• 11 דצמבר 2017

פסטיבל זוהר דרומי הסתיים: סיכום האירוע שייזכר מהמוצלחים בבאר שבע

פסטיבל זוהר דרומי הוא אחד האירועים היפים בתולדות העיר. למה הוא הצליח, מה גרם לאנשים להיסחף אחרי האירועים ובעיקר, מה זה אומר על באר שבע כעיר תרבות? ניסינו לפצח את סוד הפסטיבל

ראינו עיר עוטפת אור. פסטיבל זוהר דרומי (צילום: דייגו מיטלברג)

גרייה חושית היא טכניקה טיפולית, ותיקה ומוכחת, בעזרתה מטפלים במגוון בעיות, החל מבעיות קשב וריכוז ועד אלצהיימר. צליל, אור וצבע, כך נמצא, יש להם השפעה מיטיבה. ברביעי וחמישי העיר העתיקה הפכה לחדר גריית חושית ענק מידות, שהעניק לאלפי תושבים מבאר שבע והסביבה הזדמנות לברוח לארץ האגדות.

בעיריית באר שבע צריכים לשבת להפיק לקחים חיוביים מפסטיבל זוהר דרומי, כי ללא ספק, ברביעי וחמישי כמעט וקרה משהו שלא קרה בבאר שבע קודם לכן, לא בפסטיבלים ולא באירועים שנערכו בעיר בשנים האחרונות. הקהל לקח חלק פעיל בהאירוע.

הקהל היה חלק מאיזה שהוא סיפור. משחקי אורות, הקרנות וידאו, משחקי תאורה הפיחו חיים אחרים, חיים חדשים שהפכו את העיר העתיקה למקום מהאגדות. הרי אנחנו, שחווים יום יום קשה, מחפשים לברוח לארץ האגדות. ילדים קטנים אבל גם כמעט כל ההורים השתנו כילדים למראה מצעד סוריאליסטי של מדוזות, חגבי ענק ובלרינות עטויות בפסי לדים, שלוו בנגני כלי נשיפה מחופשים. אנשים צעדו איתם. אנשים רקדו. אולי קצת בחסות החשיכה והרבה כי כולם נסחפו אחרי האווירה הכללית, באר שבע לא הייתה באר שבע, לפחות לא זאת המוכרת לנו אלא זאת שכולנו מכוונים שתהיה, מלאת אור וחיים ברחובות. 




יצורים מהחלל החיצון טיילו בין אורחי הפסטיבל (צילום: ערן בר שושן)


צריך להודות שעל הנייר, בחומרים שהופצו לקראת האירוע, פסטיבל זוהר דרומי הצטייר כפסי לדים, מוסיקה מדיסקים ודוכני אוכל. שלא כמו בדרך כלל, הביצוע עלה על ההבטחה. אמנים מבאר שבע וכאלה שבאו מחוצה לה, הכינו מיצבים של אור, תנועה ומוסיקה.


מי מסתתר מאחורי המסכה? חתול, מפלצת או ילדה יפה (צילום: דני בלר)​​​​​​​

ברווח שבין בית הפול הנטוש למרכז הצעירים הוקמה כיפה גראנדיוזית (טכנו-דרום) מאירת עיניים, שהפכה לחלל ריקודים. הרעיון פשוט עד גאוני: קונסטרוקציה כיפתית עם לוחות פרספקס, תאורת לד ומערכת בקרה ממוחשבת. התוצאה הייתה מרהיבה. זה פשוט הזמין להיכנס, להשתחרר ולרקוד.





החזית של מרכז הצעירים שינתה צורה: הקרנת וידאו ענקית הלבישה והפשיטה את המקום. בתוך הקהל הסתובבו שחקנים לבושים קונסטרוקציה של בדים, אורות וראש פסל, שנראו כחתולי ענק. חתולים הרי השתלטו לנו על האינטרנט. אחת לכמה זמן, רקדני הסטודיו של דן אודיז פרצו לרחבות, במופע של אור, תנועה ואש. אודיז מלמד בבאר שבע היפ הופ וריקודי רחוב ומה יותר טבעי מהרחוב לרקדנים ורקדניות המוכשרים שלו. הרקדנים נתנו מופע מרהיב והוכיחו כמה כשרון טמון בעיר הזו.
 פסנתר אורות על בית ישן (צילום: דני בלר)
הייתה גם מוסיקה חיה, בעיקר להקות קאברים, כאלה שעושים שירים מוכרים. גם פה המבחר היה מפתיע: היה בלוז, ג'אז, ריתם אנד בלוז וגם רוק. הקהל שיתף פעולה ומתברר שגם בבאר שבע יש מי שג'אז או סול עושים להם את זה. ברור שיש כאלה, צריך להכיר בעובדה. בעולם בו כל שיר, כל תוכנית טלוויזיה וכל אלבום נמצאים בהישג יד, אין כבר גבולות גיאוגרפיים.

ללא ספק, המופע החי הכי טוב, הכי משובח, הכי מחשמל, היה ביום השני לפסטיבל, במועדון "החלוץ 33". צמד אלקטרוני בשם RUOK הביא לבאר שבע טעימה ממה שהפינגווין היה בשנות השמונים: מוסיקה אלקטרונית משובחת. כשהאורות כבו אפילו אנחנו רקדנו. המוסיקה שלהם נגעה בהמון דברים, מטנג'רין דרים ועד וינישיאן בליינדס. הם כשרוניים בטירוף ועוד נשמע עליהם הרבה. בקהל היו גם ילדים וגם אנשים שעברו את החמישים, רובו ככולו באר שבעים. לא הייתה להם בעיה עם המוסיקה, לא עם המקום, להיפך, הם שמחו על ההזדמנות להשתחרר, כמו שאנשים עושים במקומות אחרים.

אם כי להשאיר את הפסטיבל יותר ימים בוודאי קשור בעלות גבוהה, להשאיר על כנם חלק מהקרנות הוידאו והאלמנטים של התאורה יכול לתת לעיר העתיקה נשיקת חיים. אנשים אוהבים את ארץ האגדות. העיר העתיקה יכולה להפוך כל ערב קצת לארץ האגדות.

חוויה לעיניים, צילום דייגו מיטלברג​​​​​​​

דבר אחד צרם מעט בפסטיבל הזה - מחירי המזון בדוכנים: 10 שקלים לבקבוק מים, 20 שקלים לבייגלה לא אפוי וספוג שומן, 30 שקלים ללחמנייה עם נקניקיה, 35 שקלים לכוס חצי של בירה, היו מוגזמים. ביום חם ולח, למכור מים ב-10 שקלים, זה קצת ציני, מה גם שבקבוק שתיה גדול היה עולה לכם פחות במאפייה הבאר שבעית הותיקה כמה מטרים משם במאפיית הראשונים, שגם כשאין פסטיבל עולים אליה לרגל. 

לסיכום, טוב שהיה, טוב שיהיה וטוב להכיר את באר שבע המתחדשת, זאת שמבינה תרבות קצת שונה. כן ירבו!





​​​​​​​


​​​​​​​

כתבות שיעניינו אותך...