• 22 אוגוסט 2017

מגזין ברנז'ה: רק על עצמי לספר ידעתי

לירון אלעד, 38, תושבת כמהין שבנגב, ממליצה לחיות כאן ועכשיו ולמצות את מלוא הפוטנציאל שטמון בנו. מחקר שביצעה, בדק את הזיקה בין התפיסה של המימוש העצמי להתייחסות למוות. כל זה הוליד מיזם חדש ומרתק

''אני מפיקה חוויה רגשית המבוססת על סיפור החיים של האנשים, שהם מבחינתי הגיבורים של המסע'' צילום: מלי גולדפרב

זוכרים את הארנב הממהר והכובען המשוגע בספר אליסה בארץ הפלאות? כל הדמויות הללו יככבו במיזם ייחודי לנשים שמפיקה לירון אלעד ממושב כמהין, ושמו: בדרך לעצמי - בארץ הפלאות. האירוע יתקיים  ב-8-9 ביוני בחאן בארותיים בעזוז. מדובר באירוע שני מסוגו שהיא מפיקה בהצלחה רבה כשהרעיון העומד במרכזו הוא להצטרף לרוח ולתפיסה שהחיים הם כאן ועכשיו.

איך בפועל האירוע בא לידי ביטוי?

הרעיון שכל אחת מהמשתתפות תחווה את ארץ הפלאות הפרטית שלה. אני משתמשת באליס בארץ הפלאות כתפאורה ומביאה את האנלוגיה שלי לסיפור של ארץ הפלאות. אני מייצרת את הפרשנות שלי לתוך ההגשמה והמימוש של הנשים. יהיו שלושה ממדי עבודה: עבודה עצמית עם תוכן שאני בונה ברוח ארץ הפלאות עם המוטיבים שבה, הממד השני יהיה במהלך 10 סדנאות איכות תהליכיות עם צוות משובח של מנחות שיעבירו סדנאות כגון: לוחות השראה וחזון, לפתוח את הלב ולהגשים חלום, תהליך ושינוי, מסעה של אליס ועוד. הממד השלישי הוא הפעילויות המשותפות במרחב: הרצאה של סיפור אישי מעורר השראה, מופע שירה של ענת לרנר, ששרה על המהות של המסע שלה להגשמה עצמית, מופע תיאטרון פליי בק והרצאה שלי על משמעות המימוש והחיבור לזמן ברוח ארץ הפלאות.

מסע מרתק (צילום: מלי גולדפרב)

איזה מסר את רוצה להעביר במיזם הזה?

'בדרך לעצמי' זו דרך להעביר מסר של תפיסת החיים האומרת שהחיים הם עכשיו ושזה הזמן לממש חלומות ולהיות במהות שלנו. האירוע מכיל את הערכים והמסרים שאני מאמינה בהם ומביא אותם לכדי ביטוי בחיבור שבין חוויה, תהליך אישי ותוכן. זוהי חווית מסע תלת ממדית בת יומיים, שמאפשרת חוויית צמיחה מתוך מקום בטוח. אני מאמינה שלא צריך לחכות למשבר כדי לצמוח והאירוע מייצר סוג של רחם שמאפשר למשתתפות להיות במקום שמאפשר להן לגלות עוד מעצמן בלי להיות בנקודת קצה ובלי להגיע למשבר או קושי.

איך נולד הרעיון?

הרעיון נולד מתוך העסק שלי, שנקרא "מסע בעקבות אחד". ב"מסע בעקבות אחד" אני מפיקה חוויה רגשית המבוססת על סיפור החיים של האנשים, שהם מבחינתי הגיבורים של המסע. במהלך התואר השני של העבודה הסוציאלית כתבתי את התזה שלי ובה חקרתי את הזיקה בין התפיסה של המימוש העצמי להתייחסות למוות. לצורך זה השתמשתי בסיפורי חיים של אנשים שראיינתי, בני דור תש"ח. גיליתי שלמימוש העצמי יש השפעה על תפיסת המוות וההשלמה עימו. לשון אחרת, איך מהבנת המוות לומדים לחיות את החיים. הייתי רק בת 23 ולמדתי כבר אז על משמעות הזיקנה והמוות ומתוך זה את משמעות החיים. גיליתי דרך הראיונות שמי שהספיק לממש את עצמו ולחוש סיפוק ממה שעשה בחייו, לא פחד מהמוות והסתכל עליו כחלק מסגירת מעגל, לעומת כאלה שלא מימשו עצמם ולא הרגישו שהספיקו לעשות דברים, שרצו לדחות את ההגעה של המוות וגילו קושי בהתמודדות איתו".

​​​​​​​

למה המוות צריך לעניין צעירונת כמוך?

"מלמידת המוות התחדדה בפני משמעות החיים בהווה וההבנה העמוקה שהם קורים עכשיו. שהזמן הוא עכשיו. שניהם בעצם חלק משלם אחד. אני לא פוחדת מהמוות, אני מודעת לכך שהוא יכול לבוא בכל רגע ולכן צריך להיות במהות ולמצות את עצמנו על הצד הטוב והיעיל ביותר. זה נותן לחיים את המשמעות העמוקה שלהם".

אילו פעולות עשית על מנת למצות עצמך?

אני כל הזמן בהוויה לצד עשיה. לפני כ-11 שנים עברנו לכמהין שבנגב כדי להגשים את החלום של בעלי להיות חקלאי ואנחנו מגדלים עגבניות שרי. במושב נולדו ארבעת ילדינו. אני חולמת ומגשימה. במרחב שבו אנחנו גרים, אני מרגישה שדווקא מתוך הריק של המדבר שיקר לליבי, ניתן ליצור הרבה "יש", כך שגם אני מגשימה כאן את חלומותיי ומייצרת חדשים. המדבר הפך לבית לרעיונות עבורי והרבה תכניות נולדו לי כאן".

חדר הפלאות

תני לי דוגמא למה שאת עושה במסע בעקבות אחד

"אני מפיקה ומייצרת 'מסע בין עשורים' או מסעות חווייתיים אחרים שמתרחשים לרוב בגילאים עגולים. זו הפקה שמבוססת על סיפורי החיים של גיבורי המסע ומייצרת סוג של מסע נוסטלגי בזמן. המסע הוא חוויה בין דורית שבה אני משחזרת יחד אתם חוויות מרכזיות ומשמעותיות שעלו במהלך סיפורי החיים, במקומות האותנטיים או בזירות משמעותיות בחייהם.
זו חוויה חזקה ומאוד מרגשת. דוגמא מהסיפור המשפחתי שלנו: חמותי נזכרה שאביה, בילדותה, בארץ מגוריהם, רומניה, שאל אותה: מי נותן לי נשיקה ומקבל מתנה? היא נתנה לו נשיקה על הלחי וקיבלה ממנו טבעת עגולה עם אבן כחולה. הטבעת הייתה מאוד יקרה לה אך בזמן שעלו לארץ לא יכלו להביא אותה והיא נאלצה בצער להיפרד ממנה ומאז ועד לזמן סיפור החיים היא לא נזכרה בה. כשטסנו למסע השורשים שלה ברומניה הלכנו לבית שבו הם התגוררו ושחזרנו את הסצנה שבה אבא שלה נתן לה את הטבעת. מי שנתן לה הפעם את הטבעת היה בנה, שהוא בן הזוג שלי. הוא שיחזר את המשפט שאמר לה אביה, ונתן לה טבעת שהוכנה עבורה מבעוד מועד בדיוק במקום בו קיבלה אז את הטבעת מאביה. זה היה מעמד מרגש שסגר לה מעגל ומאז, כך היא אומרת, הטבעת היא הקמע שלה. כל המסע מבוסס על שיחזור רגעים מיוחדים ומשמעותיים שאותו אני מחיה ומאפשרת להם לחיות את הרגע המשמעותי שוב. לגעת בזמן.

מה החלום הבא שלך?

"יש לי כבר רעיון חדש, למה שיהיה המיזם הבא".

בדרך לעצמי (צילום: מלי גולדפרב)

כתבות שיעניינו אותך...