• 28 מאי 2018

האפליקציה של ב’’ש

להורדת האפליקציה:
יובל קפיטולניק

לאחר שבחר רופא מנתח, מה מחכה למיכאל אוחנה בהמשך הדרך?

יובל קפיטולניק. מומחה לפציעות ספורט ולשיקום, עוזר לנו להבין מה בדיוק קרה לאוחנה ומה התהליך שעובר ויעבור בהמשך

אוחנה, צילום: בן בודה

עומרי אלטמן, מיכאל אוחנה, לוטם זינו, אלעד גבאי, ישראל זגורי, דיא סבע, זלאטן איברהימוביץ והמצטרפים החדש כריסטיאן באטוקיו ואלכס אוקסלייד צ'מברלין הם רק חלק קטן מהשחקנים שכנראה שמעו את אותו צליל פקיעה, "פאק" נורא ומצמרר, שלא הותיר להם ספק שסיוט הקרע ברצועה הצולבת התגלגל לפתחם. הבכי והמבט המיוסר שניבט מפני חלק מהשחקנים שעברו את החוויה לא נבע רק מהכאב העז שחשו באותו הרגע, אלא גם ובעיקר מההבנה באותו שבריר שניה את ההשלכות של הפציעה הקשה.

קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית הוא מהפציעות הקשות בקרב כדורגלנים, המחייב ניתוח לשחזור הרצועה, שאינה ניתנת לאיחוי והינה הכרחית לתפקוד הכדורגלן, ולרוב נלווים אליה נזקים נוספים, כמו פגיעה ברצועות נוספות, פגיעה במיניסקוסים, פגיעה בסחוסים וכו'...

הרצועה הצולבת הקדמית היא אחת מארבע רצועות תומכות, המחברות בין עצמות השוק לעצם הירך. תפקיד הרצועות לשמור על יציבות הברך, במפרק הנושא לעתים משקל של פי כמה ממשקל הגוף. כל רצועה מייצבת את הברך בזמן שהגוף נמצא בתנועה בהתאם למיקומה. שתי רצועות חוץ מפרקיות, צידיות מייצבות את הברך מהצדדים ושתי רצועות תוך מפרקיות, צולבות, מונעות תנועתיות יתר של השוק קדימה (קדמית) ואחורה (אחורית) ותנועות סיבוביות של השוק ביחס לירך.  המיניסקוסים, השרירים והגידים הפועלים על מפרק הברך מסייעים לרצועות בייצוב הברך. כשמדברים על קרע ברצועה הצולבת מתייחסים על פי רוב לצולבת הקדמית, שקרע שלה הוא שכיח יותר וחמור יותר.

קרעים ברצועה מתרחשים על פי רוב כתוצאה משינויי כיוון, האטה, בלימה, נחיתה (למשל נחיתה בברך מקובעת) ויציאה מהמקום. המהלכים המובילים לה מגוונים מאד –  חטיפת כדור, כדרור, ניתור, תיקול מצד שחקן יריב ותיקול מצד הנפגע. יחד עם זאת, המפתיע הוא שפציעה כל כך חמורה, שהיינו מצפים שתיגרם ממשחק ברוטאלי של שחקן יריב, בלמעלה מ -  70% מהמקרים, כלל אינה נגרמת כתוצאה ממגע ישיר עם שחקן יריב. לעתים היא מתרחשת כשהכדור כלל לא ברשותם. כלומר, אין צורך בתיקול אגרסיבי ולרוב די במהלך מינורי שהברך לא הייתה מוכנה לו, כדי לקרוע את הרצועה במלואה. לדוגמה מיכאל אוחנה סובב את הברך תוך כדי כדרור וישראל זגורי נפצע תוך כדי ריצה בניסיון לחטוף כדור משחקן יריב. גם הוא לא הגיע לכדור ולא לשחקן היריב כשהפציעה ארעה.

שחקנים מדווחים כי בעת הפציעה חשו מעין הרגשת פקיעה, כאבים חזקים, אי יכולת לכופף את הרגל, וזמן קצר לאחר מכן הברך התנפחה.

רבים חושבים שהסיבה העיקרית לפציעה היא חולשה של שרירי הרגליים, אולם דווקא תפקוד המערכת העצבית בקרות הפציעה הוא הגורם המרכזי לה, בעיקר בפציעות בהן לא היה מעורב מגע עם שחקן יריב, כפי שקורה כאמור ברוב המקרים. תפקיד המערכת העצבית לייצב את הגוף בכל פעולה שהשחקן מבצע, לשלוט במרכז הכובד ולגייס יחידות מוטוריות בהתאמה לכוח הנדרש מהשרירים בכל פעולה ופעולה.

ברור כי לא ניתן למנוע לחלוטין את הפציעה בקרב שחקני כדורגל, שכן מדובר בענף המערב אלפי פעולות משתנות בעצימות גבוהה, תוך שימוש במסלולים מטבוליים המשלבים פעילות אירובית ואנאירובית, והגעה למצבי עייפות קיצוניים, הגורמים כולם לעומס עצום על מערכות הגוף (כמו לאגד יחדיו עומסים מענפי ספורט שונים ומנוגדים למגרש אחד). וכל זאת מול יריב בעל אג'נדה הפוכה.
יחד עם זאת, ניתן להפחית את הסיכון לפציעה בעזרת:

  1. שילוב תדיר של אימונים ייעודיים ברמה האישית והקבוצתית, בתוכנית האימונים הכללית של הקבוצה, שעיקרם גירוי ואימון המערכת העצבית באופן שמדמה אלמנטים מהמשחק, אולם בתנאים קיצוניים הרבה יותר.
  2. בניה גופנית הולמת של מערכת השרירים והשלד בכל הגוף – פלג גוף תחתון, פלג גוף עליון וחגורת האגן
  3. תכנון עומסים מושכל פר אימון
  4. תכנון וניהול העומסים ביחס לאימונים והמשחקים.

בשונה מספורטאים המתחרים בענפים שהמכנה המשותף להם שאין בהם כוח מתפרץ ו/או שמערבים מגע עם יריב כמו שחיה, ריצות ארוכות ורכיבה על אופניים, נדירים המקרים בהם יוכלו כדורגלנים תחרותיים לחזור לשחק ברמת תפקוד גבוהה ובלתי מוגבלת ללא שחזור הרצועה בהליך ניתוחי.

תהליך החזרה למשחק מתחיל מיד עם קרות הפציעה, ומערב את השלבים הבאים:

  1. שיקום מרגע הפציעה ועד הניתוח. לאחר הפציעה חשוב מאד לחזור לפעילות כמה שיותר מוקדם כחלק מהכנת השחקן לניתוח. המטרה להביא את הברך של השחקן לניתוח במצב הטוב ביותר שניתן.
  2. ניתוח - שחזור הרצועה באמצעות שתל שנלקח מאחד הגידים של המנותח או שתל שנלקח מתורם או שתל סינטטי. לכל אלטרנטיבה יתרונות וחסרונות הנבחנים ע"י המנתח והמטופל. במהלך הניתוח ניתן לטפל בנזקים נוספים כמו פגיעה במיניסקוס.
  3. שיקום פיזיותרפי ושיקום ספורטיבי שכולל במקרה של פציעת ברך:
    1. שיקום חיזוק ובניית מערכת התנועה בברך הפגועה.
    2. שיקום המערכת העצבית.
  4. המרה ענפית לכדורגל.
  5. חזרה לאימוני כדורגל בקבוצה, ללא מגע יריב.
  6. השתתפות מלאה באימוני הקבוצה, כולל משחקונים
  7. משחקי אימון המערבים יריב שלא "מכבד" אותך
  8. משחקים רשמיים, בהם נוסף אלמנט הלחץ הנפשי ביתר שאת

חשוב להדגיש כי, גם לאחר השלמת השלבים האמורים, ועד לסוף הקריירה הספורטיבית של השחקן שעבר שחזור צולבת, יש להמשיך ולהתמקד בעבודה התומכת באזור הפציעה, בהיותו מועד לפציעה חוזרת הן בברך שעברה שיקום (מאור בוזגלו) והן בברך השניה (ברק יצחקי). זמן החזרה הוא לפחות שישה חודשים מהניתוח והוא עולה ככל שהשחקן מתבגר ו/או שמדובר בפציעה חוזרת. בכל מקרה אסור להאיץ בשחקן ויש לתת לו את הזמן. לעתים קרובות נדרש דווקא ריסון השחקן הלהוט לחזור למגרש.

בהקשר זה חשוב לבחון גם את אופיים של המשחקים אליהם חוזר השחקן לראשונה. חרף המבדקים וההתרשמויות מהשחקן במהלך האימונים, בהן נראה בריא לחלוטין, חשוב להביא בחשבון את תפקודו של השחקן בתנאי לחץ. חזרה הישר למשחקים טעונים למשל עלולה להשפיע על תפקודו של השחקן. תפקוד תחת לחץ נפשי במשחק טעון לא ניתן לדמות בתרגול ובאימונים או לבצע מבדקים לגביו, אולם חייבים לקחתו בחשבון.

לסיכום, מדובר אמנם בפציעה קשה, אך ניתן לחזור ממנה לתפקוד ברמה גבוהה ואף לצאת ממנה משודרגים ומודעים יותר, באמצעות שיקום טוב ואימוץ הרגלי עבודה נכונים. כמובן שחשוב מלכתחילה לאמץ שגרת אימוני מניעה בכדי לנסות למזער את סכנת התרחשותה, בכל הקשור לסיבות לפציעה שכן ניתן לשלוט בהן.

הכותב הינו מומחה לשיקום פציעות ספורט

יובל קפיטולניק,מומחה לפציעות ספורט ולשיקום

כתבות שיעניינו אותך...
תגובות

End of content

No more pages to load