• 19 דצמבר 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:
ציפורה חלפון

כיפור שלי

בשבוע האחרון ניהלתי דיון מעמיק בנושא על גבול הסכסוך עם ידיד נפש, העזתי לשאול שאלות נוקבות בנוגע למהות הצום והיום הזה.

סליחות בכותל 2018

מצאתי את עצמי מתפלפלת בחשיבות היום הזה, מול חשיבות השבת ומחפשת תשובות במקום שכולם מפחדים לענות.

בילדותי יום כיפור היווה מעין קודש הקודשים של לוח השנה העברי שלנו אחרי ראש השנה ועשרת - ימי תשובה, הגיע היום הגורלי, שבו הכול נקבע. הייתה סביבו אווירה של חשיבות מרובה וכובד ראש, די מלחיץ אפילו. תחושה שאחרי היום הזה אלוקים מחזיר אותי אליו. ודווקא ביום הזה הוא יחתום שגם לגיהינום אין לי כרטיס כניסה. לצום אני מורגלת מגיל 8 , הייתי בכיתה ב'. ומבחינתי הצום הוא מסלול של הישרדות או מרוץ למיליון , אך הוא לא העיקר של היום הנורא הזה. ביום כיפור כולם לובשים לבן, המכוניות נשארות בחניה וכן, גם האופניים. דממה אופפת את העיר וכולם מתרכזים בבית הכנסת. כולם בלבן. החג נפתח בתפילת "קול נדריי" ולאורך כל החג מתמקדים בתפילות, כמעט ללא הפסקה. וזה האתגר האמתי! להתפלל כל היום, חלק ניכר מהזמן בעמידה וגם להיות בצום מלא, זו משימה מאוד לא פשוטה.

אני לא יודעת אם באותם הימים בהיותי ילדה הבנתי את משמעות האמונה האמתית, אבל את המלים והמנגינות אהבתי אהבה חזקה, ומשהו מהן יישאר עמי כנראה לעד. כמה נרגשת הייתי להיות אחד מכמה מאות אנשים ששרים את "אבינו מלכנו" את "אדוני אל רחום וחנון" "אדון הסליחות" במלוא גרון ובכוונה מלאה... באותם רגעי קדושה בחנתי לעצמי את רשימת החטאים המלאה ב"על חטא שחטאנו" תוך שאני בודקת בסוד על איזה מהם בטוח עברתי, על איזה בטוח לא, ועל איזה אולי כן ואולי לא... איזה כיף היה לגלגל בפה את "אשמנו בגדנו" ושל "יעלה תחנוננו מערב"... כמה נפלאים הדימויים ב"כי הנה כחומר ביד היוצר" וב"כי אנו עמך ואתה אלוהינו"... מה נשאר לי מכל הרגשות והזיכרונות הללו? קשה לומר. אבל העונה הזו, העונה של אלול תשרי, היא עונה מלאת חשבון נפש - עבורי, ואני מקווה שכך יהיה תמיד. זו הייתה המהות של יום כיפור עבורי, יום שכולו יראה, יום של מתן דין וחשבון לבורא עולם, בקשת סליחה ומחילה. יום שבו הנפש מתענה... יום כבד שבסיומו תחושת הקלה גדולה.

סליחות בכותל 2018​​​​​​​

בשבוע האחרון ניהלתי דיון מעמיק בנושא על גבול הסכסוך עם ידיד נפש, העזתי לשאול שאלות נוקבות בנוגע למהות הצום והיום הזה, מצאתי את עצמי מתפלפלת איתו בחשיבות היום הזה מול השבת ומחפשת תשובות במקום שכולם מפחדים לענות. אין ספק שבעבר ניהלתי אורח חיים חרדי הרבה יותר מזה שאני מנהלת כיום. השינויים בתפישותיי ובהתנהגותי החלו בגיל התיכון, ולקח להם יותר מ- 3 עשורים להתגבש ולהגיע למקום שבו אני כעת.

אף פעם לא עניין אותי מי צם ומי אוכל, מי צם לשם שמים ומי צם לשם הגזרה, מי סופר שעות ומי חש בטוב, מי באופניים ומי צופה בסרטים ומי עושה חשבון נפש ומי יוצא לנופש. כל אחד ויום כיפור שלו. אך תמיד האמנתי שיום כיפור זאת הזדמנות אחת משותפת לכולנו להפוך לאנשים קצת יותר טובים ממה שהיינו. - זה התחיל כשהייתי זאטוטה, בת הזקונים במשפחה, אחרי הבישולים והניקיונות, אפיית לחם השקדים ועריכת השולחן לקראת סעודת המפסקת, היה מנהג הכפרות בביתי נפתח עם חמשת אחיי הבוגרים יותר, ממשיך באחיותיי, באמי ומסתיים בי, הקטנה. אין לי ספק שדווקא מתוך המקום הזה, של דקה וחצי בו מכפרים על עוון באמצעות התרנגול והכסף, הכרתי לראשונה את כוח החסד והצדקה, התובנה שיש לתת מבלי לחפש את התמורה, בביתנו היה נהוג לסיים את הסידורים האחרונים עד לשעת הדלקת הנרות מול הנרות הדולקים, הגיעו בזה אחר זה התחינות, הבקשות, - הרצונות והתפילות לגאולה שלמה מאת השם יתברך, כשהידיים מורמות כלפי מעלה ומרעידות את הנשמה ואז בית הכנסת, שם תמיד התכסיתי בגעגוע הגדול שלי, למה שכתוב בתוך ספר המחזור - של כיפור.

כיום, הכובד הזה כבר מזמן לא מתאים לי ואני לא עושה תחרות עם אף אחד מי צם או - לא צם?! אני מייחדת את היום לשקט והתבוננות פנימית, עם מבט קדימה לשנה החדשה. ואני בוחרת מתי והאם מתאים לי לבקר בבית הכנסת, או לחילופין למצוא לי אלטרנטיבות אחרות. בשבילי לכפר על עוונותיי או על דברים רעים שעשיתי אני לא זקוקה ליום מיוחד אני מאמינה שפשוט אדם צריך לנהוג ביושר תמיד וכלפי כולם. יום כיפור בשבילי הוא יום של צבירת אנרגיה מחודשת.

יום כיפור בשבילי הוא יום שבית הכנסת ניראה כמו אצטדיון קיסריה בהופעה של שלמה ארצי, יום כיפור עבורי יום שאני מחפשת בעיתון היכן הצום נכנס הכי מאוחר ויוצא הכי מוקדם ומתנהלת לפי זה. יום כיפור עבורי זה היום שבו אני קוראת את מודעות האבל, צוואות פושטי רגל והמוסף של יעקב לוי מהרכבים. יום כיפור עבורי זה לדמיין שהתפוח עם הציפורן הקלו עליי. יום כיפור עבורי זה יום שלא דומה לשום יום אחר. וכל שנה קשה לי ותמיד יש לי יראת כבוד ממנו. יום כיפור עבורי זה יום שבו אני חושבת מדוע אני צמה, אני מבינה שזה הרבה יותר עניין של חינוך והרגל משפחתי מאשר עניין של אמונה. אבל ביום כיפור זה לא עובד ככה. אנחנו נדרשים לבדוק היטב את ה ”לכלוכים" שיצרנו בראש ובראשונה כלפי זולתנו , ולבקש סליחה ומחילה, באופן מאד ספציפי: עלינו לפנות באופן אישי וישיר אל האדם שפגענו בו ולומר: אני יודע שכשעשיתי/אמרתי…פגעתי בך. אני מצטער. אני מבטיח שלא לחזור על כך. אנא סלח לי. נדרש עומק ותעוזה כדי להתבונן בעצמי ללא משוא פנים ולזהות את המקומות שפגעתי, במתכוון או שלא במתכון ויותר מכך נדרש אומץ כדי לפנות אל מי שפגענו בו לבקש את סליחתו , ולהסתכן גם בסירוב. מבלי שננקה את הלכלוכים הללו מה הטעם ללבוש בגדי - לבן, לצום ולהתפלל ”סלח לנו מחל לנו כפר לנו”? עבורי יום כיפור זה כל השנה, כל השנה להיות אדם אנושי. השילו מעצמכם את הצביעות, המסורת, והכסת"ח! עשו חשבון נפש כל אימת שנדרש, והיו בני אדם ראויים לזולתכם. כי כיפור זה כל השנה.

ציפורה חלפון,יו"ר מתנדבי האגודה למען החייל ב''ש

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load