• 20 ספטמבר 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:
ציפורה חלפון

קורס מ"כים 2018 בשקט שלי

מכתב לבני, דור, על שסיים קורס מ"כים מרץ 2018, יום של גאווה ענקית, יום שבו נתת לי לצפות בך מהצד עושה צעד קטן או גדול נוסף, בדרכך המיוחדת להגשמת חלומותיך

דור בני,
יתכן ועבורך, סיום קורס מ"כים ס"ו מרץ 2018, זה היה עוד יום של חול, אבל עבורי, אני יכולה לשתף אותך? זה היה יום של גאווה ענקית, יום שבו נתת לי לצפות בך מהצד עושה צעד קטן או גדול נוסף, בדרכך המיוחדת להגשמת משאלותיך, הסודות של המודע והתת מודע, יום שבו יכולתי בשקט שלי, בהמולת המשפחות הרבות שהגיעו עם כל הירוק שהיה שם, לשמוע את דפיקות ליבך, בערגתך למצוינות, חסרת פשרות, בטוחני שהיא תוביל אותך בדרכה הנסתרת למחוזות שונים ומיוחדים, יום שבו הרגשתי, בשקט שלי, את עוצמתך השקטה, הבטתי מהצד וראיתי איך אישיותך סוחפת ונסחפת אחריה חברים ואנשי סגל. בשקט שלי ניסיתי להבין את תחושותיי, אולי באמת זה פשוט דרכי בני האדם עלי אדמות... בשקט שלי הלב התרחב, עלה על גדותיו וחצה את כל גבולות האושר הפנימי שלי. בשקט שלי שאלתי את עצמי אמש, אבל מה יקרה מחר?

דור, אני לא נביאה (ואתה וודאי לא בן של נביאה) אבל יחד עם זאת, בשקט שלי אני מרגישה צורך עז לומר לך, שכל צעד ופסיעה שהנך כובש בדרכך, הופך לדרך סלולה ואולי ברורה יותר עבורך לבחירתך, הגאווה והנחת מול חוסר השלווה והפחד התחושות המדהימות שהם ממלאים את לבנו ההצלחות שלהם, היצירה שהם יוצרים, האמירות שהם אומרים הן אלה שמשקפות את אותן התחושות המתוקות, של הזכות שזכינו להיות הורים. והן אלה אשר מרוות אותנו בנחת. וכמה קשה לי עם שינויים, אתה יודע. חוץ מחילופי עונות אותן אני אוהבת. טוב, לא את כולן, את החורף אני לא אוהבת. כשנגמרה עוד תקופה, ואחת כה  גדולה ומשמעותית בפתח, כשכל כך הרבה תקופות כבר נגמרו לי ונמצאות מאחורי.

אמש ברחבת המסדרים באנדרטת מג"ב נזכרתי שוב איך כל השנים אני אומרת לך "חכה, אל תברח, לאן אתה ממהר, עוד תתגעגע לתקופה הזו, נזכרתי במסיבת סיום י"ב, בטקס השבעה בסיום טירונות.....זה עבר כמו צל חולף. הטקס התחיל, שורות-שורות של חיילים וחיילות מסומנים בשרוכים ירוקים נכנסו לרחבה, כשברקע תזמורת המשטרה מנגנת. במלא נוכחותם צעדתם בזקיפות קומה והדר. "המסדר יעבור לדום", קרא מפקד המסדר. נמתחת זקוף, הסנטר מורם, ואני מולך. רצית מאוד לחייך אלינו, אבל אסור. אין זה תואם את כללי הטקס.

אתה שועט קדימה, שולח אלי מבט מרופרף מעבר לכתפך, משאיר אותי מאחור, באופק, מניפה ידיי באוויר, ספק לשלום, ספק להזהיר. שוב אתה על רחבת המסדר עלית על מדי מג"ב הייצוגיים. ואני בשקט שלי שאלתי מתי תרד מהם? בשקט שלי, הבנתי שכדאי לחיות את הרגע מבלי לחכות, לקוות שיגמר. דור שלי, גם מבלי להיות דרמטית, הנה אקסיומה, אין מי שנולד לארץ הזו, שיכול להכחיש, שתקופת הצבא אינו זמן מכונן באישיותו, שאינך צבר -  ישראלי מושלם, אם לא עשית צבא, אם לא חווית את "כור ההיתוך" החד פעמי של החברה שלנו. מה לא נאמר ונכתב על ההווי הצבאי, על השינויים שחלים בנו בעקבות השרות, על הלימוד והחישול שהוטמעו בנו, ועל ריחות ומראות הארץ שנספגו בנו, בוא'נה, שלוש שנים זה חתיכת זמן. תן לזמן הזה Good time מה אתה יודע, אחרי הכל אתה נמצא בתוך אחד הצבאות הטובים בעולם, אתה נמצא בחיל הכי מבוקש (כך לפחות, עדיין אומרים) אז מה, שלא תפיק ממנו את המקסימום?

בשקט שלי, על הטריבונה שהשמש טופחת בי בלי רחם, התחיל הטקס, עם מיצג תכלית של פירוטכניקה, מושקע כמו תמיד. עם השיר מתנות קטנות...אתה ושהם, המתנה הגדולה שיכולתי לבקש בחיי, מישהו שם למעלה שלח לי, מה אני בכלל אומרת לך את כל אלה, כאילו אתה לא יודע, אבל זו מן חובה הורית כזו לומר, אני יודעת, כמו גם כול הדיבורים הפוליטיים, ימינה שמאלה, והלאה - וחובתנו המוסרית בראש ובראשונה להגן על עצמנו, כמו כל השיחות על מוסר וערכים חברתיים ואישיים שבין אדם לעצמו/ לחברו /למקום  גם את זה אמרתי. הכל אמרתי. תמיד, כמו בבחינה מכרעת, נדמה לי שלא אמרתי מספיק, שלא אמרתי הכל. אבל אז מגיעות ה"תוצאות", והן מאד, מאד מלבבות, לאיזה בחור הפכת להיות, ואני כבר יכולה לראות בברור, יותר מאי פעם, את הדרך בה אתה מגשש, בוחר כבוגר, וכולי רווה נחת.

רס"ר הבה"ד רס"ב חלפון יוסי מתחיל את הטקס בקדימה צעד. עם מדים ונשק. ואני בשקט שלי, מבינה כבר מזמן שכמו שהחסידה לא מביאה ילדים לעולם, כך גם הצבא לא מביא שלום! גם אני רוצה שהצבא יהיה כולו טקסים והווי. ושכולם ייסעו לגלוש בהוואי. גם אני רוצה שאתם תלמדו ותוציאו תארים, תטיילו בעולם, תעשו עסקים, תביאו ילדים, תקימו משפחות, אני לא חושבת שהרבה השתנה מאז, עדין החיילים הם מקור להערצה המפקדים הם מודל לחיקוי, מפקד בה"ד מג"ב תת ניצב יהודה יהושוע אמר שאתם דור ההמשך, הודה לנו ההורים על החינוך (לא זוכרת שמישהו פעם הודה לי על זה), והנוער ברובו שואף לתרום וחדור מוטיבציה.

בשקט שלי, שחזרתי את חודשי הקורס שעבר, ימים טובים ופחות טובים. אלוקים הפגיש אותך עם אנשים מיוחדים, שהיו שם עבורך גם בעת משבר. אל תשכח לזכור אותם. אני סומכת עליך ועל חבריך שתבצעו את המשימות שלכם בהצלחה, ומבקשת שתחזרו בביטחון ובשלום. עם כל השאר – נסתדר.

תודה ענקית לאנשים שהיו שם עבורך בדרך: ראש מערך קורס מ"כים רפ"ק דוד מקמל, רס"ר קורס מכ"ים, רס"מ אחמד סויטאת מפקד אברהם ימהרן, רס"ל אביעד כהן, סמ"ר דור שלום. סמ"ר ליאור איפרגן. סמ"ר איציק אהרון, אחרון במסדר, כל השביעין חביבין רס"ב יוסי חלפון רס"ר בה"ד בית חורון. ( למען הגילוי הנאות, אין קשר בין דור ליוסי מלבד שם משפחה)

ציפורה חלפון,יו"ר מתנדבי האגודה למען החייל ב''ש

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load