• 21 אוגוסט 2017
ציפורה חלפון // Column

[דעה] בין המצרים, הפיגוע בשער האריות, הר הבית ומה שביניהם

ציפורה חלפון, יו''ר מתנדבי האגודה למען החייל ב''ש ופעילה חברתית בעיר, בטור דעה לברנז'ה - על המצב בירושלים, על אזרחי מדינה אשר פושעים כנגדה ועל אסונות בין המצרים

הפיגועים הרבים בירושלים צריכים להדליק נורה. (צילום: Depositphotos)

הימים האחרונים חוזרים שוב ומזהירים אותנו, אם נרצה או לא, כי ימי בין המצרים יהיו תמיד זמן של פורענות, ברמה הפרטית שלנו וברמה הלאומית של עם ישראל. ימי הקיץ הלוהטים במיוחד, מבעירים את הכאוס והמציאות בכל הממדים. אנו מוצאים את עצמנו בסכנות פרטיות ולאומיות. שנה אחרי שנה אנו ממשיכים להתמודד עם אסונות כמו פיגועים, שריפות, ילדים שטובעים בבריכה, תאונות קטלניות ועוד מרעין. ימי חורבן והרס.

הפיגוע הנפשע בשער האריות בירושלים ב-יום שישי האחרון הוא תוצאה ישירה של הסתה פלסטינית מטעם התנועה האסלאמית בישראל, הרש"פ ותנועת חמאס, אשר יצרו וטיפחו את הנרטיב השקרי כי "מסגד אלאקצא בסכנה". הרצח הנתעב של שני שוטרי משטרת ישראל בשער האריות הוא תוצאה ישירה של הסתה פלסטינית וניסיון לעורר "מלחמת דת", ולנו אומרים, שאין אינתיפאדה ואפשר להמשיך לטמון ראש בחול עד יעבור זעם.

המדיניות לא משתנה כבר שנים. הזוי, שבתוך תחומי המדינה, נותנים למשפחה של מחבלים להקים סוכת אבלים על רצח שוטרים וכאילו כלום. עולם כמנהגו נוהג. במדינה נורמלית שהשלטון בה מרתיע זה לא היה קורה. המדינה מתנהלת בכאוס. זה כאוס לא מורגש כזה, אבל לא באמת נראה שיש תכנית חזון.

המחבלים שביצעו את הפיגוע הארור, הם אזרחי מדינת ישראל תושבי אום אל פאחם. בעיר שבה פועל במשך כמה עשרות שנים השייח ראאד סלאח המסית הגדול ביותר, ממבצעי ההונאה הגדולים של המאה העשרים, תחת כותרת שקרית וחסרת הבסיס הקוראת ל''הגנה על מסגד אל אקצה מפני הכוונה היהודית להרסו ולהשמיד''. הוא שינה את תודעת העולם בכל הנוגע לנעשה בהר הבית. וכולם שותקים! אין הרתעה. אפילו ביתם של המחבלים אשר רצחו לפני כמה שבועות את לוחמת מג"ב הדס מלכא ז"ל, עדיין לא פוצץ והחיים בכפר ממשיכים רגיל. ככה לא באמת נלחמים במוטיבציה של המחבלים.

בעקבות הפיגוע הנתעב בכניסה להר הבית שוב החל הדיון היהודי האם מותר או אסור, לעלות להר הבית. מאז חורבן הבית, פסקו כל גדולי ישראל שיש לאסור עלייה של יהודים להר הבית. פיסקה זאת היינה בלתי מדויקת, כי במדרש מסופר על רבי עקיבא וחכמים אחרים שהיו מהלכין בהר הבית וראו שועל יוצא מקודש הקדשים. מכאן אנו למדים כי הם בעצמם הלכו ובקרו בהר הבית כ-80 שנה אחרי החורבן. גם הרמב"ם מספר, שהגיע לירושלים והתפלל בהר הבית.


המדיניות לא משתנה כבר שנים. הזוי, שבתוך תחומי המדינה, נותנים למשפחה של מחבלים להקים סוכת אבלים על רצח שוטרים וכאילו כלום. עולם כמנהגו נוהג. במדינה נורמלית שהשלטון בה מרתיע זה לא היה קורה. המדינה מתנהלת בכאוס. זה כאוס לא מורגש כזה, אבל לא באמת נראה שיש תכנית חזון.


אז אולי הפתרון הוא לא לנקוט עמדה פאסיבית ולחכות שבית המקדש ירד מן השמיים עם בוא המשיח. מה שצריך זה לבחון את הסיכויים והסיכונים, לבנות תכניות ולהיערך מראש, ולבחור את העיתוי הנכון לבצע ולבנות כבר את בית המקדש. הבית הכי קדוש, לב ליבו של קודש הקודשים. שם נמצאים שברי לוחות הברית. ושם יתכפרו כל חטאינו בסופה של עבודת כהן גדול ביום הכיפורים. לא סתם לאחר שבירת הכוס החתן אומר את צמד הפסוקים "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני...תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכירך".

בזמן הזה לפני יותר מאלפיים שנה, נחרבו בתי המקדש: הראשון והשני, אז החלה שריקת הפתיחה לתחילתה של גלות ארורה, גלות שלא נגמרה אף פעם. גלות שלא הופסקה למרות שהגענו לגור בארץ אבותינו. ועדין אנחנו לא יושבים תחת עלי גפן ועלי תאנה. עד מתי נשחק בתופסת? אנו כמו ניצבים וממתינים לירי שלהם, מחבלים, אזרחי ישראל, בעלי תעודת זהות ישראלית!

נראה כי האשם העיקרי זה בג"ץ שלא נותן לממשלה לעבוד ונותן רוח גבית לטרור. אולי הגיע הזמן בלי היסוס לזרוק את משפחות המחבלים למעבר הגבול. לא להיות כל כך פאתטיים ולתאם את סידורי הביטחון בהר הבית עם ירדן זאת כדי למנוע את הטענות כי מדינת ישראל מנסה לשנות את הסטטוס קוו.

ציפורה חלפון,יו"ר מתנדבי האגודה למען החייל ב''ש

כתבות שיעניינו אותך...