• 26 יוני 2017

ראיון במגזין ברנז'ה: דנה קמה – ושרה

דנה לפידות, ההבטחה בעולם המוזיקה, מייצרת להיטים במרץ בין היתר לשלומי שבת ועדן בן זקן ואפילו עובדת על אלבום חדש וחולמת שהעיסוק שלה במוסיקה יימשך לנצח

צילום: אלון שפרנסקי

את יום הולדתה ה-34 בסוף ינואר היא חגגה בהופעה למעריצים, לחברים ולבני המשפחה, במועדון גריי ביהוד. לדבריה, ככה היא חוגגת בשנים האחרונות את יום הולדתה – על הבמה כמו שהיא אוהבת. מבין הקולגות הגיעו הזמרים עדן בן זקן ומאור אדרי. למשה פרץ, דודו אהרון ושלומי שבת, היו הופעות משלהם כך שנבצר מהם לבוא. אדרי ולפידות שרו בדואט שיר שכתבה דנה – 'לילות לבנים' ועדן בן זקן הסתפקה בלשיר את הלהיט שהעניקה לה דנה לפידות "מנגינה".

"באר שבע תמיד תהיה עיר אהובה ואני באה כל סוף שבוע להתפנק אצל ההורים ולאכול את הבלינצ'סים והחצילים שאבא שלי עושה ספיישל עבורי"


נראה שלכל שיר שאת כותבת יש כתובת

"נכון! 'האחת מבין כולם' שנתתי לשלומי שבת והפך ללהיט, הפך גם לשיר אודישנים מבוקש בתוכניות השירה למיניהם. החלטתי לכתוב לשלומי עוד להיט, למרות שהוא טען שאין מצב לכתוב עוד שלאגר בסדר גודל של השיר 'יש לך'. הוא פשוט לא האמין שאכתוב לו להיטים אחד אחרי השני. יש לנו ארבעה שירים משותפים יחד. כתבתי בין היתר, גם למשה פרץ, דודו אהרון, עדן בן זקן וכמובן את כל שירי האלבומים שלי.

מהם מקורות ההשראה לכתיבת השירים שלך?

"אני מושפעת ומקבלת השראה מהשירים המעורבים עליהם גדלתי בבית – מאימי האשכנזייה שהשמיעה לנו ארתה פרנקלין וג'ניס ג'ופלין עוד כשהייתי בחיתולים ומאבי העירקי שהשמיע מוסיקה ים תיכונית. גדלתי בבית מעורב. כשאני ואחותי הזמרת, קרין נולדנו לא היו משמיעים לנו שירי ילדים כמו פילפילון אפו ארוך וכדומה, אלא מוסיקה נשמה שחורה, בלוז ורוק באנגלית ומוסיקה מזרחית. חוץ מזה למדתי במקיף ז' בתיכון מעורב, שם ב"מחששה" הבנות היו שרות עופר לוי ושרית חדד ואני הייתי עושה מזה צחוק ומחקה אותם, בסוף מצאתי את עצמי בתל אביב בתחנה המרכזית של פעם מחפשת קלטות מזרחיות וקניתי את הקלטת שבה שרית חדד שרה דואט עם שריף – 'שלום חבר'. הכנסתי את הקלטת הביתה ואימא שלי של הג'ניס ג'ופלין, הייתה בהתחלה בשוק שאני מתחברת דווקא למוסיקה הזו, בסוף היא גם התחברה לשריף כי יש בשירה שלו כאב מהחיים שאי אפשר להתעלם ממנו. אהבתי את האלבום של שרית חדד "ניצוץ החיים" שהיה בעיניי גם אלבום מרגש והוא שייך לקלסיקה המזרחית, אבל כמובן לא הפסקתי לשמוע ולשיר את קייט בוש. השירים 'משוגעת'  ו'כמו בהתחלה', שכתבתי לאלבום הראשון, הושפעו מהמוסיקה של סטינג. מאוחר יותר גיליתי את עמיר בניון הנהדר, אביב גפן ועוד. התחברתי גם למוסיקה קלאסית, בקיצור, הכול מהכול. אגב, אני כותבת מגיל 11 ובאלבום הראשון שלי יש שיר שכתבתי בגיל 12. הטקסטים ועומק שלהם מאוד חשובים לי, והאנשים שמאזינים ומקשיבים להם מאוד מתחברים אליהם".

צילום: ירדן הראל

"לי ולשלומי שבת יש ארבעה שירים משותפים יחד. כתבתי בין היתר, גם למשה פרץ, דודו אהרון, עדן בן זקן וכמובן את כל שירי האלבומים שלי"


אז מילים כמו בשיר של עומר אדם "עולה לי, עולה ולא יורד לי" ... אין מצב שיהיו בשירייך

"אני לא מזלזלת בכלום. יש סטיגמה על שירי הפופ מזרחיים שמילות השיר מאוד נמוכות, אבל אנשים אוהבים גם את זה ושיר כמו שהזכרת מתאים לריקודים ולעשות שמח, יש מקום בהחלט גם לשירים כאלה ועובדה שליאור נרקיס למשל ממלא את קיסריה ומקפיץ את כל האנשים על הרגליים. אני לא אקליט שירים כאלה כי זה לא מתאים לאופי השירה שלי, אך טוב שיש אותם".

אייל גולן נכנס לקטגוריית הזמרים המזרחיים שהזכרת?

"אייל גולן הוא תופעה בפני עצמה שאי אפשר להתעלם ממנה ועצם העובדה שבמשך כל כך הרבה שנים הוא בפסגה, זה לא מובן מאליו. יש לו כמויות של קלאסיקות שאין לאף אחד. הז'אנר שלו שונה משל זמרים אחרים".

יש לך קהל מעריצים קבוע שבא אחרייך לכל מופע?

"נכון וזה כיף גדול. יש לי קהל שמלווה אותי, מפרגן לי ומחבק אותי".

איך יצא  שהרבה להיטים שכתבת הגיעו דווקא לשלומי שבת?

האמת?  את כל השירים שנתתי לו, הגשתי קודם כל לדודו אהרון, אך הוא לא לקח אותם והם עברו לשלומי שקלט אותם בשמחה ונהנה מזה. אלוהים, בסופו של דבר, מסדר הכול. גם את הלהיט " מנגינה" שנתתי לעדן זקן, הצעתי קודם כל לשרית חדד והיא לא התחברה אליו, אז עדן הרוויחה. אגב, אם השיר היה צריך להפוך ללהיט דרך הרדיו, לא בטוח שזה היה קורה כי הוא הושמע בעיקר בערבי קריוקי ומשם הוא צמח ונהיה עובדה. הכי כיף ששיר עולה מהשטח, שהקהל מכתיב ולא העורכים המוסיקליים".

את רזה, חטובה, עכשיו את נראית מצוין

"בתיכון נראיתי אחרת – הייתי ביג מאמא עם עודף משקל וסבלתי מזה מאוד. למרות שנמניתי עם 'מלכות הכיתה' לא קיבלתי את עצמי ועשיתי המון דיאטות שלא עזרו. באיזשהו שלב בחיי קיבלתי זבנג על הראש כשהוריי היקרים לי מאוד התגרשו, זו הייתה התקופה שגם כתבתי את האלבום 'משוגעת' ועברתי לעיר הגדולה – תל אביב. הייתי ילדה תמימה שלא הכירה את תעשיית השואו ביז האכזרית. שרתי כמו מכונה ובגיל 24 הכתירו אותי כריטה החדשה. באתי לכרך, ילדה נאיבית מבית טוב, פתחו לי עמוד מעריצים בפייס וניפחו את הכוכבות הטרייה שלי ואני לא הצלחתי להכיל את זה. לא סתם אביב גפן אומר לכל הזוכים בדה וויס לא לחיות באופוריה ולא סתם ומתריע מפני התעשייה הזו שיכולה לרומם אותך ולהוריד אותך באופן הכי אכזרי. צריך כוח נפשי כדי לקבל מצד אחד לטיפות ומצד שני סטירות לחי ולהמשיך הלאה. גם מאוד חשוב מי מנהל אותך".

היו פעמים שרצית לוותר?

בעטתי בעצמי עד הקצה בשירים שלי 'הלו אדון, שלום גברת'  ו'הרגלים רעים', הטקסט מדבר על מה שעברתי. חשפתי את הפצע האישי שלי, את האופן שבו פגעתי בעצמי..."

שער ברנז'ה, מהדורה מיוחדת לחג פסח (צילום: אלון שפרנסקי, עימוד: ליטל טל)

זה אכן הוביל אותך לבולמיה והפרעות אכילה קשות

"כן, זו מחלה נוראה של הסתתרות וחוסר מודעות למצב החמור שבו אתה נמצא. זה הוביל אותי לדיכאון ויום אחד אפילו ביטלתי הופעה כי העלתי 12 קילו. היו ימים שאוכל היה מפחיד אותי והסתכלתי עליו כעל אויב. יש לי חברות שסובלות מאנורקסיה ומצבן חמור במיוחד, יותר גרוע. את יודעת שאין מספיק מיטות בבתי החולים לבנות שסובלות מאנורקסיה והן בסוף מתות בבית? למזלי, הוריי עלו על זה ונלחמו להציל אותי. הופנתי לטיפול וגם להרגשה שאת מאכזבת את הורייך יש משקל וזה הופך את הבעיה לקשה יותר. עברתי תקופה נוראית. היו ימים שהייתי שואלת את עצמי איך יוצאים מהבית. באותה תקופה חשתי הזדהות עם הזמרת איימי ווינהאוז  back to black והבנתי גם את הזמרת סיה ששרה עם הגב לקהל. אנשים חשבו שזה גימיק ולא ידעו שהיא אלכוהוליסטית והיא מסתובבת לקהל בגלל החרדות ופחד הקהל שיש לה".

איך התמודדת?

"אני עדיין מתמודדת יום יום. לימדו אותי לאכול מחדש ולא לפחד מהאוכל ולהחזיר את העניין לחיים שלי. אני גאה בעצמי שהצלחתי לצאת מהבור בלי כדורים פסיכיאטריים ולחזור לעצמי. זה לא מובן מאליו. אגב, נעזרתי בקואוצ'רית ומתקשרת מדהימה, טרי לוי"

אפילו הסכמת לחשוף את הבעיה

 זה קרה בהשקת האלבום שלי ברידינג שכתבת של גיא פינס לא זיהתה אותי, כי הייתי רזה כמו מקל, כמעט שקופה. השתנתי להם מהופעה להופעה ופתאום הרגשתי צורך לדבר, ברגע אחד אמרתי לעצמי, זה חלק מהכאב והבעיות שלי. אחר כך הייתי בלחץ לקראת צאת הכתבה בגיא פינס אך השד לא היה נורא ואפילו הרגשתי מן הקלה, כאילו נגולה אבן מליבי. דיי לא צריך להסתיר, לא צריך להפיץ שמועות ובנוסף זה גם מהווה זריקת עידוד לסובלות כמוני, ללכת לטיפול".

לחתונה שלך עם שמוליק גם היה אפקט טרפויטי

"שמוליק היקר עמד לצידי כל הזמן ואחרי החתונה רציתי להמשיך לכתוב בכיף שלי וזה הוציא אותי מהדיכאון ואפילו הפסקתי ליטול ציפרלקס. זה לא היה פשוט לחזור למדיה, עדיין בתוך תוכי הייתי פגועה. שאלתי את אימא שלי למה אין לי עור של פיל. דרך הטיפול והעזרה של הוריי למדתי לגלות עוצמות מחדש והתחלתי להנות מהיותי בפרונט בלי לחשוש ממה שיקרה אחר כך. למדתי להנות ממה שיש לי עכשיו ולהודות על זה יום יום לאלוהים. אני בסוג של מסע שלא נגמר אך הכול טמון ביכולת לא לאבד פרופורציות".

מה  הלאה?

"אני עובדת על אלבום שאת הסינגל הראשון שלו, 'איפה עומרי?', הוצאתי. יש לי מופע חדש מאלבומים, אך אני תמיד משנה ומוסיפה שירים. יש הזמנות למופעים, לחתונות – אני נמצאת בעשירייה הפותחת של שירי החתונות. כל תקופה אני משתדלת לחדש. אוטוטו משחררת שיר סטייל שנדלייר שמתכתב עם מה שקורה היום. אני משתפת פעולה עם המוסיקאי, ינון יהל שעבד עם מדונה וריאנה ויהיו כל מיני שירים – רפרטואר רחב".

"אני עדיין מתמודדת יום יום. לימדו אותי לאכול מחדש ולא לפחד מהאוכל ולהחזיר את העניין לחיים שלי. אני גאה בעצמי שהצלחתי לצאת מהבור בלי כדורים פסיכיאטריים ולחזור לעצמי. זה לא מובן מאליו".


באופי שלך את יותר רומנטית לא?

"כן בהחלט. אני יותר הולכת לשירים הרומנטיים ושירי בלדה, אבל ינון מחדש אותי ומביא לי תשוקה חדשה לצבע ולפופ. סך הכול זה כיף להתחדש. סצנת המוסיקה העכשווית היא ללא ספק הפופ המזרחי וצריך לדעת להתחבר לזה"

מחשבות על אירוויזיון?

"האירוויזיון זו תחרות מסוכנת, היא יכולה להרים או להפיל קריירה וזה מפחיד קצת".

לאיזה זמרים בארץ את מתחברת?

"לדיקלה, חברתי הטובה שמה שהיא עושה הוא בבחינת פריצת דרך, לריטה, שלמה ארצי, עמיר בניון, עברי לידר, אברהם טל, מירי מסיקה ואביב גפן שעליו גדלתי בין היתר. הייתי ילדת אור הירח. לו היו בוחנים אותי על אביב הייתי מקבלת ציון 100. לדעתי הוא מוסיקאי נהדר, פרובוקטור גדול ואני אישית נהנית ממנו".

היית מוכנה להיות בתוכניות ריאליטי כמו האח הגדול, למשל, כדי לקדם את עצמך?

"אם אלך לאח הגדול, סביר להניח שיאשפזו אותי אחר כך באברבנאל. לחשיפה כזו אני לא בנויה. המחיר שאני עלולה לשלם על זה גדול".


"אני מכורה לקוטג'. בזמנו כשהייתה שביתת הקוטג', צילמתי את המפעל שמייצר קוטג' באשדוד וכתבתי בפייס: לשדוד או לא לשדוד. מישהו מתנובה עלה על זה ושלחו לי מהחברה ארגז קוטג' "


איך לא קיבלו אותך בזמנו לכוכב נולד?

"צביקה הדר ואני התבדחנו על זה והוא הודה שהם פספסו אותי, אך מבחינתי כל דבר לטובה, כי אז בדיוק החתימו אותי על הפקת אלבום".

אם לא היית זמרת...

"סביר להניח שהייתי קואוצ'רית או מטפלת באנשים, כמו אימי. יש לי את זה וכרגע אני מרגישה שאני מטפלת באנשים באמצעות המוסיקה והשירים שאני שרה.

זמן לבילויים?

אין לי הרבה זמן ובכל זאת אני מקפידה לאוורר את הנפש בנסיעה לים, השקות שהופכות לבילוי. אני משתדלת לפרגן לקולגות".

איך מפנקת את עצמך?

"להקליט שיר זה אחלה פינוק עבורי, אך גם מסעדה טובה וסרט נחשבים לפינוק".

אפרופו מסעדה, איזו אהובה עלייך ואילו מאכלים את אוהבת?

"יש מסעדת בשרים נהדרת בבת יער בעמוקה שבצפון – סטיקייה ליגה. לאחרונה גילית שאני אוהבת דברים חדשים כמו שומן של כבש. בנוסף אני אוהבת מטבח מרוקאי ואיטלקי, סושי לפי הקריזות שלי ובלי שום קשר אני מכורה לגבינת קוטג'".

קוטג'?

"כן, בזמנו כשהייתה שביתת הקוטג', צילמתי מפעל קוטג' באשדוד וכתבתי בפייס: לשדוד או לא לשדוד. מישהו מתנובה עלה על זה ושלחו לי מהחברה, ארגז קוטג'".

עברתם לראשון לציון?

"לא הייתה לנו ברירה. עולם המוסיקה מתנהל במרכז, אני גם מוזמנת להמון הופעות בצפון והיינו חייבים להקל על עצמנו. אבל באר שבע תמיד תהיה עיר אהובה ואני באה כל סוף שבוע להתפנק אצל ההורים ולאכול את הבלינצ'סים והחצילים שאבא שלי עושה ספיישל עבורי".

ספרי לי על משהו שאת מאוד רוצה להגשים

"אני רוצה לממש עצמי כאמא וללדת ילדים, ואנחנו עובדים על זה. חוץ מזה, אני רוצה להמשיך לכתוב ולשיר ולהשאיר חותמי בעולם המוסיקה"

כתבות שיעניינו אותך...