• 26 יוני 2017

מגזין ברנז'ה: במבי הליצן הוא האיש הכי שמח בעיר

הוא הליצן הוותיק של ילדי באר שבע והנגב, איש מצחיק, עם לב רחב שתמיד ידע שזה מה שהוא יעשה בחיים. אם זה לשמח ילדים, להתנדב בבתי חולים, לעשות טוב בנשמה לקשישים – במבי הוא האיש הכי שמח שייצא לכם להכיר

במבי, הוותיק בבאר שבע והנגב (צילום מהיר)

למרות שהוא נולד בשם יורם אלקיים, כולם מכירים אותו בשם במבי. הילד הנצחי עם החיוך התמידי כבר בן 44, ליצן כמעט 30 שנה ומאוהב מתמיד במקצוע השמח והמשמח. חביבי הילדים השתנו, הכוכבים התחלפו, אבל בשביל ילדי באר שבע – ולא רק הם, אלא ילדים בארץ כולה – במבי הוא הליצן שהם הכי זוכרים. חמשת אחיו, אגב, עובדים במקצועות "רציניים", אבל מפרגנים לו לאורך כל הדרך.

למה דווקא ליצן?

"מאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי להצחיק, לשיר, לשמח אנשים, לעשות טוב על הנשמה. הייתי זה שארגן ובלט במסיבות בתי הספר, הייתי אוהב לשמח את השכנים שלנו, לארגן בטיולים תחרויות שירה, הייתי מארגן לחברים בכיתה פעילויות בהפסקות. זה משהו שתמיד היה לי עמוק בנשמה, הרצון הזה לשמח ולהעניק שמחה ואושר לכל מי שמסביבי. מאוחר יותר הלכתי ללמוד בחוגי משחק והייתי חבר באגודת הקוסמים בבאר שבע, אותה ניהל ישראל בויום ז''ל. למדתי ליצנות רפואית וניהלתי בית ספר שלימד את המקצוע למטפלות בקשישים סיעודיים, בבאר שבע ובנתיבות. מילא אותי אושר גדול לראות את הנשים המבוגרות האלה משמחות קשישים, ממש אהבו את הלימודים ואת העבודה. מאוד התרגשתי לראות אותן לבושות כליצניות, משלבות את הליצנות בעבודה הלא קלה שלהן ועושות טוב על הנשמה למטופלים".

אתה גם מתנדב המון...

"נכון. במיוחד עם ילדים המאושפזים בבתי חולים. אני מגיע לשמח אותם.  זה משהו שחשוב לי לעשות תמיד".

ילדים זה קהל קשה. אם הם לא אוהבים את מה שאתה עושה, או שהם קמים והולכים או שהם אומרים לך את זה ישר בפנים. איך תופסים את תשומת הלב שלהם?

"התחלתי בתור ליצן רגיל, עם החליפה והאף האדום, אבל עם הזמן למדתי את כל הטריקים והאביזרים שילדים אוהבים והם תמיד עובדים: מסרק ומספריים ענקיים, מכנסי ברמודה וחולצה צבעונית, הילדים אוהבים את בובות הענק של כל מיני דמויות, רוקדים איתן, מצטלמים איתן, מתחברים אליהן בשמחה גדולה. גם ההורים מתחברים לזה. הכי כיף, זה שאני גורם לילדים ולהורים לשמוח ביחד. בעבודה שלי קורים הרבה דברים מרגשים. אני היום פוגש נכדים של אנשים שאני מכיר. הייתי במסיבה אצל האבא, כשהבן היה קטן. עכשיו לבנים שלהם יש ילדים והם מביאים לילדים את הליצן שהם עצמם אהבו כילדים. אני פוגש הרבה חברים מהכיתה שלי, שהם היום הורים וזה תמיד מרגש, המפגש המחודש הזה".

​​​​​​​

חברים מהכיתה שבטח בחרו בקריירות אחרות. מה הם אומרים על העיסוק שלך?

"רק מפרגנים. תמיד אומרים לי שעוד משהייתי ילד, היה ברור שזה המקצוע שאעסוק בו. תמיד שמחים להיפגש איתי. תמיד שמחים להזמין אותי. מאז שאני ילד, קיבלתי רק חיזוקים לעבודה שאני עוסק בה. ההורים שלי תמיד פרגנו: אימי, רחל ז''ל, הייתה תופרת לי את הבגדים. אבי שיחיה, מאיר, שהוא היום איש מבוגר, מאוד גאה בי. לפני כמה זמן הופעתי במועדון גיל הזהב אליו הוא הולך. באי המועדון אמרו לו – 'זה הבן שלך!', ואבא שלי היה גאה מאוד במה שאני עושה. את אותה האהבה אני מקבל מהאחים שלי, שעוסקים במקצועות מאוד שונים ממני".

אתה כבר 30 שנה על הבמה. בטח מה שהצחיק ילדים פעם היום כבר לא עובד. איך אתה מתמודד עם זה?

"נכון. במיוחד בדור האינטרנט, אם אתה לא מתחדש, אם אתה לא מביא לילדים את מה שהם אוהבים, הם לא יתחברו אלייך. אני תמיד כולל בהופעות דברים חדשים, מתחדש, לומד. בשנה שעברה, למשל, נסעתי לפסטיבל ליצנים בינלאומי באוקראינה. בחודש אפריל חל אצלם חג לאומי, שלשה ימים של שמחה. אז הופענו ברחובות, מול הורים וילדים, באו ליצנים מכל העולם, דיברנו באנגלית, ברוסית, בעברית אבל בעיקר בתנועות ידיים וקלות מצחיקים וזו הייתה חוויה אדירה לכולם – לליצנים ולקהל.

אני, כמובן, עוקב אחרי הטרנדים בשטח. בשנה שעברה הייתה למשל היסטריה סביב הבובה פיקאצ'ו, מהפוקימונים, שחזרה אחרי 15 שנה. אז שלפתי את הבובה וחזרתי להופיע בה. ואני כל הזמן מחדש, כולל דברים מוכרים מהטלוויזיה, כמו למשל, תוכניות ריאליטי: אני עושה לילדים הפעלות בסגנון 'המירוץ על המיליון' עם כל מיני משימות והם ממש אוהבים את זה".


אני היום פוגש נכדים של אנשים שאני מכיר. הייתי במסיבה אצל האבא, כשהבן היה קטן. עכשיו לבנים שלהם יש ילדים והם מביאים לילדים את הליצן שהם עצמם אהבו כילדים. אני פוגש הרבה חברים מהכיתה שלי, שהם היום הורים וזה תמיד מרגש, המפגש המחודש הזה"




אז זאת עבודה במשרה מלאה...

"כן ואני מאוד אוהב את העבודה הזו. אני כל הזמן מתחדש, מתקדם, לומד. היום כבר דור שלישי נהנה מהעבודה שאני עושה. זו עבודה שיש בה המון סיפוק והמון רגעים של נחת. באחד הימים הלכתי להופיע במקלט לילדים בסיכון. הייתה להם שם טלוויזיה קטנה, בגודל מסך מחשב. רתמתי את חברי הטוב יעקב בן זינו, איש חברת בזק. דאגנו להם לטלוויזיה ענקית. אני כמובן סיפרתי לילדים סיפור, שמעכשיו הם לא יוכלו לראות טלוויזיה, כי הם לא היו ממש טובים בלימודים, אלא שעה ביום ודרך הסלולארי. הם מאוד התעצבנו, כי סרטים מצוירים תוכניות ילדים מאוד אהובים עליהם. ואז, הכנסנו אותם לחדר והפתענו אותם בטלוויזיה ענקית – הילדים ממש שמחו והם גם קיבלו משחק כדורגל שולחן".

אתה בן 44. עד מתי תמשיך להופיע?

"קודם כל, אני שומר על עצמי, לא מעשן, לא שותה אלכוהול, עושה ספורט ומקפיד ללכת לבדיקות תקופתיות ותודה לאל, הכל בסדר. אני בהחלט חושב על העתיד ועוסק בארגון, בהפקה, אבל אל דאגה, אני ממשיך להופיע, כי היום הכל השתנה. גם שחקנים בוגרים, כמו דליק ווליניץ וירון לונדון אהובים על הילדים, יש היום כבוד לבוגרים ולא רק לצעירים ויפים או לכוכבים גדולים. הדברים השתנו והיום יותר טוב וגם מעבירים מסר חשוב לילדים".

צילום מהיר

"העבודה הזו מעסיקה אותי כל הזמן. אני לומד, כותב ויוזם. אני אוהב את העבודה, את העובדה שאני מביא שמחה לאנשים, שאני מפתיע אותם, שאני עושה טוב. כל מה שאני עושה, אני עושה באהבה גדולה להורים וילדים כאחד. אני מתרגש כל פעם מחדש ובמיוחד, כשאני רואה דור חדש של ילדים, שהייתי ליצן ביום ההולדת של הוריהם, כשהיו ילדים. עוד מעט פורים ואני כבר מוכן עם ההפתעות וההופעות, אני אמנם עובד, אבל אני נהנה לא פחות מהקהל שלי. זה הכיף בעבודה שלי".

כתבות שיעניינו אותך...