתקופת התורכים, בני משפחת אל עטאונה היו מיודדים עם המתיישבים היהודים ברוחמה, משתתפים אלה בשמחות של אלה, חיים יחד בדו-קיום.
למרות שהאימפריה העות'מנית הייתה זו שבנתה את באר שבע (מה שאנחנו קוראים היום "העיר העתיקה"), התיעוד מהימים ההם לא רב. אין הרבה צילומים וחלק מהתעודות עברו לידיים אחרות או שאבדו. בשל כך, קשה לשריף לבנות את סיפור המשפחה בשלמותו. 

אחד המקומות האהובים עליו הוא תחנת הרכבת התורכית, בה קיים שלט מקורי ועליו מסותת שמה של העיר באר שבע בערבית, בכתב יפהפה. שריף מסתובב בין הצילומים, מאוספו של הצלם ואיש החינוך גואל דרורי ומתרגש. בתערוכה נראית חנוכת העיר התורכית, עות'מאניים ונכבדים בדואים עומדים אלה לצד אלה. למרבה ההפתעה, מסבו יש רק תיעוד אחד, ציור שצויר על פי תמונה שאבדה. אלבום תמונות היה שמור במוזיאון הנגב. האלבום היה שייך למושל התורכי של באר שבע. כאשר המושל נפטר, הוא הועבר לבנו של המושל, שעם השנים העביר אותו לשגרירות הישראלית בתורכיה. העותק הזה נעלם, בשל אחסון לא זהיר של המוצגים. 
עותק שני של האלבום היה בידיו של תושב חברון, שייח' עזאת חסן עלי אלעטאונה 

נכדו של ראש העיר הראשון של באר שבע התורכית. העותק אותר באמצע שנות השבעים על ידי ששון בר צבי ז''ל, שהיה מושל הנגב,  בתום חקירות רבות  ומאומצות.
בר צבי פנה לשייח' עלי כדי לקבל  את האלבום לצורך העתקתו ונענה בסירוב.  באחת השבתות בשנת 1974 נסעו ששון בר צבי וגואל דרורי לביתו של 
שייח' עזאת חסן עלי אלעטאונה בחברון, שם בר צבי ראיין את השייח'  עם שיך עלי וגואל דרורי צילם בציוד מיוחד את האלבום התורכי.

שריף אל עטאונה, ליד השלט ישן של ביר-א-סבע, בתחנת הרכבת התורכית (צילום: דני בלר)


"בלי דו קיום, אי אפשר"

שריף מתפלא ששאלת הדו-קיום בין יהודים ובדואים בכלל נשאלת: "זה הרי ברור מאליו. הדו-קיום בעיניי ברור מאליו ואי אפשר בלעדיו. הבדואים הם חלק מהעיר באר שבע והנגב והוא חלק בלתי נפרד מחיי הבדואים, מאות בשנים. ככה גדלנו בשבט, זה החינוך אותו קיבלנו מההורים ומהסבים. אבי היה נהג בתחבורה הציבורית בבאר שבע משך למעלה מ-30 שנה. אין אדם שלא הכיר אותו. המשפחה שלי גרה פה למעלה מ-150 שנה. החיים שלנו הם חלק מהחיים של באר שבע והנגב. אם זה ברוחמה-ג'מאמה ואם זה בבאר שבע, שסבא רבא שלי היה ראש העירייה הראשון שלה משך 22 שנה".
"הבדואים בנגב באים לבאר שבע וגם תושבי הנגב מגיעים ליישובים הבדואים. הדו קיום הזה קיים, בלי קיצוניות, בלי עוינות, זה פשוט לא קיים ולא צריך להיות קיים". בעוד אנחנו מדברים, שריף מבחין במכונית שנתקעה בשדרות טוביהו. בלי לשאול, הוא ניגש לעזור. מתברר שהמנוע התחמם יותר מדי וקצת מים יקררו את הרדיאטור ויאפשרו לנהגת להגיע הביתה. "מה, ניתן לנהגת לעמוד באמצע הכביש ולא נעזור?".

במכון השטיפה שלו, לא רחוק מבאר אברהם, בכניסה לעיר התורכית שסבא רבא שלו היה ראש העיר הראשון שלה, מעטים יודעים את הייחוס שלו. המקום עמוס כל שעות היום, מבוקר עד ערב. גם הבוס תופס צינור, מגב ודלי ומקרצף מכוניות. הטלפון כל הזמן מצלצל: רבים רוצים שהוא יטפל באופן אישי. כל הלחץ ושריף תמיד אדיב, תמיד עם חיוך.

עם רדת החשיכה, הוא עושה את דרכו לביתו, בחורה: "חורה מוגדרת ככפר, אבל היום היישוב גדול, חיים בו 18,000 איש. יש פה מסחר, בתי קפה, מוסכים, עסקים. גם הכבישים שודרגו. הנגב משתנה ומתפתח, גם חורה". 
אחרי יום עבודה קשה, לשריף יש עוד מצב רוח לשבת בגינת הבית ולשוחח על מורשת המשפחה: ''הייתי רוצה לראות יותר ילדים מכירים יותר טוב את ההיסטוריה של באר שבע. יש לבאר שבע היסטוריה עשירה, מרתקת, שכל פעם מגלים בה משהו חדש".

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load